איך מייצרים יותר – ומזהמים פחות

"יש כיום דרישה גבוהה לאנרגיה שמבוססת על הטכנולוגיות החדשות, ובהן הבינה המלאכותית. אנחנו נמצאים במעבר לבינה אנרגטית-תעשייתית, כאשר ה-AI משמשת להגדרת האופן שבו תעשיות שונות פועלות, והאנרגיה הדרושה לכך. מדובר במגה טרנד, ושניידר אלקטריק באה לעזור למפעלים, מבנים ועוד במימוש שלו. אנחנו שותף טכנולוגי וטכני, שמספק אנרגיה, דיגיטיזציה, יעילות וסביבתיות. זאת, על ידי אוטומטיזציה של תהליכים, שמביאה ליעילות רבה יותר ולחיסכון בהוצאות", כך אמר דז'אן מרקוביץ', שמשמש בשניידר אלקטריק כסגן נשיא למגזרי האנרגיה והשירותים בדרום-מזרח אירופה.

שניידר אלקטריק היא אחת משתי החברות הגדולות בעולם שמפתחות פתרונות לתעשייה חכמה ולמבנים חכמים, שמפחיתים את צריכת האנרגיה המזהמת בהם באמצעות פתרונות טכנולוגיים. השוק הגדול ביותר שלה הוא הדאטה סנטרים, שהיוו 30% מהכנסותיה ב-2025, כשלא הרחק לאחר מכן נמצאים הבניינים והתעשייה, עם 29% ו-27%, בהתאמה.

יש לחברת הענק, בת 190 השנים, רשת שכוללת 70 שותפים, 6,000 מפיצים ו-120 אלף נקודות מכירה ברחבי העולם. זאת למעשה רשת של האבים, שאחד מהם נמצא בישראל, ומופעל באמצעות השלוחה הישראלית של החברה, שבאחרונה מונה לה מנכ"ל חדש – יגאל מנוח. באירופה בלבד נמצאים 36 מפעלים שבהם החברה מייצרת את הפתרונות שלה, כאשר המפעל החכם החדש ביותר, והגדול ביותר, נחנך לפני כשנתיים בדונווצ'ה, הונגריה – מרחק של כ-80 ק"מ מבודפשט.

המפעל של שניידר אלקטריק בדונווצ'ה, הונגריה. צילום: יח"צ

המפעל, שבשבוע שעבר סיירתי בו, כאורח החברה, יחד עם קבוצה של עיתונאים מדרום ומזרח אירופה, משתרע על פני 28 אלף מ"ר ויכול להעסיק עד 500 עובדים. 90% מהפתרונות שהוא מייצר משווקים לשוק האירופי – כולל לישראל. שניידר אלקטריק הטמיעה את הפתרונות האלה במפעל עצמו, לרבות את RM AirSet – מפסק, או מתג, מתח בינוני (Medium voltage switchgear), שמביא את צריכת ה-SF6 לאפס, ובכך מקדם את הקיימות של המפעל החכם, ושל חוות השרתים והדאטה סנטרים החכמים.

SF6 היה במשך עשרות שנים הגז הסטנדרטי והמוביל בעולם במפסקי המתח של ארונות החשמל המרכזיים, שמנתבים ומנתקים זרמי חשמל במתח גבוה ובינוני. הבעיה, שלא לומר החיסרון הדרמטי, של הגז הזה הוא היותו גז החממה החזק ביותר, ולכן גם המזהם ביותר, שמוכר למדע. לשם המחשה, פוטנציאל ההתחממות של ה-SF6 גבוה פי 24,300 מזה של הפחמן הדו חמצני.

