תוכן פרסומי
ראשי » חדשות » אבטחת מידע וסייבר » "המאבק בנגיף הקורונה פגע בפרטיות; מי שומר על השומרים?"
גיא מזרחי, סמנכ"ל סייבר בקבוצת רייזון. צילום: יניב פאר

"המאבק בנגיף הקורונה פגע בפרטיות; מי שומר על השומרים?"

גיא מזרחי, סמנכ"ל סייבר בקבוצת רייזון, סבור שהקורונה יצרה שינוי תודעתי, שגרם לאנשים להסכים אמנם להפרת הפרטיות שלהם, אבל גם לשאול שאלות - היכן הגבול ומי שומר על המידע?

מאת 21 ביוני 2020, 14:48 א+ / א- הדפסה הדפסה
פייסבוק טוויטר ווטסאפ פינטרסט לינקדאין דוא״ל

"איסוף המידע על אזרחים בתקופת הקורונה גרם לפגיעה מסוימת בפרטיות שלנו. בהתחלה זה התקבל כמובן מאליו, כי המטרה חשובה, אבל בשלב מסוים אנשים התחילו לשאול שאלות, כגון: האם המדינה אמורה לרגל אחריי? האם כשאומרים שהפסיקו עם המעקב עשו זאת? ומי הוכיח לנו שזה באמת עבד?", כך שאל גיא מזרחי, סמנכ"ל סייבר בקבוצת רייזון.

מזרחי היה הדובר המרכזי במפגש וירטואלי של פורום הסייבר והאבטחה של אנשים ומחשבים, CSC, שעסק בסייבר בתקופת הקורונה. הוא התמקד בהרצאתו בטענה שלפיה בצל המאבק בקורונה השתנתה תפיסת הפרטיות, כתוצאה מכך שהשימוש בה נעשה לצורך זיהוי של אנשים שנדבקו בנגיף.

"התהליכים שננקטים לזיהוי אנשים שנושאים את הנגיף כוללים מספר פעולות, כגון זיהוי באמצעים טכנולוגיים, בדיקת חום, קבצי מידע ואיסוף פרטים אישיים, והצהרת בריאות. כל אלה מהווים, ולו לכאורה, פגיעה בפרטיות על פי ההגדרה הבסיסית שלה, פגיעה בזכות בסיסית של כל אדם לשמור לעצמו מידע במרחב האישי שלו", אמר.

לדבריו, איסוף המידע התקבל בציבור בהבנה יחסית מאחר שמרבית המדינות, כולל ישראל, מיתגו את המאבק בקורונה כמלחמה. "הפגיעה בפרטיות בקורונה מתבססת על הנרטיב שמייצרים למאבק בנגיף. במרבית המדינות משתמשים לצורך כך בשפה מאוד לוחמנית, שיוצרת שינוי תודעה, כי אנשים מבינים שבמלחמה מוותרים על דברים שנראים חשובים, ומוכנים גם לוותר קצת על פרטיות", הוסיף.

האמצעי המרכזי שעלה לכותרות בהקשר זה הוא האיכון של השב"כ, שאושר לתקופה מוגבלת ובהמשך נפסל על ידי בג"ץ. מזרחי ציין את הדרכים הטכנולוגיות הנוספות שבהן הגורמים הרשמיים אספו מידע עלינו, או שיכולות היו לאסוף: אפליקציית המגן של משרד הבריאות, מידע שמגיע מאנטנות סלולריות וכזה שמגיע מאפליקציות שמשתפות מידע עם צד שלישי, "כאשר אנחנו לא באמת יודעים עם מי הן משתפות אותו".

האם אנשים מאמינים בחברות סייבר פרטיות יותר מאשר בשב"כ?

מזרחי ציין תופעה מעניינת: אמצעי איכון ומעקב קיימים לא רק בשב"כ, אלא גם, בגרסאות כאלה ואחרות, אצל חברות אבטחה וסייבר, ושם זה נחשב לגיטימי בעיני הציבור. "אבל כאשר גוף ביטחוני עושה זאת, גוף שבדרך כלל תפקידו הוא לא לעקוב אחרי אזרחים ישראלים, עולות שאלות: האם באמת הממשלה צריכה לרגל אחרינו? באילו מקרים? היכן הגבול ומי מחליט מהו הגבול? האם באמת המידע נשמר ולא דלף, כפי שכבר קרה ברשויות מסוימות? ומי שומר על השומרים?", שאל.

