פצעי בגרות

פרשת בחינת הבגרות במתמטיקה הכתה גלים למשך כמה ימים ונדחקה מיד הצידה לאור הפרשיות התורניות, הצצות חדשות לבקרים. לו היינו מציבים מראה אל מול פניו של משרד החינוך, היינו מגלים… חצ'קונים!

פצעי בגרות הם לכאורה תופעה טבעית, כאשר כיסי המורסה קשורים לעולי ימים. אצל מבוגרים זו תופעה שאין לקבלה. אחרי יותר מ-60 שנות עצמאות, על המינהל אצלנו לתפקד כמו שמצופה ממנהל במדינה בוגרת. במקרה הנדון נתגלתה חובבנות – וזה בלשון המעטה.

אינני מתאפק מלהסב תשומת הלב אל העובדה שמדובר כאן בגניבת מידע, שאין לה קשר לפרצות במערכות המידע הממוחשבות. אנשים רבים נוטים ליחס את כל הרע והשלילי לטכנולוגית המידע. אותם אנשים שכחו, כי מעשים נלוזים היו ונמשכים, גם ללא קשר לתשתיות המחשבים. המקרה הנדון מזכיר שמחדלים, מקורם אינו תמיד דווקא במערכות המתוחכמות. הכל מתחיל ונגמר בבקרה, שליטה וניהול. הגולם הממוחשב הנו רק עוד כלי שניהול לא תקין יכול להוליכו לכוונים שליליים.

הציון הנמוך לו ראויה מערכת החינוך שלנו בעקבות האירוע, נעוץ קודם כל באי ההיערכות הנאותה לקראתו. היו כבר דברים מעולם. חשדות והוכחות לדליפת שאלונים, עלו כבר יותר מפעם אחת בעבר. אף על פי כן, לא הייתה למשרד תורה סדורה איך לנהוג בדיוק, בעת התממשות תרחיש לא נעים שכזה. ממש לא מובן כיצד מי שמופקדים על תהליך כה רגיש, לא נערכו בפועל כיאות, להתמודדות עם התסריט שסיכויי התרחשותו היו גבוהים מראש, כדי כך שיטופל בצורה מקצועית יותר.

הפיתרון שנשלף אפיין את הסיפור כולו. החילוץ הושתת בצורה לא רצינית, על אתר אינטרנט שלא עמד בעומס ביום הפקודה. עם יותר מחשבה ומקצועיות ניתן היה למנוע, את אי תפקוד האתר במשך שעה ארוכה. קודם כל אפשר היה להכין אתר יציב יותר, עם תשתיות יותר משמעותיות. האחראים יכלו גם לבצע הפעולה, תוך בקרה ושליטה על מספר המורשים להיכנס. התנועה ברשת הייתה צפויה וברורה. אי אפשר להתחמק ממתן תשובה, כיצד כל אלה לא נלקחו בחשבון מלכתחילה.

החלק הקשה ביותר, לעניות דעתי, היה הקטע על ציר הזמן מאז שלפו נציגי בתי הספר את נוסח הבחינה מאתר המשרד, ועד ששכפלו אותה וחילקוה לתלמידים בכיתות. אבדה כאן השליטה על מספר הדפים ששוכפלו ומי שקיבלם, עוד טרם החלה הבחינה. כאן קרו הדברים הכי פחות רצויים. מדובר בבחינה לאומית שאמורה לאפשר מדידה אובייקטיבית של כל תלמיד, בתנאים שווים וללא כל יכולת של גורמי בית הספר האינטרסנטיים, לסייע לו. כל הקשורים, מעדיפים שלא לדוש בעניין ואפשר לנחש מדוע.

את הפארסה חתמה באופן סמלי התבטאותו של שמשון שושני, מנכ"ל המשרד. כמו רבים, שמעתי אותו מעז ללהג את המשפט, "הייתי מעניק לנו ציון 10", כנשאל על התנהלות המשרד משך האירוע. גם שר החינוך, גדעון סער, הבהיר – אמנם במילים פחות מרגיזות – כי הבחינות עברו לדעתו בהצלחה. פשוט לא רציתי להאמין למשמע אזני. ארצות העולם השלישי מתאפיינות בתופעות של בריחה מאחריות והתנערות ממחויבות של מי שניתנה לו הסמכות. כעת המנכ"ל גם עומד בראש ועדת הבדיקה. בדיחה.

טעויות ותקלות יכולות לקרות גם לטובים שבמנהלים. אחוז השגיאות הוא שמבדיל בין המעולים, לפחות מוכשרים. אולם גם הראשונים, אינם חסינים לחלוטין בפני אי הצלחות. אנו תמיד שואפים ללמוד מן הבעיות ולהפיק לקחים. אם צריך, גם אישיים. כך ניתן לצמצם הנזקים בעיקר בכל הקשור לעתיד לבוא. בשיטה הרווחת במקומותינו, מסתבר שאין לכאורה בעיות. עוד מעט יקום מישהו ויציע להעניק פרסים של יוקרה והצטיינות לאחראים על הכשל. באווירה כזאת, המחדלים הבאים כבר מתגלגלים בצנרת.