המרוץ הנכון לבינה המלאכותית

כולם חושבים שמהפכת הבינה המלאכותית היא מרוץ על מודלים. הם טועים. בכל מהפכה טכנולוגית יש שני מרוצים. הראשון הוא זה שכולם רואים: מי יבנה את המחשב החזק ביותר, המפעל הגדול ביותר או המודל המתקדם ביותר. השני, החשוב הרבה יותר, הוא המרוץ על יצירת המקום שבו הכי קל להקים את הדור הבא של חברות הטכנולוגיה. ההיסטוריה מלמדת שכמעט תמיד, מי שמנצח במרוץ השני הוא זה שנהנה מהפירות הכלכליים של המהפכה כולה.

כאשר פורסם ש־Crusoe, אחת מחברות תשתיות הבינה המלאכותית הצומחות בעולם, בוחנת הקמת פעילות משמעותית בישראל, רבים ראו בכך עוד השקעה זרה מוצלחת. אך זו אינה רק חברה נוספת שמגיעה לישראל. זהו מבחן לשאלה האם ישראל מבינה באיזה מרוץ היא באמת משתתפת.

"זו צריכה להיות האסטרטגיה הלאומית. לא לשאול כיצד ישראל קונה עוד אלפי מעבדי GPU, אלא כיצד היא הופכת למקום שבו הכי קל בעולם להקים חברת AI"

כאשר מדברים על בינה מלאכותית, רוב השיח עוסק במי יבנה את המודל הגדול ביותר, מי יקנה את מספר מעבדי ה־GPU הגדול ביותר ומי יקים את מרכז הנתונים הגדול ביותר. זהו מרוץ שמדינות כמו ארצות הברית, סין ומדינות המפרץ יכולות לנצח בו באמצעות מאות מיליארדי דולרים.

ישראל אינה יכולה.

היתרון האמיתי במהפכות טכנולוגיות אינו נובע רק מגודל או מהון. הוא נובע מאפקט רשת. אפקט רשת נוצר כאשר כל שחקן חדש שנכנס לאקוסיסטם לא רק נהנה ממנו – אלא גם מחזק אותו. כל חברת AI חדשה מושכת עובדים מנוסים, שמקימים בהמשך חברות נוספות. משקיעים מתמחים בתחום ומזהים הזדמנויות מהר יותר. חוקרים משתפים פעולה עם התעשייה. חברות רב־לאומיות מגיעות משום שהן יודעות שכאן נמצא הכישרון. אוניברסיטאות מתאימות את המחקר לצורכי השוק. כל הצלחה מגדילה את הסיכוי להצלחה הבאה. זו מערכת שמזינה את עצמה.

זו בדיוק הסיבה שישראל הפכה למעצמת סייבר. לא היו לנו יותר מחשבים, יותר כסף או יותר מהנדסים מכל מדינה אחרת, אבל בשלב מסוים ישראל הפכה למקום שבו הכי קל בעולם להקים חברת סייבר. יזם חדש מצא כאן משקיעים שמבינים את התחום, עובדים מנוסים, חוקרים מובילים, יחידות צבאיות שמכשירות כוח אדם, לקוחות ראשונים, חברות רב־לאומיות וקהילה מקצועית צפופה. כל חברה חדשה חיזקה את כל השאר.

זה היה אפקט הרשת. וזו בדיוק הסיבה שהוא יקר כל כך. אפשר לקנות GPU, לבנות מרכז נתונים או להגדיל תקציבי מחקר בתוך חודשים. אי אפשר לקנות קהילה של יזמים, רשת של משקיעים, תרבות של שיתוף פעולה וניסיון מצטבר. אלה נבנים במשך שנים, וכל חברה חדשה רק מחזקת אותם. היום ניצב בפנינו האתגר לבנות אפקט רשת נוסף – הפעם בתחום הבינה המלאכותית.

התשתיות הן מגנט

זו בדיוק החשיבות של Crusoe. רבים רואים בה עוד חברת תשתיות, או עוד מרכז נתונים. אבל תשתיות AI הן הרבה יותר מזה. בניגוד למהפכות קודמות, בבינה מלאכותית התשתיות עצמן הן מגנט. הן מושכות חוקרים, חברות מודלים, סטארט-אפים ומשקיעים, משום שכולם רוצים להיות קרובים למשאבי המחשוב ולכישרון. הן הופכות את ישראל ממקום שבו משתמשים בבינה מלאכותית למקום שבו בונים את התעשייה עצמה. כל שחקן משמעותי נוסף מחזק את האטרקטיביות של המדינה עבור השחקן הבא.

זו צריכה להיות האסטרטגיה הלאומית. לא לשאול כיצד ישראל קונה עוד אלפי מעבדי GPU, אלא כיצד היא הופכת למקום שבו הכי קל בעולם להקים חברת AI.

כדי לעשות זאת, המדינה צריכה לפעול בכמה חזיתות במקביל: למשוך לכאן את מעבדות המחקר של החברות המובילות בעולם; להקל על חוקרים בינלאומיים להגיע לישראל; לפתוח מאגרי מידע ציבוריים למחקר; לעודד שיתופי פעולה בין מערכת הבריאות, האקדמיה, מערכת הביטחון והתעשייה; ולהפוך את הקמתה של חברת AI בישראל למהירה ופשוטה יותר מכל מקום אחר. במילים אחרות, צריך להפסיק לחשוב רק על תשתיות ולהתחיל לחשוב על אקוסיסטם.

זהו בדיוק ההבדל בין גוליית לדוד. גוליית משקיע יותר. דוד בוחר את הקרב הנכון.

ישראל לעולם לא תהיה המדינה עם מספר מרכזי הנתונים הגדול בעולם. היא גם לא תהיה המדינה עם מספר השבבים הגדול בעולם. אבל היא בהחלט יכולה להיות מבין המדינות שבה נולדות החברות החשובות ביותר בתחום הבינה המלאכותית.

אם Crusoe תהיה החברה היחידה שתגיע לישראל – הפסדנו. אם אחריה יגיעו עוד ועוד עשרות חברות נוספות שיבנו כאן מחקר, פיתוח ותשתיות – ניצחנו.

המרוץ האמיתי אינו על המודל הגדול ביותר. הוא על המקום שבו ייבנה הדור הבא של החברות. את המודלים של היום אפשר להחליף. אקוסיסטם שמנצח – קשה הרבה יותר להחליף.

הכותב הוא שותף מנהל בקרן Hetz ventures.