לא רק המקצועות שייעלמו: כך ה-AI משנה את שוק העבודה

אחד החששות העיקריים, והלעוסים יש לומר, שנוגעים לבינה מלאכותית יוצרת הוא היעלמות של ואיום קיומי על מקצועות קיימים – החל ממעצבים, דרך עיתונאים ועורכים, ועד למתכנתים זוטרים, שמוחלפים בפלט של בקשות ל-ChatGPT או קלוד. אבל זה המובן מאליו. הבינה המלאכותית משנה את שוק העבודה גם באופנים עמוקים יותר, כמו גיוס מועמדים לעבודה, שינוי אופן העבודה היומיומי של מגייסים אבל גם בעלי תפקידים אחרים, ועד, אפילו, לחיסול כוחה של העבודה המאורגנת. בואו נצלול אל תוך זה.

ד"ר גלי רכבי, חבר סגל בית הספר ליחסי עבודה באוניברסיטת קורנל, ערך באחרונה מחקר משווה רחב עבור פורום ארלוזורוב הישראלי על האופנים העמוקים שבהם הבינה המלאכותית משנה את יחסי העבודה ואת שוק העבודה בעולם. כיוון שכלי ה-AI נכנסים לעבודת המגייסים ואנשי משאבי האנוש בימים אלה ממש, קשה עדיין להגיע למסקנות חותכות, אבל לרכבי יש כבר כמה תובנות מעניינות.

"צריך להגיד שאנחנו לא באמת יודעים", הוא מסייג מיד. "מאחר שרק עכשיו מעסיקים מתחילים לשלב מערכות כאלה, קשה עדיין לדעת. בתקשורת ובבתי המשפט עולים הצדדים הגרועים של זה: שהספק מוכר תוכנה גרועה או כזאת שהיא לא ממש AI. דברים שמתחפשים לבינה מלאכותית, אבל בעצם הם שרירותיים ומערכות מידע מוגבלות, ואז נהיה מאוד ברור שלא מדובר ב-AI ומתחילות לצוץ תביעות", מסביר החוקר.

"יש תביעות על אפליה על גיל, יש עובד בן 50 ומשהו, שטוען שנדחה שרירותית דרך מערכת מסוימת, ויש תביעות על גזע ומידע אנקדוטלי על הטיות בשל מין המועמד. את הרוב אנחנו פשוט לא יודעים", הוא חוזר.

גישות ליישום AI בשוק העבודה

"יש בעולם כמה גישות (ליישום בינה מלאכותית בשוק העבודה – נ"ל). הגישה של האיחוד האירופי מאוד ממתנת סיכונים: הם מטילים הרבה הגבלות על מעסיקים, וחובות משמעותיות על ספקים ומעסיקים כלפי המועמד לעבודה. בארצות הברית אנחנו רואים גישה יותר מתירה, במיוחד עם טראמפ אבל גם עוד בממשל ביידן", אומר ד"ר רכבי.

ד"ר גלי רכבי, חבר סגל בית הספר ליחסי עבודה באוניברסיטת קורנל. צילום: עצמי

"המסמך שלנו ניסה למפות את ההבדלים בגישות בין אירופה לארצות הברית, ומידע נוסף ממדינות כמו מדינות באפריקה והסקנדינביות. ישראל לא שם. אחת הסיבות היא העברית, שיוצרת פיגור מסוים, אבל לא כזה שמסביר לחלוטין את החוסר. בארץ, נתחיל לראות יותר מעסיקים משתמשים בכלי AI למיון עובדים ונתחיל לראות כלים שבאמצעותם עובדים יציעו את עצמם למשרות – אבל לא נראה את הרגולטור", לדבריו.
"העמדה הכללית בישראל היא שצריכה להיות רגולציה על AI בשוק העבודה, אבל העבודה יכולה לחכות. רגולציה על הכלים הפיננסיים היא דבר יותר חשוב כרגע. אני חושב שזו יכולה להיות גישה סבירה, אבל מדינות אחרות כבר עושות את זה כמה שנים. כשנגיע לשם תהיה המון למידה, ויעברו כמה שנים לפני שזה יתחיל לקרות באמת", מציין רכבי.

