חרמות נגד ילדים הם לא גזירת גורל – גם לא ברשת

אחד הדברים שהורים רבים חוששים ממנו הוא שהילד שלהם – או הילדה, כמובן – יעבור חרם בכיתה, או בכל מקום אחר. עוד תופעה רעה שקורית, שהורים רבים חוששים ממנה אבל רבים אחרים, למרבה הצער, לא מספיק מודעים לה, היא בריונות רשת נגד הילדים שלהם, כולל ואולי במיוחד מעבר שלה מהמרחב הדיגיטלי לזה הפיזי.

חרמות, בריונות פיזית ובריונות רשת הם רעות חולות שקורות כבר הרבה מאוד שנים, ואנחנו נחשפים מדי פעם באמצעי התקשורת למקרים כאלה. המקרה האחרון, מהשבוע שעבר, הוא של אדווה וינבלום-עובדיה ז"ל, ילדה בת 13, תלמידת כיתה ז' מעכו, שעברה חרם שבעקבותיו היא שמה קץ לחייה.

הכותרת של הדיווח על המקרה בוואלה – "אף ילד מהכיתה לא בא להלוויה. גם לא המורה" – תפסה אותי במיוחד, שלא לומר ביאסה אותי. אמנם לא חוויתי חרם, אבל אני יודע מה זה להיות ילד בודד, כמעט ללא חברים. הייתי ילד שמן ולא רבים רצו את קרבתי. לכן צד את עיניי לא פחות ציטוט אחר שהופיע בכתבה – של האם של ילדה בת 13, תלמידת כיתה ח' מדליית אל כרמל, שאמרה: "היא ילדה שמנה, ולכן התלמידים עושים צחוק ממנה, מתנכלים לה וגורמים לנזק בלתי הפיך". זה נכון גם אצלי – את התוצאה של מה שהיה אז אני סוחב עד היום.

הרבה מאוד אלימות וחרמות נגד ילדים במרחב הדיגיטלי

החרמות האלה ספציפית לא היו באונליין, או לפחות זה לא מצוין בכתבה. אבל רבים מהחרמות וממקרי הבריונות נגד ילדים ובני נוער מתקיימים במרחב הדיגיטלי, בעיקר ברשתות החברתיות, ובמקרים רבים עוברים משם גם לממד הפיזי. נתוני 2024 של מוקד 105 של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת מראים כי הרוב מכריע של המקרים שהוא טיפל בהם בשנה זו היו של פגיעות של בני נוער בבני נוער, וש-18% מהם היו של בריונות. המטה לא מספק נתונים ספציפיים היכן התרחשו סוגי האירועים השונים, אלא כלליים בלבד. לפי הנתונים, זירות האירועים העיקריות של כלל הפניות למטה היו אינסטגרם (26%), ווטסאפ (22%), פורום סטיפס (11%) וטיקטוק (10%). כלומר, לפחות 69% מכלל האירועים שדווחו למטה אשתקד קרו ברשת. סביר להניח שיותר, משום שלא צוינו כאן עוד זירות דיגיטליות. אגב, רוב גדול של הנפגעים בכל האירועים היו נפגעות – 62% לעומת 38%. יש להניח שהנתונים לא שונים בהרבה גם כשזה מגיע לבריונות וחרמות ברשת.

אפשר לדרוש, אבל לא כדאי לצפות, שהרשתות החברתיות יעשו משהו כדי למנוע את המשך הפגיעה בילדים ובני נוער בפלטפורמות שלהן – אולי תיקונים קוסמטיים, בעיקר לצרכי יחסי ציבור. כאמור, הן מעדיפות את הרווחים לפני האנשים

כמובן שכל חרם הוא דבר נורא, אבל חרם בזירות המקוונות עלול להיות נורא במיוחד, כי הוא עלול להיות נרחב וחריף יותר מאשר בממד הפיזי – ובסדרי גודל. באונליין, אין הגבלה של כמות המשתתפים בחרם, אין ממש הגבלה של מה שהילדים המחרימים יכולים לפרסם והרבה פעמים, אנשים – ואפילו ילדים – מרשים לעצמם לכתוב ברשת דברים שהם לא היו מעיזים להגיד פנים מול פנים. מהצד של הרשתות החברתיות, הן לא ממהרות להסיר את התכנים האלה – ויש להניח שהסרות המגבלות לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, בטענה לשמירה על חופש הביטוי, יגרמו להן להיות עוד פחות נחרצות בעניין. אגב, גם אם וכאשר הן כבר מסירות – זה בדרך כלל מאוחר מדי והנזק כבר נעשה.