נקודה אחרת שהוא העלה היא העובדה שבצל תחושת החירום, היו אפליקציות שהזמן שחלף מרגע שסיימו לכתוב אותן ועד לעלייתן לאוויר היה קצר מאוד. "עד כמה אתם סומכים על פיתוח שעלה לאוויר באופן מידי, בגלל שעת חירום?", שאל מזרחי את הנוכחים. "זמן הפיתוח עד כדי בשלות של אפליקציות כמו המגן הוא ארוך. אמנם, במקרה הזה, האפליקציה נבדקה על ידי אנשי הסייבר הממשלתיים, אבל השאלה היא עקרונית".

אדוארד סנואודן. צילום: היץ' אט נונק, מתוך ויקיפדיה

אדוארד סנואודן. צילום: היץ' אט נונק, מתוך ויקיפדיה

לסיכום הוא ציין שהפרטיות צריכה להיות עוד נדבך בפירמידת הצרכים של מאסלו, שמדרגת את הצרכים האנושיים – מהבסיסיים ביותר ומעלה. "אם מחפשים הוכחה לכך, הרי שבבדיקה בגוגל מגלים שהמילה פרטיות מקבלת מספר חיפושים רב יותר ממילים פופולריות אחרות. כלומר, אנשים מייחסים לנושא הפרטיות חשיבות גבוהה ואם היא לא נשמרת בצורה טובה, מעוררים סערות". כדוגמה הוא הזכיר את פרשת אדוארד סנואודן, שבמסגרתה התברר המעקב של ה-NSA אחרי אזרחים אמריקניים ואחרים.

"המאבק בנגיף הקורונה פגע בפרטיות; מי שומר על השומרים?" Reviewed by on . "איסוף המידע על אזרחים בתקופת הקורונה גרם לפגיעה מסוימת בפרטיות שלנו. בהתחלה זה התקבל כמובן מאליו, כי המטרה חשובה, אבל בשלב מסוים אנשים התחילו לשאול שאלות, כגון "איסוף המידע על אזרחים בתקופת הקורונה גרם לפגיעה מסוימת בפרטיות שלנו. בהתחלה זה התקבל כמובן מאליו, כי המטרה חשובה, אבל בשלב מסוים אנשים התחילו לשאול שאלות, כגון Rating: 0

תגובות (2)

  • Avatar

    אלי ויסברט

    הדיון סביב הפרטיות במעקבי הקורונה הוא סרק. הנתונים האמורים נאספים כל הזמן על ידי נותני שירות רשת טלפונים ניידת, כל עוד במכשיר הסלולרי יש סוללה טעונה. הנתונים תמיד זמינים לכל מי שרוצה לעיין כדין, עם צו שופט, ועל ידי גורמי בטחון כמו השב"כ גם ללא צו כזה. אין בהצפת הנתונים לאיתור חפיפות קורונה יותר פגיעה בפרטיות מאשר לפני הקורונה. מי שאינו רוצה שיאספו עליו הנתונים, שלא ישא עליו מכשיר סלולרי או ישא אותו ללא סוללה.יתירה מזאת, אנשים נורמטיבים אינם צריכים לחשוש מקיום הנתונים האלה, אך אם נחשפו לקורונה זה עשוי להציל את חייהם.

  • Avatar

    איתן ארבל

    למגיב אלי ויסברט –
    אנשים שאומרים "שאנשים נורמטיבים אינם צריכים לחשוש מקיום מעקב אחריהם", רק ממחיש עד כמה האזרח הקטן לא מבין את הסכנה שבמעקב אחריו…
    לא מדובר על "מעקבים" של חברות מסחריות שהמקסימום שיקרה זה שינסו למכור לנו משהו.
    אלא על מדינה שלא רק עוקבת אחר מיקום האזרח בכל רגע (שזה בפני עצמו רע…), אלא גם על ההתנהגות שלו והאינטראקציה מול אזרחים אחרים, המידע הביומטרי עליו והגבלת הפעולות שהאזרח יכול לעשות (כמו ההתנהלות הפיננסית שלו למרות שהוא מחזיק בכסף נקי שנצבר כחוק).
    ממשלות, וארגוני ביון (וארגוני טרור…) רוצים כמה שיותר מידע על כל אדם אפשרי גם אם לפעמים זה נראה חסר חשיבות, כדי להצליב את המידע עם מידעים אחרים (תלוי במטרה) ובסופו של דבר להגיע לרמה "סבירה" של שליטה על האזרח.

הגיבו