לא דרקון טכנולוגי

ממעוף הציפור לעניינים יותר ארציים: הבינה המלאכותית לא משנה רק את איך שאנשים מתמודדים על משרות ומתקבלים לעבודה, או לא, ואת היחסים בין מעסיקים לשכירים. היא משנה גם את העבודה היומיומית עצמה, במיוחד בתעשיות מסורתיות, שרחוקות מכלים כמו ChatGPT כמרחק מזרח ממערב.

דוגמה מצוינת לחברה שיוצרת "שיבוש" בתעשייה מסורתית וצריכה להתמודד עם הליכי עבודה מיושנים היא ריקו. הסטארט-אפ הישראלי, שסיים בחודש אפריל סבב גיוס של 25 מיליון דולר, יוצר סוג של מהפכה בעולם מאוד ספציפי: קניינות רכש של בתי מלון. במשך עשורים ארוכים התחום הזה הסתמך על טלפונים, קשרים אישיים עם ספקים ופקסים, רחמנא ליצלן, וריקו מעבירה אותו לזירת רכש דיגיטלית, כשבצד האחורי שלה מופעלת המון בינה מלאכותית.

עד כמה התעשיה הזו לא מודעת לכוחה של ה-AI? הנריק שמעוני, מנכ"ל ריקו, סיפר לי שהוא ואנשיו היו בכנס מלונאות, והיו שם שפים ומנהלי מזון ומשקאות. או אז עלה מישהו לבמה והציג להם אתגר – בנו לי תפריט למסעדה בחמש דקות. משחלפו חמש הדקות, הוא שאל – מישהו הצליח? אף אחד לא הרים יד. או אז הוא שאל – מישהו השתמש ב-ChatGPT? הם לא ידעו על מה הוא מדבר.

אז איך נכנסים בדלת? איך משכנעים אנשים שרגילים לפנקס ועיפרון לעבור להשתמש בכלי ממוחשב ומתקדם, שגם עושה את כל החשיבה וההשוואות במקומם? כיצד מתגברים על התנגדויות להטמעה של כלי בינה מלאכותית מול עובדים שחוששים שהנה הנה, זו תתפוס את מקומם, והם ימצאו את עצמם בלי עבודה?

"כן, הם מפחדים. לכן, תמיד, המכירה של כלים כאלה תבוא עם הדגמה, כדי שהעובדים יראו שהמפלצת לא נוראית. ה-AI היא לא איזה דרקון טכנולוגי שקשה לאמץ אותו. הכלים האלה הם קצת כמו ChatGPT – שלקחו טכנולוגיות מאוד מורכבות ובסוף נתנו לנו ממשק פשוט, עם שורה אחת", הוא אומר, ומדגיש את החשיבות של ממשק המשתמש הפשוט והידידותי כגורם מכריע.

מייסדי ריקו. מימין: הנריק שמעוני, המנכ"ל, ועומרי שלו, סמנכ"ל הטכנולוגיות. צילום: יח"צ

"כל שף או קניין במלון, גם אם בעבודה שלו הוא קונה בשיטה מיושנת – בבית הוא קונה באמזון. אנחנו מסבירים להם שלא יהיה להם צורך באינטראקציה עם AI. קח את ההליך המסורתי שלך ותעשה אותו אצלנו", שמעוני מספר. "בכלי שלנו, הכול מונגש במקום אחד. אם עד היום אותו קניין או שף היה צריך להתקשר כדי לדעת כמה עולה קטשופ, אנחנו מושכים את המידע מהמערכות של הספקים ונותנים לו אותו. גם עם שמות שונים של אותו מוצר, אנחנו מפרקים את הרכיבים ויודעים להשוות מוצרים. לקחנו טכנולוגיה מורכבת ודחפנו אותה לחלק האחורי של המוצר. זו דרך להסביר איך לקחנו טכנולוגיות מורכבות ונתנו לאנשים שהם הכי לא טכנולוגיים להשתמש ב-AI".

"הדרך הטובה ביותר של מוצר שעושה הפרעה לתעשייה מיושנת להצליח ולחדור הוא לבנות את הממשק בצורה פשוטה. אם בחזית תיישם פתרון חוויית משתמש פשוט – תעשה את העבודה", אומר שמעוני.

"התקשורת של פעם, להתקשר למסעדה כדי להזמין משלוח, התחלפה בזה שאתה 'מדבר' עם וולט ולא עם המסעדה. זה גם יקרה בעולם שלנו – אתה מדבר עם הפלטפורמה המתווכת, שהיא נותנת את שירות הלקוחות. זו גם לא ההתמחות של המסעדה. אצלנו, מחלקת יחסי לקוחות היא המחלקה הכי גדולה בחברה. המלון לא צריך לדבר עם 20 סוכני שטח שונים. יש לו נקודת גישה אחת, והוא לא צריך לדבר עם כל הספקים. יש גוף אחד, אדם אחד שהוא מכיר ועובד מולו, והוא זמין לו. מערכות יחסים מקצועיות מרובות מתחלפות במערכת יחסים עם אדם או גורם שירות אחד", מתאר שמעוני את מה שעתיד לקרות בתעשייה שלו, וככל הנראה גם בתעשיות אחרות.

עולם קשה ומבלבל

אם נחזור לעולם מחפשי העבודה, זוהי זירה קשה ואכזרית מתמיד. הבינה המלאכותית כבר לא רק ממיינת את קורות החיים של מחפשי העבודה לשבט או לחסד – היא החלה לחדור גם לשלבים הבאים במיון, כמו ראיון העבודה. וזו חוויה מוזרה, בלשון המעטה.

מחפש עבודה שעימו שוחחתי, שיצא לו להתראיין על ידי כלי בינה מלאכותית במקום בן אדם, מתאר חוויה מתסכלת: "התחושה לא נעימה. לא ברור אם מבינים אותך או לא, ולא תמיד יש דמות מולך. חלק מהראיונות הם מול בינה מלאכותית, והריאיון מתועד בווידיאו בזמן שאתה עונה". מה שהוא מתאר נשמע כמו פרק של מראה שחורה.

"אתה לא מקבל משוב אם דיברת לא טוב, או שאתה רוצה לתקן את עצמך – זה לא אפשרי כמו בראיון אנושי", הוא מספר. "בנוסף, לא מספרים לך על מה ולמה נפסלת, ולא ברור מה עושים אחר כך עם הפלט של אותו ראיון וירטואלי".

"זה עולם מאוד קשה ומבלבל", מגיב על כך ד"ר רכבי. "למועמד לעבודה מאוד קשה. אתה לא יכול לסמוך על הגופים הגדולים שיעשו את העבודה שלהם בגילוי נאות ובשקיפות, ומתבקש שהמדינה תתערב. אבל בישראל, שאין לך דרך לדעת לאן הולך המידע שלך ואיך הוא מעובד, זה אתגר מאוד משמעותי".

"מצד אחד, נכון לצפות מהממשלה ומגופי החברה האזרחית, בטח ארגוני עובדים, שייתנו את דעתם על איך מתמודדים עם זה", הוא מציין. "אבל ייתכן שכך לא נראה את הסיכויים. ביידן, למשל, דרש מכל הסוכנויות של הממשל האמריקני להראות איך הן מפעילות את ה-AI לטובת שיפור חיי האזרחים ושוק העבודה, וחיי עבודה יותר טובים. יש פה פוטנציאל חיובי מאוד גדול, ובישראל אנחנו לא שם".

לסיכום אומר ד"ר רכבי כי "גופי חברה אזרחית, מעסיקים ועובדים צריכים לשבת ביחד ולחשוב איך מתמודדים עם ההשפעה של הבינה המלאכותית בשוק העבודה. כך זה נעשה במדינות סקנדינביה. בישראל זה מאוד נקודתי. אנחנו לא רואים טיפול בקנה מידה רחב – וזו בעיה".