לא מעט מקרים ומחקרים הראו שאין לרשתות החברתיות כל אינטרס לפעול לטובת הציבור, כולל כשמדובר בילדים ובני נוער. כך, למשל, פרנסיס האוגן, עובדת לשעבר בפייסבוק, שחשפה את ערוותה של החברה ב-2021 בראיון לתוכנית 60 דקות. היא חשפה מסמכים שעולה מהם שהחברה שמה את הרווחים לפני האינטרס הציבורי, כולל כשזה מגיע לפגיעה בתדמית הגופנית של ילדות ונערות.

מה עושים?

אפשר לדרוש, אבל לא כדאי לצפות, שהרשתות החברתיות יעשו משהו כדי למנוע את המשך הפגיעה בילדים ובני נוער בפלטפורמות שלהן – אולי הן יבצעו תיקונים קוסמטיים, בעיקר לצרכי יחסי ציבור. כאמור, הן מעדיפות את הרווחים לפני האנשים.

חשוב לדרוש ממשרד החינוך לעשות משהו בעניין – גם כשזה נוגע לחרמות פיזיים וגם כשזה נוגע לחרמות ברשת. הוא זה שאחראי על בתי הספר ועל הגילאים הצעירים. אלא שגם כאן, בל נצפה לגדולות ונצורות. בתקופתו של השר יואב קיש, מצבה של מערכת החינוך גרוע, שלא לומר יותר מכך, ולא נראה שהתיקון בדרך. הטיפול שלו בציונים הגרועים של תלמידי ישראל כושל, אז אין מה לצפות ממנו להצלחה בנושאים שלמרבה הצער נחשבים פחות דחופים (הגם שהם דחופים מאוד), כמו בריונות ברשת. ל-"זכותו" של קיש ייאמר שגם כשקודמיו היו בתפקיד המצב היה רע.

מה עם המשרד לביטחון לאומי? נכון שמוקד 105 פועל תחתיו, אבל המשאבים שלו וגם מודעות הציבור אליו מוגבלים. מה גם שאין כרגע במשרד החשוב כל כך שר במשרה מלאה, ואיתמר בן גביר, שהיה בתפקיד עד לפני כמה שבועות, כשל בטיפול בתופעות יותר הורגות, כמו הפשיעה בחברה הערבית ותאונות הדרכים.

לכן, זה מתכנס אלינו, האזרחים. להורים, לילדים ובני הנוער הטובים, וגם ל-"סתם" אזרחים אכפתיים. נכון שהתפקיד של הממשלה, מערכת החינוך וחברות הסושיאל מדיה לטפל בתופעת הבריונות והחרמות ברשת, אבל כשהן לא עושות זאת, כדאי שכל אחת ואחד מאתנו ת.יתגייס למשימה. זה יכול להיות ביוזמות למניעת אלימות נגד ילדים ובני נוער ברשת – ויש כאלה, או בפקיחת עין לנעשה סביבנו, גם כש-"סביבנו" זה על המסך. בוודאי שרצוי שכל מי מאתנו שיש לו ילדים יעשה את זה בכל הנוגע לילדים שלו – להתעניין מה הם עושים במסכים, לנסות לדעת לזהות, ככל הניתן, מצבי מצוקה שלהם, כולל בריונות וחרמות, לדבר איתם על הנושא, גם אם הם לא עוברים או עברו חרם, ולהיות איתם כשהם חווים מקרים נוראיים כאלה. אבל לא רק: רצוי שכל אחד מאתנו יפקח עין כדי לראות שאין חרם על ילדים בסביבה שלו, לעשות משהו, אם וככל שהוא יכול, כשהוא רואה מקרים כאלה באונליין, ועוד.

ולסיום, פנייה להורים של הילדים המחרימים: אם וכאשר אתם מגלים שהילד שלכם נמצא בצד המחרים, בבקשה אל תגנו אוטומטית על המעשה, אלא תעשו את כל מה שאתם יכולים כדי שזה ייפסק. בסופו של דבר, זה עלול להגיע גם לילד שלכם.