רווחי שיא למנהלים, פיטורי שיא לעובדים

2025 היא השנה שבה המסכות נופלות. חברות רבות בענף ההיי-טק מספרות לנו על "התייעלות", "אופטימיזציה" ועל "עתיד חכם יותר", אך בשטח עובדים מפוטרים, מקצועות נעלמים, ובמקום בניית עתיד משותף, הבינה המלאכותית הופכת לכלי ציני להגדלת רווחים. טכנולוגיה לא מייתרת בני אדם מעצמה. אנשים מקבלים החלטות להשתמש בה כך.

בינה מלאכותית אכן מסוגלת לייעל תהליכים ולשפר ביצועים, אבל רבות מהחברות מנצלות אותה כתירוץ: תפקידי ג’וניורים במדעי המחשב נעלמים, לא משום שהעובדים אינם נחוצים, אלא משום שמודל אלגוריתמי עושה את אותה עבודה בשיעור זול יותר. חברות רווחיות מצמצמות צוותים רק כי הן יכולות, לא כי הן חייבות. זו לא יעילות. זו חמדנות.

הבעיה אינה הרצון לצמוח, אלא הדרך. כשצמיחה מגיעה על גבם של עובדים, בלי אחריות הדדית, היא מאבדת את הלגיטימיות שלה. העובדים אינם שורה בדו"ח רווח והפסד; הם הלב הפועם של הארגון. מי שמפוטר בשם "חדשנות" סתמית נושא על גבו את המחיר של בונוסים לבכירים וגרף מנופח למשקיעים.

"בינה מלאכותית אינה כרטיס פתוח לפיטורים. היא מבחן לערכים. השקעה בעובדים, בשקיפות ובהגנות סוציאליות הינה אסטרטגיה עסקית חכמה לטווח ארוך"

אבל אפשר אחרת. הטמעה אחראית של בינה מלאכותית אינה התקנת כלי, אלא שינוי עומק תרבותי. ארגון שמבקש באמת לשלב אותה לטובתו ולא רק כדי לצמצם עלויות, משקיע בסדרת פיילוטים זהירים, בבניית תשתיות נתונים מסודרות, בהכשרות מקצועיות ובהקניית זמן למידה מוגן לעובדים. במקום לפטר, הוא מאפשר מעבר לתפקידים חדשים. במקום להחליש את העובדים, הוא מחזק אותם.

דווקא לעובדים הוותיקים בהיי-טק יש ערך אדיר. הם יודעים לזהות טעויות שמודל חכם עלול לפספס, מבינים מתי להטיל ספק גם כשהתשובה נראית מושלמת, ומביאים ניסיון מצטבר שאי אפשר לשכפל באלגוריתם. ג’וניור מוכשר יפעיל את המערכת, ותיק מיומן יידע מתי לא להפעיל אותה. זהו היתרון האנושי שטכנולוגיה לא תוכל להחליף.

שאלה חברתית

אלא שמעבר למישור העסקי, יש כאן גם שאלה חברתית עמוקה: מהו הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על שוק העבודה של העתיד? אם המסר לעובדים הוא שהכל זמני ומוחלף, ניצור חברה של פחד, חוסר ביטחון ואדישות. אבל אם המסר הוא של שותפות, השקעה הדדית ואמון,  נוכל לייצר כוח עבודה נאמן, יצירתי ומחויב באמת. חברות שמבינות זאת יזכו ביתרון תחרותי אמיתי, לא רק בטווח הקצר, אלא גם בטווח הארוך.

הבחירה אינה רק טכנולוגית, היא מוסרית, חברתית ועסקית. חברות שמציבות אנשים במרכז יוצרות לעצמן יתרון תחרותי אמיתי: עובדים שמרגישים ביטחון, תחושת שייכות והשקעה ארוכת טווח גם נותנים יותר מעצמם וגם נשארים. זו לא פילנתרופיה, זו חכמה עסקית. במקום לנהל מאבק כוח בין עובדים לאוטומציה, ניתן ליצור שותפות שממנפת את החוזקות של שני הצדדים.

כשארגונים בוחרים לשים את האדם במרכז הם מייצרים תרבות ארגונית חזקה ועמידה. עובדים שמרגישים מוגנים ובעלי ערך הופכים לשגרירים של המקום, מקדמים חדשנות בעצמם ותורמים לרוח הצוות. זו הדרך להפוך את הטכנולוגיה לכלי שמשרת את כולם, ולא להפך.

שינוי אמיתי לא יקרה רק ברמת החברה הבודדת. הוא דורש גישה כוללת, שבה שוק העבודה כולו מעודד פיתוח מיומנויות חדשות, חיזוק ביטחון תעסוקתי ויצירת מסגרות גמישות שמאפשרות לעובדים לצמוח לצד הטכנולוגיה. רק כך נוכל לעבור מעידן של פחד לאמון, וממאבק לשותפות אמיתית.

בסופו של דבר, טכנולוגיה לא אמורה להחליף בני אדם אלא לאפשר להם לפרוח. ארגון שבוחר להשקיע בעובדים שלו ולא להשליך אותם ברגע שמגיע כלי חדש, בונה לעצמו חוסן אמיתי. עובדים שמרגישים שיש להם עתיד לצד החדשנות  הם הכוח המניע שיבטיח את ההצלחה לטווח ארוך.

מעסיקים בענף צריכים להבין: בינה מלאכותית אינה כרטיס פתוח לפיטורים. היא מבחן לערכים. השקעה בעובדים, בשקיפות ובהגנות סוציאליות הינה אסטרטגיה עסקית חכמה לטווח ארוך.  אותה בינה יכולה להיות מנוע צמיחה אמיתי אם רק נזכור מי אמור להחזיק בהגה. טכנולוגיה, כאמור, היא בסך הכל כלי. מה שנעשה איתה הוא עניין של בחירה.

אם נפסיק לבלבל בין חדשנות לחמדנות, נוכל לבנות שוק עבודה חכם יותר, צודק יותר ובעיקר אנושי יותר.

הכותב הוא איש היי-טק, מכהן כיו"ר ועד עובדי SAP.