מפנסי איתות ודגלים – ועד AI מבצעי

כיצד כיכרות לחם הן סימן מעיד למלחמה? כמה שבועות לפני ה-7 באוקטובר 2023, ולרגל 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, נפגש תת-אלוף יוסי כראדי, אז קצין הקשר והתקשוב הראשי, עם אלוף (מיל') שלמה ענבר, שהיה קצין קשר ותקשוב ראשי במלחמה ההיא – כחלק ממיזם "מפקדים פוגשים מפקדים".

"על מנת לנצח במלחמה", אמר ענבר, "לא מספיק 'דע את האויב', צריך לדעת את עצמך. אם אינך יודע מי אתה – איך תדע מי השני? היו סימנים המעידים של כוונות האויב לצאת למלחמה, ולכן הנחיתי את המפקדה להיכנס לכוננות".

"בשל שיתוף הפעולה שלי עם מפקד 8200 (יואל בן-פורת ז"ל, אז – יחידה 848), הייתה לי גישה ישירה לכל המידע הנחוץ להבנת תמונת המצב. דיברתי איתו ביידיש, והוא סיפר על מאפייה שאמרו לה להכין יותר כיכרות לחם מהרגיל לארוחה המפסקת. הבנתי שכיכרות הלחם הם הסד"כ שיש לגייס לקראת המלחמה", וזו – פרצה כעבור כמה שעות.

רדיו קשר ישן. צילום: Shutterstock

הכל החל לפני 105 שנים

לפני יותר ממאה שנים, ב-1920, קמה ההגנה, ונעשה השימוש המבצעי הראשון בקשר. אנשי ההגנה בירושלים השתמשו באיתות ראייה (דגלים, הליוגרף ופנסי איתות), במאורעות תר"ף. במרד הערבי הגדול, ב-1939-1936, גדלו צרכי התקשורת של הארגון. בכל אזור הוקם שירות קשר רדיו ארצי, שהקים, תחת קשיים רבים, רשתות איתות ראייה, מערך יוני דואר ותקשורת רדיו חשאית (נייחת), מערך הדרכה, מערך צפנים ומערכת לוגיסטית תומכת. כך, נוצר קשר חשאי בין היישובים היהודיים.

רדיו חזק? רדיו חשאי

מהעלייה לקרקע של קיבוץ חניתה ב-1938, התבסס ביישובי חומה ומגדל קשר רדיו חשאי, מבצעי – "אלחוט". איתות הראייה, שנועד לקשר המנהלתי, שימש הסוואה לקשר הרדיו, שהיה סודי. הקשר למבצעי ההעפלה היה מרכזי בשירות.

בעקבות הספר הלבן של 1939, שהמנדט הבריטי הטיל מגבלות לעלייה ארצה, שירות הקשר הפעיל ב-1940 שידור מחתרתי לציבור – תחנת הרדיו "קול ישראל של ההגנה", שפעלה בגלים קצרים, ושהבריטים לא הצליחו לאתר את מקורה.

בנובמבר 1945 נערכה מודרניזציה של שירות הקשר. השירות קיים אז ארבע רשתות רדיו נייחות בתדר גבוה, באיתות מורס: אבינועם, תמר, גדעון ושרה. פעילויות הקשר אוחדו לפיקוד מרכזי, וגם הוקם בית ספר מרכזי לקשר בשפיים, ובו אומנו מאות אלחוטנים. שידורי הרדיו שהורדו מהאוויר, חודשו באוקטובר 1945 ונמשכו עד הקמת המדינה. ב-1947 נוספו שידורים מחתרתיים מקומיים – תלם־שמיר־בועז (תוכנית שידור במחתרת, או תש"ב). בנוסף, פעלו שידורי רדיו מחתרתיים של האצ"ל והלח"י.

הגדעונים והגדעוניות

חיילת משתמשת במכשיר קשר, שנות ה-50. צילום: אתר חיל הקשר והתקשוב

הגדעונים והגדעוניות היו 219 אלחוטני שירות הקשר בשירות המוסד לעלייה ב' – זרוע ההגנה שעסקה בהעפלה, ולאחר קום המדינה בהברחת נשק לארץ. 77 מהם פעלו על ספינות וחלקם השתתפו בכמה הפלגות. באמצעים דלים הוקם קשר חובק עולם, שאִפשר פיקוד ושליטה על מבצעי ה-"בריחה", ההעפלה והרכש.

