חוסר שוויון הזדמנויות לא מתחיל ברשת החברתית

המדיות שמפרסמות מודעות דרושים שלא מאפשרות הזדמנות שווה משקפות את היעדר המדיניות הברורה בארגונים ● מחקר חדש קורא להתייחס לנושא לא כבעיה אלא כאתגר שכל עובדי הארגון מחויבים לו

מה יקדם אותו? שוויון הזדמנויות. אילוסטרציה: BigStock

שוויון הזדמנויות, צמצום פערים והכלה הם חלק בלתי נפרד ממשימות שכל ארגון מתמודד איתו. באחרונה למדנו על תביעה ייצוגית שהוגשה בישראל נגד פייסבוק, בטענה שהיא מפרסמת מודעות דרושים שחורגות מחוק שיוויון הזדמנויות בתעסוקה, ובכך גורמת לאפלייה של ציבורים שלמים.

זהו נושא מורכב והתביעה היא מעניינת, אבל אם בוחנים את הסוגיה ממבט על מבינים כי האפליה במודעות הדרושים היא רק הסימפטום. השורשים שלה טבועים בתרבות הארגונית של המעסיקים השונים. חוסר שוויון הזדמנויות הוא חלק מתופעה של הטרדות מיניות, התייחסות מפלה למגדרים ואוכולוסיות שונות. שלב הגיוס הוא רק ערוץ אחד שאליו מתנקזות כל התופעות האלו.

כמעט בכל חברה גדולה, שמגייסת עובדים ושהיא מוּכרת בשוק, תמצאו סעיף שמדבר על מחויבות החברה לשוויון הזדמנויות, הכלה ועדיפות לאוכלוסיות מוחלשות. אבל אין זה סוד שמספר הארגונים שבאמת מיישמים את המדיניות הזו הוא קטן בהרבה מאלו שלא מצליחים לעשות זאת, ולא תמיד מכוונה רעה.

האתר אפוליטיקל (Apolitical) פרסם השבוע חוות דעת מעניינת בנושא זה ומציע עצות איך לשפר את המצב. אפוליטיקל הוא פלטפורמה אינטרנטית שמיועדת לגופי ממשלה, מוסדות ציבור וממשל. ההתייחסות לנושא זה במגזר הממשלתי היא חשובה, כי ממשלה נחשבת לאחד המעסיקים הגדולים בכל מדינה, ורמת ההכלה והשווין בתעסוקה שיש במגזר זה משליכה על כל המשק. 

בסקר שעשה האתר עולה כי מאחורי המאמצים להפוך את הממשלה להוגנת יותר ולספק יותר ייצוג של הציבור יש הרבה רצון טוב ומשאבים, ויש שביעות רצון. 67.7% מעובדי הציבור טענו שהמחלקה שלהם מתפקדת בממוצע או טוב יותר בתמיכה בגיוון ובהכלה. אבל ברור שזו תחושה סובייקטיבית. אותם עובדים עושים את עבודתם בכלים ובמסגרת המדיניות שהממשלה מכתיבה להם, אולם נראה שהדרך עוד ארוכה. המגזר הציבורי בכל מדינה עדיין סובל מאפלייה מגדרית, סקסיזם וחוסר שוויון הזדמנויות.

המסרים צריכים לבוא מלמעלה

מהמחקר שערך האתר אפוליטיקל עולה כי חלק מהבעיה היא שהמאמצים להכללה ויישום שיוויון בכל התחומים אינם משולבים ביעילות. למשל, עובד ציבור בבריטניה מציין כי הגדרת יעדי הכלה במסגרת של מספרים ונתונים מחטיאה את המטרה. לדעתו האתגר הגדול יותר הוא של בניית אמון. בסופו של דבר מדובר על מערכת יחסים בין אנשים, שצריכה להיות מושתת על עקרונות ברורים. ההכלה, אומרים עורכי המחקר, צריכה להיות בלב הארגון ואין להגדיר אותה כבעיה בודדת שצריך לפתור.

סוגיה נוספת היא סוג השיח. רוב הגברים בשירות הציבורי טוענים שהם מתנגדים לסקסיזם, אך אינם מצליחים להפנים זאת בפועל. כדי לשנות את זה, נדרשת עבודת אמון מורכבת ביותר, ולא על ידי כפייה. גם כאן, העברת האחריות כולה לטיפול בנושא על רשתות חברתיות אינה נכונה. המסרים צריכים לבוא מלמעלה, והם אלו שיגרמו לשיח לא מפלה ולא אלים כלפי מגדרים מסוימים.

המחקר של אפוליטיקל מביא את העיר בואנוס איירס שזיהתה, יצרה קשר והכשירה למעלה מ-300 נשים, שאותרו כמי שמתאימות לעבור למקצועות ה-IT. ההצלחה הייתה מעל ומעבר למשוער. במדינות אחרות עושים מאמצים לשנות את סוג השיח שיתאים למציאות המגדרית הנכונה, ולהשתמש בכלים שהעובדים מכירים, כמו פודקאסט, טיקטוק ועוד.

ככל שהשיח יהיה מאוזן ונכון, כך רמת האפליה תרד. המחקר מציע לכל ממשלה לבנות אסטרטגיות גיוון בכל המחלקות בשיתוף פעולה. בנוסף יש להכשיר יועצי גיוון, להעצים אותם ואף לתגמל אותם בדיוק כמו שמתגמלים על כל משימה אחרת.

בשורה התחתונה: המאבק לשוויון בעבור אוכלוסיות מודרות, ושילובן בחברה, אינו מתבטא רק בחוקים הדורשים פרסום מודעות שפונות לכולם, ומחייבות מתן הזדמנות שווה. ככל שארגון יהפוך את הסוגיה מבעיה שיש לפתור, לאחד היעדים והמשימות של הארגון, כחלק מהדי.אן.איי, כך ניתן יהיה להצביע על שיפור בתחום זה. צריך לומר כמובן שבשני העשורים האחרונים ישנה התקדמות, אבל הדרך עדיין ארוכה, לא רק בישראל אלא בכל העולם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים