האם מסע הטרנספורמציה הדיגיטלית בארגונים ארוך מדי?

הטרנספורמציה הדיגיטלית היא נושא שמדובר עליו לא מעט שנים, אבל ההאצה בו החלה רק לפני כשנתיים ● האם בתעשייה נזכרו מאוחר מדי? ומה יקרה למפעלים שלא יעברו לדיגיטל?

מחייבת שינוי במודל העסקי של ארגונים. טרנספורמציה דיגיטלית. אילוסטרציה.

פרויקט ה-ERP הענק של תנובה, שעליו דיווחנו היום (ג'), הוא עוד אבן דרך במסע הארוך של הטרנספורמציה הדיגיטלית שהחברה עוברת, שאמורה להפוך את ענקית המזון ליעילה יותר, תחרותית יותר בשוק סוער במיוחד, ולמתקדמת מבחינה טכנולוגית.

גם כאן, ה-IT הוא המאפשר והוא המוביל את החדשנות, ובאמצעותו החברה יכולה לממש את יעדיה. תנובה תהיה עם סיום הפרויקט בעוד כשש שנים חברה שהשלימה את מהפכת התעשייה 4.0. אמנם, שש שנים הן תקופת נצח בעולם הטכנולוגי, אבל מנהלי הקונצרן יוכלו לסמן "וי" על המהפכה הזו.

אלא שלמרבה הצער, תנובה היא סמן בודד בתעשייה הישראלית בכל מה שקשור לתעשייה 4.0. המושג הזה, שכוונתו לשבור את תקרת הזכוכית ולצמצם את הפיגור הטכנולוגי המסורתי שקיים במפעלי התעשייה, כבר מדובר שנים רבות, ובישראל, עד לפני שנתיים אפשר היה לומר שהיו הרבה דיבורים ופחות מעשים. מפעלי ייצור וחברות גדולות ובינוניות ישבו על הגדר, ואחרות החלו לבצע פרויקטי חדשנות במינון נמוך מאוד בלבד, בעיקר כדי לבדוק את ההיתכנות שלהם. היה כאן דבר חריג: הממשלה הקדימה את התעשייה והעמידה לרשות החברות תקציבים, שכל מה שהיה צריך לעשות זה לנצל אותם.

הקצב האיטי נבע מסיבות שונות: הצורך בהחלפת מערכות ליבה, שינויים בדרגי הניהול, שהביאו לידי ביטוי את הפערים הבין דוריים, והעדר מערכות ניהול ארגוניות, שמחברות בין הבק אופיס לקווי הייצור.

האצת המגמה – בעקבות הקורונה

השינוי החל בשנה שעברה, המשיך השנה וכל הסימנים מראים שהוא יימשך גם בשנה הבאה. הסיבה לכך היא שמנהלי המפעלים חוו על בשרם את מה שהזהירו אותם: שהעדר השקעות בחדשנות ובהטמעת מערכות חדשנות יפגע בכושר התחרות שלהם. הקורונה חיזקה את המגמה, לאחר שחיזקה את מה שהביא לה. מפעלים שלא השכילו לעלות על עגלת החדשנות מצאו את עצמם נאבקים על קיומם. עם עובדים שניהלו ופיקחו על קווי הייצור, כמו גם מנהלים שאחראים על התפעול והשיווק, שלא היו להם את הכלים לעבוד מרחוק או את האפשרות להפעיל מערכות אוטומטיות להמשך הייצור, החברות הרלוונטיות ספגו הפסדים רבים, וחלקן אף נאלצו לסגור את שערי המפעלים שלהן. בעקבות זאת מורגשת בשנה האחרונה פעילות רבה בקרב המפעלים לזרז את המעבר שלהם לתעשייה חכמה.

המפעלים יימדדו על פי מידת החדשנות שלהם. אלה מהם שייכשלו במדד הזה יישארו מאחור, במהפכות התעשתיות הקודמות והפחות רלוונטיות לעידן הנוכחי

חברות רבות משתמשות ביועצים, על מנת שייעצו להן כיצד לבצע את תהליכי הטרנספורמציה הדיגיטלית. כבר בשלבים הראשונים הם מבהירים למנהלי המפעלים שמדובר במסע ארוך. שאין מצב לזבנג וגמרנו. שמדובר בתהליכים מורכבים, שדורשים תכנון, השקעות כלכליות לא מעטות ובעיקר יכולת לאבחן מה באמת חשוב, היכן להשקיע ומה אפשר לדחות. מי שחושב שמחר בבוקר הוא מחליט ליישם תעשייה 4.0 וכבר מחרתיים המפעל שלו יהיה חדשני, כדאי שיתאם ציפיות בטרם יפלו מכיסו מיליוני שקלים לחינם.

אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט.

אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט. צילום: ניב קנטור

אנחנו לא לבד

לא שזה מנחם, אבל ישראל לא לבד: התופעה של פיגור בהשקעות בחדשנות בתעשייה מאפיינת מדינות וכלכלות רבות בעולם. אילן אלתר, מנכ"ל חברת הייעוץ אלתרנט, אומר שהמפעל החכם הינו מגמה עולמית, שמטרתה ייצור תעשייתי בעידן החדש, גמישות בייצור ובנפח המוצר, והתאמה אישית של המוצרים. המשמעות היא מעבר מייצור בסדרות גדולות לייצור של מוצרים מותאמים לדרישות הלקוח, בסדרות קטנות. את זה אפשר לעשות רק עם מערכות מתקדמות חכמות, שיודעו לפלח דרישות ולהתאים את הייצור לצרכי השוק והמפעל.

זאת ועוד, אלתר מצביע על קטגוריה של מפעלים שמכנים את עצמם Brilliant Factories (מפעלים מבריקים). בעתיד הנראה לעין, הוא מציין, יותר ויותר מפעלים ייכנסו לקטגוריה זו. הם והמפעלים האחרים יימדדו על פי מידת החדשנות שלהם. אלה מהם שייכשלו במדד הזה יישארו מאחור, במהפכות התעשתיות הקודמות והפחות רלוונטיות לעידן הנוכחי.

נושא זה ואחרים יידונו בכנס השנתי תעשייה 4.0 של אנשים ומחשבים, שייערך ב-7 במרץ, בהובלת אלתר, שמשמש יו"ר ועדת התכנים שלו. ישתתפו בו מרצים מחו"ל, מנהלי מפעלי תעשייה ומנמ"רים. פרטים נוספים על הכנס – בהמשך.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים