מהפכת השקל הדיגיטלי: האם ישראל עומדת להמציא את הכסף מחדש?

עוד לפני עשור, האפשרות שמדינה תנפיק כסף דיגיטלי מגובה על ידי הבנק המרכזי הייתה נתפשת כרעיון מתחומי המדע הבדיוני. אך בעשור האחרון חלו שינויים טכנולוגיים וכלכליים עמוקים: התפשטות הקריפטו, המעבר לתשלומים דיגיטליים והצורך הגובר של מדינות לשלוט טוב יותר במערכת הכספית. כל אלה הפכו את הרעיון לממשי. כך נולד ה-CBDC, מטבע דיגיטלי של הבנק המרכזי (ר"ת Central Bank Digital Currenc).

וכך גם החל בנק ישראל, בשנת 2021, בבחינה פעילה של השקת שקל דיגיטלי ריבוני. באביב 2025 המיזם עבר שלב נוסף: בנק ישראל פירסם אפיון טכנולוגי מפורט של מערכת השק"ד והזמין את הציבור, גופי פינטק, בנקים וחוקרים להעיר הערות.

השק"ד לא יוכל להתרומם בלי תמיכה רחבה, שתבוא רק אם הציבור יאמין שהמטבע החדש משרת אותו ולא את המדינה בלבד

כסף חדש, תשתית ישנה

השקל הדיגיטלי לא יתפקד כמו עוד אפליקציית תשלום, אלא ככסף לכל דבר – אמצעי תשלום זמין בכל עת, גם בלי חיבור לאינטרנט, אשר מוחזק על ידי האזרח בארנק דיגיטלי שמסופק על ידי שחקנים מוסמכים, אך מגובה ישירות על ידי המדינה.

המודל שהציע הבנק המרכזי מתבסס על מבנה דו-נדבכי: הציבור לא יקיים קשר ישיר עם בנק ישראל, אלא ייעזר בשחקני תשתית פרטיים – בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות פינטק, שיספקו את הארנקים וינהלו את הממשק. הכסף עצמו, לעומת זאת, יהיה מוחזק בשם האזרח ובאחריות המדינה, בדומה להחזקת מזומן. באופן הזה, הציבור יקבל כסף רשמי, נזיל, מיידי ולא תלוי בגורמים מסחריים, גם בעת משבר מערכתי.

המשמעות הכלכלית רחבה הרבה יותר מהיבט טכנולוגי או נוחות שימוש. עצם האפשרות להחזיק כסף ישירות בבנק המרכזי מעלה שאלות קשות על תפקידה העתידי של הבנקאות. כיום הציבור מפקיד את כספו בבנקים מסחריים, אשר עושים שימוש בפיקדונות האלה לצורך מתן אשראי. אם ציבור רחב יעדיף להחזיק חלק מהונו בארנק דיגיטלי, הרי שמרבית הפיקדונות עלולים להתכווץ. הבנקים ימצאו את עצמם עם פחות מקורות אשראי, יכולת ההלוואה שלהם תצטמצם והתפקיד המסורתי של "שומרי כספי הציבור" יהפוך למיותר בחלקו. בנק ישראל מודע לאיום, ולכן קבע מגבלות: תהיה תקרה לסכום שניתן יהיה להחזיק בכל ארנק, כדי למנוע יציאה מסיבית של כספים מהמערכת הבנקאית ולשמר את תפקידה המוסדי.

הזדמנות מוניטרית – ואיום תשתיתי

לצד ההשלכות המוסדיות, השק"ד עשוי להפוך לכלי רב עוצמה במדיניות מוניטרית. כיום, כאשר הבנק המרכזי משנה את הריבית, הוא עושה זאת בעקיפין – דרך השפעה על הבנקים והשווקים. אך במקרה של כסף דיגיטלי המוחזק ישירות בידי הציבור, ניתן יהיה לקבוע ריבית ישירה ואף שלילית כדי לתמרץ צריכה בזמן מיתון.

בנוסף, המדינה תוכל להעביר מענקים, קצבאות וסיוע כלכלי במהירות וללא תיווך, עם אפשרות לתזמון מדויק לפי אזור גיאוגרפי, סוג אוכלוסייה או מצב חירום. למעשה, מדובר בכלי שמאפשר למדינה שליטה מדויקת לא רק על היצע הכסף, אלא גם על כיווני הזרימה שלו. כל אלה מציבים את השק"ד לא רק כאמצעי תשלום חדש, אלא כפלטפורמה לניהול גמיש, מבוזר ואפקטיבי של מדיניות כלכלית בזמן אמת.