ב-1947, כשהקמת מדינת ישראל נמצאה בשער, נערך שירות הקשר למעבר, ממסגרת מחתרתית – לצבאית. גויסו מתנדבים ארץ ישראלים, ששירתו בצבא הבריטי בתחום הקשר. ערב מלחמת העצמאות שירות הקשר עבר מהפך: מעיסוק בקשר מחתרתי וסטטי בין יישובים – למתן קשר למסגרות צבאיות של צבא סדיר נייד. מספר האנשים בו גדל מכ-200 ערב מלחמת העצמאות לכ-3,500 בסופה. אחת היחידות בו הייתה יחידת היונאים, וחייליה התמקצעו ב"יונוגרמה", מכתב שנשלח באמצעות יונת דואר.

במהלך המלחמה בוצע תהליך ארגון מקיף, הוקמו יחידות קשר בחזיתות וביחידות הלוחמות, פותחו בתי מלאכה ונפרס מערך לוגיסטי. בספטמבר 1948 הוקם בית ספר ארצי לקשר במחנה בריטי נטוש ליד צריפין – גבעת האלחוט, מחנה גדעונים של ימינו, וכל הקורסים בתחומי הקשר רוכזו במחנה אחד.

בתחילת 1948 נרכשה בחשאי כמות גדולה של ציוד קשר מעודפי צבא ארצות הברית, והוברחה ארצה – מהלך ששינה את פני שירות הקשר.

ב-14 באוקטובר 1948, בדיוק חמישה חודשים לאחר ההכרזה על קום המדינה, הפך שירות הקשר לחיל הקשר. בחלוף עשרות שנים, נמצאה פקודת ההקמה של החיל: במכתב שסווג כ-"סודי", הודיע אלוף שלמה שמיר, ראש מת"מ (המחלקה לתפקידי מטה), על הכנסת תקן לחיל הקשר, שנכנס לתוקף אז. המכתב נשלח בתפוצה רחבה, למטה הכללי, למפקדי החזיתות, ולכוחות בשטח. "תקן זה מבטל תקן מיום 3 במאי 1948, בו נקבע תקן לשירות קשר", קבע שמיר, אחד מתריסר אלופי המטה הכללי הראשון בצה"ל.

בשנות ה-50' הוכנס לשימוש מ"ק-536, מכשיר הקשר הראשון הנישא ביד, ששקל 3 ק"ג. המחשב הצבאי הראשון הגיע לממר"ם ב-1961: פילקו דגם 211 – ולו 16 קילו בייט זיכרון. ב-3.3.03 הוקם אגף התקשוב. ב-2005 נכנסו לשימוש ורד הרים, מערכת סלולר מוצפנת, וצי"ד (ר"ת צבא יבשה דיגיטלי), מערכת שו"ב משולבת.

פאסט פורוורד להיום

המלחמה בעזה – מלחמת ה-AI השנייה (המלחמה באוקראינה הייתה ועודנה הראשונה). צילום: ShutterStock

בדצמבר האחרון חשף הוושינגטון פוסט שהצבא השתמש בכלי AI מתקדמים לזיהוי מטרות וניתוח מידע, תוך קיצור זמני פעולה. תחת הכותרת "ישראל בנתה 'מפעל AI' למלחמה ושיחררה אותו בעזה" נחשפו פרטים, חלקם מטרידים, על השימוש שעשה צה"ל בבינה מלאכותית במהלך מלחמת "חרבות ברזל".

השימוש ב-AI נועד להאיץ את קצב יצירת בנק המטרות, לצמצם את האבדות בכוחות הישראליים ולקצר את משך המלחמה. אלא שהתחקיר הציג תמונה מעט מורכבת יותר, וחשף חילוקי דעות פנימיים בצה"ל לגבי איכות המודיעין שמפיקה הבינה המלאכותית.