האתגר הגדול של התקשוב הצבאי במבצע חומת מגן

אתמול (ד') מלאו 15 שנים למבצע חומת מגן. היה זה מבצע רחב היקף של צה"ל והשב"כ בשטחי יהודה ושומרון, שהתרחש בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה, בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים.

הרקע למבצע הוא "מרץ השחור": במרץ 2002 ספגה ישראל את מספר האבדות הגבוה ביותר מבין כל חודשי האינתיפדה השנייה: ביהודה ושומרון נרצחו יותר מ־30 חיילים ואזרחים ישראלים, ובתחומי הקו הירוק נערכו 11 פיגועי התאבדות, שבהם נרצחו 81 ישראלים נוספים.

מטרתו העיקרית של חומת מגן הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים, שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה. צה"ל הגיע להישג חסר תקדים, שבסופו מיגר את הטרור כמעט לחלוטין, והרס את רוב התשתית הארגונית של הרשות הפלסטינית בשטחים. המבצע היה נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה, שלאחריה פחתו מאוד פיגועי הטרור, כמו גם מספר האבדות בישראל.

תת-אלוף (מיל') נחום בסלו, ללשעבר מקשא"פ מרכז. צילום: פלי הנמר

המבצעים הרבים של גדודי הקשר לפני חומת מגן, בפרק זמן קצר ובמקומות רבים, הביאו אותם לכשירות מבצעית גבוהה. "צה"ל חייב שתהיה לו תמיד תכנית מגירה אופרטיבית למבצע בסדר גודל הזה שנדרשנו אליו", אמר תת-אלוף (מיל') נחום בסלו, שהיה אז מקשא"פ (ר"ת מפקד קשר ואלקטרוניקה פיקודי) מרכז, "סגרתי את עצמי לכמה שעות, לצורך חשיבה ותכנון של נושאים באשר לתוכנית הקשר במבצע".

מערכות התקשוב אז היו מכוונות למצב של ביטחון שוטף, ולא היו מתואמות ללחימה בשטח. לכן, מפקדי התקשוב נדרשו לבצע תהליך למידה תוך כדי לחימה. כך, למשל בשכם, התנאים היו קשים ומאתגרים. העיר הייתה צפופה, והפלסטינים ארבו לחיילים ברחובות. הדרך היחידה בה יכלו להתנייד הייתה אך ורק דרך קירות ובתים – מצב שהקשה על איכות הקליטה והתדרים השונים.

באותה תקופה מכשירי הקשר ואמצעי התקשוב היו מועטים ופשוטים למשימה שהייתה מסובכת עבורם. קושי נוסף עלה גם בעקבות קליטה ירודה וסיבוכים עם קשרי רדיו שעלו על התדר הצה"לי.

אל"מ אשר דבש, ראש מנהלת המעבר לנגב באגף התקשוב

למכשולים הללו נמצא מגוון פתרונות יצירתיים, שנוסו תוך כדי המבצע והובילו להתאמת שיטות לחימה בחזית התקשובית בקרב אצל כל יחידות התקשוב. "חיפשנו דרך לשדרג באופן קצר ומהיר את כל המכשירים", אמר אל"מ רונן שניידר, שהיה אחראי על כלי הקשר בחיל, "הבנו שאם לא נמצא פתרון בנקודת הזמן ההיא, נצטרך לדלל רשתות מכלים מבצעיים".

לדברי אל"מ (מיל') עמוס גבע, שהיה קצין הקשר של אוגדת איו"ש בזמן המבצע, "הבנו שאנחנו צריכים לייצר כמה דברים שהם לא סטנדרטים, כי רק ככה נוכל לנהל את הענייני. ערכות ההרחקה למשל, שהיוו כקשר מוסע, בעל הספק גבוה משל מכשירים רגילים שהיו בשימוש כוחות החי"ר – היו סטארט-אפ של ממש".

ב-8 באפריל, בשבע בבוקר, החלה הפשיטה על שכם. מפקדי פלוגות הקשר התיישבו בחפ"קים שהוקמו בתוך מבנים בעיר. "חטיבת הצנחנים תפסה את חצי שכם מהמזרח למערב, את החצי השני תפסה חטיבת גולני", סיפר אל"מ דודו זריאם, שהיה אז מפקד פלוגת הקשר של חטיבת הצנחנים.

"באחד הימים, לקראת סוף המבצע, בעודנו נלחמים בקסבה של שכם, פגשתי את אשר דבש, שהיה קצין הקשר של חטיבת גולני – בלב ליבה של הקסבה. זה היה אירוע מרגש מאוד, שלא אשכח בחיי". לדברי דבש, כיום אל"מ, "זו היא התמצית של עולמו של קצין הקשר – ראשון פותח ואחרון סוגר, חייבים לעבוד ביחד".