אלא שהיתרון הטכנולוגי עלול להפוך גם לסיכון מוסרי. השקל הדיגיטלי מאיים לשנות את כללי המשחק לא רק ברמת המוסדות, אלא גם במישור האזרחי הבסיסי ביותר: פרטיות. כיום, מזומן הוא הכלי האנונימי האחרון שנותר במערכת. אך שק"ד, מעצם מהותו הדיגיטלית, הוא מתועד, ניתן לניטור ואפילו לחסימה.

בנק ישראל מנסה לאזן: לפי האפיון שפרסם, תתאפשר רמת פרטיות גבוהה, כולל אפשרות להעברות אנונימיות בסכומים נמוכים. עם זאת, יופעלו מגבלות, בעיקר במקרים של חשד להלבנת הון או עבירות כלכליות. המשמעות היא שכסף דיגיטלי לא יהיה מזומן אלא מזומן עם מערכת מעקב שקטה אך פעילה.

סין הצליחה להטמיע אותו באזורים נרחבים, תוך שילובו בתחבורה ציבורית, בפליקציות עירוניות ועוד. ה־e-CNY. צילום: Shutterstock

מה קרה בעולם בתחום?

הניסיון הבינלאומי מראה עד כמה קריטית שאלת האמון הציבורי.

בהאמה הייתה המדינה הראשונה להשיק מטבע דיגיטלי ריבוני, אך הציבור לא אימץ אותו. ניגריה הלכה צעד רחוק יותר עם ה-eNaira, כולל קמפיין שיווק נרחב, אך נתקלה באדישות ציבורית. מנגד, סין הצליחה להטמיע את ה־e-CNY באזורים נרחבים, תוך שילובו בתחבורה ציבורית, אפליקציות עירוניות ואפילו ניסוי בכסף "מתכלה" בעל תוקף מוגבל.

האיחוד האירופי נמצא בשלבים מתקדמים של עיצוב ה־Digital Euro, בעוד ש-ארה"ב שומרת על קו זהיר לנוכח התנגדות פוליטית לריכוז הכוח הכספי בידי הממשל הפדרלי.

גם בישראל, הצלחת הפרויקט לא תימדד בטכנולוגיה או באיכות הפיילוטים, אלא ברמת האמון של הציבור. השק"ד לא יוכל להתרומם בלי תמיכה רחבה, שתבוא רק אם הציבור יאמין שהמטבע החדש משרת אותו ולא את המדינה בלבד. כאן נכנס לתמונה ממד קריטי שהוזנח לעיתים קרובות במיזמי CBDC: חינוך פיננסי. הציבור חייב להבין את ההבדל בין השק"ד לקריפטו, בין ארנק דיגיטלי לחשבון בנק, בין ריבית דיגיטלית לריבית נומינלית. רק כאשר ההבנה הזאת תחלחל, יוכל המטבע הדיגיטלי הישראלי להפוך מכלי ניסוי למהפכה אמיתית.

כסף חדש צריך שפה חדשה

ההשפעות של השק"ד על שוק ההון עדיין אינן ברורות, אך ברור שהן תהיינה עמוקות. ככל שיותר אזרחים יחזיקו כספים בארנקים דיגיטליים, כך יכולה לקטון הנזילות במערכת הבנקאית. בנקים יידרשו להתאים את עצמם וקרנות פנסיה עשויות לבנות מסלולים חדשים שיתמודדו עם נוכחות השק"ד בתיקי ההשקעה.

לצד זאת, עלולות לצוץ פלטפורמות השקעה חדשות, מבוססות על תשתית השק"ד, וייווצרו מודלים עסקיים שיאתגרו את המערכת הקיימת. לכן, השק"ד איננו רק כלי של המדינה – הוא פוטנציאל לשינוי עומק בשוק ההון, באשראי, ובאופן שבו אנחנו חושבים על כסף.

המבחן האחרון: האם נבחר לקחת חלק במהפכה?

השקל הדיגיטלי אינו רק פרויקט טכנולוגי, הוא מגדיר מחדש את מערכת היחסים בין אזרח, מדינה וכסף. מדובר בכסף שזז אחרת, שנוצר אחרת, שנשלט אחרת ושמאפשר למדינה להיות נוכחת יותר, אך גם אחראית יותר, בכל עסקה ופעולה.

זהו מבחן של אמון, של חופש, של שקיפות ושל הבנה. ואם נעמוד בו בהצלחה, ישראל עשויה להפוך למדינה מובילה בתחום הכלכלה הדיגיטלית, מדינה שבה הכסף לא רק עובד – אלא משרת.

הכותב עוסק בהקמת מערכות בתחום האשראי החוץ בנקאי