#כלכלתהבינההמלאכותית: בין שקר גדול לבין אמת שקופה

השבוע פרסמה ארצות הברית "פצצה" מטלטלת, במסמך שכותרתו 'לנצח במירוץ' (Winning the race) ותחילתו בציטוט: "אמריקה חייבת לשמור על דומיננטיות עולמית מנצחת ובלתי מעורערת", אותו אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הנכלל במסמך America’s AI Action Pla שיצא ביולי 2025.

🇺🇸

Today is a day we have been working towards for six months. We are announcing America’s AI action plan putting us on the road to continued AI dominance.

The three core themes:
– Accelerate AI innovation
– Build American AI infrastructure
– Lead in international AI… pic.twitter.com/KBHmxCmxC6

— Sriram Krishnan (@sriramk) July 23, 2025

המירוץ הגלובלי לשליטה בבינה המלאכותית אינו רק טכנולוגי. למעשה, הוא הרבה פחות טכנולוגי ויותר על תקן מלחמת שליטה. הוא מתקיים על התפר שבין שני עולמות:

• ארצות הברית – הרואה ב-AI מנוע כלכלי שיש לשחררו ממגבלות רגולציה כדי "לשמר את העליונות הדמוקרטית".
• האיחוד האירופי – המאמין ש-AI הוא כוח מוסרי, שדורש גבולות ברורים להגנה על זכויות האדם. נחשו מה הסיבה? גם כאן המטרה היא לשמר את הדמוקרטיה.
• סין – הראשונה לזהות את החגיגה ולחוקק חוקים תואמים, הרבה לפני כולם.

כאשר נוסף וקטור שעיקר הכוח הכלכלי מצוי בחברות פרטיות, ונדרשת שליטה גם על הקניין, אפילו אמריקה מתבלבלת

מידע אישי – המטבע בעל הערך הרב ביותר בעולם

במרכז השיח: הפרטיות – שלך ושל ילדיך. הזכות הכי מופרת בעידן הטכנולוגי הישן, מקבלת טוויסט כלכלי רציונלי, המוביל את העולם לגישה מטרידה – מידע אישי הוא המטבע בעל הערך הרב ביותר בעולם. אין עליו עדיין מיסים. אין דיווח. אין אפילו מקום ריכוזי שיודע לספור כמה ממנו מפוזר בעולם. את המצב הזה משמרים אנשים, מנהיגי מדינות, כאסטרטגיה לשליטה בעולם.

אין זה סוד שגם הכלכלה האמריקנית מונעת ממידע אישי. חברות כמו OpenAI, אנת'רופיק (Anthropic) וגוגל דיפמיינד (Google DeepMind) הן מנועי צמיחה, והשקעות פדרליות מכוונות להפוך את אמריקה ל"סופר פאוור" של אלגוריתמים. התשתיות, השרתים, הכוח החישובי – כל אלה על אדמה אמריקנית.

הגישה האירופית, תחת רגולציית ה-AI Act וסיכומי מערכי האימון הציבוריים, מבקשת לשים את האדם במרכז, ותוך כך את הזכות לפרטיות. הקוד, הקניין, הנתונים והמידע? כולם כפופים לזכות לפרטיות, להסכמה ולערעור. ואם כבר בשליטת הארגונים – תחת אינטרס לגיטימי ומפוקח.

השאלה האמיתית היא לא מי ינצח אלא מה נאבד בדרך והיא תקפה בין אם אתה חוקר טכנולוגיות וחובב אדם ודמוקרטיה, ובין אם אתה צמא-שליטה ורואה את העולם כזירת מלחמה.

כשמדינה היא גם ספקית וגם רגולטור היא בניגוד עניינים מובנה, ונדרשת לשקול בין העצמאות והחוסן שלה לבין זכויות האדם שחי בה. כאשר נוסף וקטור שעיקר הכוח הכלכלי מצוי בחברות פרטיות, ונדרשת שליטה גם על הקניין, אפילו אמריקה מתבלבלת.

למה? כי מידע שעובר דרך חברות פרטיות ובשליטתן, שממוקמות על אדמה ריבונית, יוצר מונופול רך. ברגע שהממשלה מעניקה מימון, תשתית, פטור מאחריות וגישה חופשית למודלים עצמאיים, היא כבר לא מגינה רק על האדם הפרטי-תושב המדינה, אלא גם שותפה ליצירת המוצר הפוגעני שנקרא AI.

בישראל: תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות יכנס לתוקף בקרוב

זה נכון גם לישראל. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שייכנס לתוקף בעוד כשבועיים, ב-14 באוגוסט, מעניק לרשות להגנת הפרטיות את תפקיד ה-DPO הלאומי.

האם הרשות תתמקד במדיניות פרטיות ורגולציה "שטוחה" במסגרת הסמכויות הרבות שקיבלה? אם היא תוותר על בדיקת עומק של עיבוד בפועל, נאבד את ההזדמנות להבטיח עצמאות דמוקרטית ומוסרית.

ומה צריך לקרות?

• מדינות נדרשות ליצירת רגולציה ערכית, אך לא נוקשה מדי, אחרת יאבדו חדשנות ויזמות. נדרשת הבנה עמוקה בטכנולוגיה, באנשים ובשימור דמוקרטיה איתנה.
• אמריקה צריכה ללמוד שאמון הציבור הוא תשתית קריטית לצמיחה בת קיימא, במיוחד כאשר האלגוריתמים הם גם מראי-מקום פוליטיים.
• הרגולטורים צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת פשוטה: לא מי הבעלים של הקוד, אלא מי האחראי על האדם שמשמש לאימון.

האם "השקר הגדול" של המאה ה-21 הוא שמידע אישי הוא חופשי לשימוש ורגולציה אינה יותר מעלה תאנה? אם כן, אנחנו במצב של lose-lose והגיע הזמן שהאמת תיאמר בקול ברור.

הכותבת היא מומחית בהגנת מידע ופרטיות והבעלים של חברת PriveIT