מכיוון שגז ה-SF6 מזהם כל כך, גופים רגולטוריים רבים בעולם נדרשו לנושא. כך, למשל, האיחוד האירופי החיל ב-1 בינואר האחרון איסור מוחלט להתקין ארונות מיתוג חדשים שמבוססים עליו. בישראל, כמה לא מפתיע, הרגולציה נמצאת מאחור, והשימוש בגז הזה במפעלים עדיין חוקי – ורווח. עם זאת, מפעלים גדולים, תחנות כוח וחברות תעשייה בארץ מחויבים על פי חוק לדווח למשרד להגנת הסביבה על כמות גזי החממה שהם פולטים, ובכלל זה ה-SF6. גז זה הוא אף אחד מששת גזי החממה שפרוטוקול קיוטו ואמנת פריז, שישראל חתומה עליהם, מציבים יעדים להפחתת הפליטות שלהם.

הארון הקטן שמאפס את פליטת הפחמן

ארון שבו מוטמע ה-RM AirSet של שניידר אלקטריק. צילום: יניב הלפרין

RM AirSet הוא פתרון שמאפשר ללקוחות שניידר אלקטריק להעביר את המפעל שלהם מכזה שמבוצעים בו תהליכי מודרניזציה של רשת החשמל למפעל שצורך אנרגיה עם שאיפה לאפס השפעה שלילית על הסביבה. מדובר במפסק שמוטמע במעין ארון קטן מידות, באופן יחסי, ודי קומפקטי להטמעה במפעל. זה מוצר IoT, שמיועד ליישומי הפצה משניים, עם רמת מתח של עד 24 קילו-וולט וזרם של עד 630 אמפר. על פי שניידר אלקטריק, הפתרון מאפשר הפחתתה דרמטית של עלויות צריכת האנרגיה המתחדשת של המפעלים. באירופה זה משמעותי במיוחד, משום שההחלטה של רוסיה לצמצם דרמטית את מכירות הגז הטבעי לאירופה, עקב תמיכתה של זו באוקראינה, הזניקה את העלויות האלה.

עוד פתרון ששניידר אלקטריק מציעה הוא מערכת מבוססת תוכנה בשם EcoStruxure ADMS, שמאפשרת למבנים חכמים לנהל בצורה טובה יותר את השימוש בחשמל בהם. התכונה כוללת ניטור, אנליטיקה ואפשרויות שליטה ברשת החשמל, כולל מידול של הרשת, גילוי תקלות ומיקומן, תהליכי שחזור (Restoration) של הרשת שנפגעה, וכן תמיכה, אוטומטיזציה ותיאום של הפצת החשמל במבנה.

משפחה נוספת של פתרונות, שמיוצרת במפעל, היא בקרים לתחנות לטעינת רכבים חשמליים – מכוניות, אופניים וקורקינטים. אלה כבר משמשים מרכזים לוגיסטיים, בנייני מגורים, חניונים וגם מתחמי היי-טק, כולל בישראל. בארץ ניתן לראות אותם, למשל, בלא מעט מגדלי משרדים בתל אביב, הרצליה ופתח תקווה.

תחנת טעינה עם הבקר של החברה. צילום: יח"צ

לסיכום, המפעל החכם של שניידר אלקטריק בדונווצ'ה מוכיח שהחזון הירוק של ענקיות הטכנולוגיה לא מתמצה רק בהצהרות חגיגיות, אלא מתורגם בפועל לקווי ייצור מתקדמים, לפתרונות IoT מבוססי AI ולאפס פליטות בשטח. עם זאת, יש עוד הרבה מה לעשות בתחום, ובעוד שאירופה דוחפת קדימה עם רגולציה קשוחה ואיסורים חותכים על גזים מזהמים, התעשייה הישראלית – שממילא מתמודדת עם עלויות אנרגיה מאמירות ואתגרי תשתית – תצטרך לאמץ את הפתרונות הללו במהירות, גם ללא "שוט" רגולטורי מקומי. בסופו של דבר, המעבר לבינה אנרגטית הוא כבר לא עניין רק של הגנת הסביבה. בעידן שבו הדאטה סנטרים ומתחמי ההיי-טק צורכים כמויות חשמל חסרות תקדים, זהו צו שעה כלכלי ותפעולי ראשון במעלה.