פייסבוק, כמה עוד אפשר?

משערורייה אחת לשנייה - ויש רבות - אנחנו מגלים היכן עומדת רווחת המשתמשים בסדר העדיפויות של פייסבוק ועד כמה ציני עולם הסושיאל ● הרשתות החברתיות צריכות לנסח קוד חברתי למניעה שלהן, אבל כנראה שזה לא יקרה

להראות תמונות של אנורקסיות לבעלות הפרעות אכילה - עוד שיא שלילי של פייסבוק.

לא נפלתי מהכיסא למקרא הדיווח שאינסטגרם של פייסבוק מטרגטת תמונות של אנורקסיות לבעלות הפרעות אכילה. גם לא משאר עשרות אלפי המסמכים הפנימיים של החברה, שחושפים שהיא, איך נאמר בעדינות, לא שמה את רווחת המשתמשים במוקד. אפילו לא במקום השני. המסמכים האלה, שחשפה באומץ פרנסיס האוגן, מראים שהחברה מסייעת ביודעין לסחר בבני אדם, מאפשרת הסתה נגד מיעוטים באתיופיה ושאר רעות חולות. כל זאת וכל מה שנכתב כאן הוא בהנחה שהמסמכים האלה נכונים – וזאת הנחה שנראית סבירה.

ההיסטוריה של פייסבוק מלאה בהתנהגויות "בעייתיות": החל מהיותה כר לפוסטים שקוראים לטרור (אם כי היא עושה מאמצים כלשהם כדי למנוע אותם) וכלה בפרשת קיימברידג' אנליטיקה – השערורייה הגדולה ביותר בתולדות החברה, לפחות עד כה. למי שלא זוכר, פרטים אישיים של עשרות מיליוני אמריקנים בעלי חשבונות פייסבוק הגיעו לידי קיימברידג' אנליטיקה, שעבדה עבור הקמפיין של דונלד טראמפ וטרגטה את המתלבטים – ובכך, לטענת רבים, הטתה את הכף לטובתו בבחירות לבית הלבן ב-2016.

השערורייה – או יותר נכון שערוריות – שהאוגן חשפה באחרונה לא פחות גרועה ממה שהיה אז. נראה שלא עזרו הביקורות הרבות, השימועים בקונגרס האמריקני ועוד – פייסבוק בשלה, ולא בוחלת באמצעים כדי להעשיר את הכיסים העשירים מאוד שלה ושל מארק צוקרברג. יתרה מזאת, לשים תמונות של אנורקסיות בפידים של נערות בעלות הפרעות אכילה זה עוד שיא רע חדש שפייסבוק ואינסטגרם שלה שוברות. עוד שיא בדרך לתהום? לא ברור. בכל מקרה, זה עוד שיא באופן שבו החברות האלה רואות אותנו ככלי לעשיית רווח ולא יותר.

גם אנחנו יכולים לעשות משהו: להשתמש בכלים הדמוקרטיים – עצומות, מאמרים כמו זה ואולי אפילו הפגנות – כדי לקרוא לפייסבוק ולשאר הרשתות החברתיות לדאוג גם לנו, אזרחי המרחבים שלהן – וזה של פייסבוק הוא המדינה הגדולה ביותר בעולם – ולא רק לכיסים שלהן

כמה מילים על אנורקסיה: המחלה הזאת היא מצב מאוד רגיש, שנובע מכל מיני סיבות, כאשר אחת הבולטות שבהן הוא רצון של הנערות הללו להתאים את עצמן לייצוגים שהן רואות ברשתות החברתיות, באינטרנט, בטלוויזיה ובכלל. הייצוגים האלה הם של נערות או נשים צעירות, רזות, שלא לומר מאוד, עם שיער חלק וחזה בגודל בינוני ומעלה. כולנו חשופים למודל היופי הזה ורבים מאתנו היו רוצים להגיע אליו (גם גברים). אלא שבעוד שרוב הא.נשים לוקחים את הדברים בפרופורציה ומקסימום עושים ניתוח קוסמטי אחד או שניים, יש מי שמסיבות שונות – נפשיות ואחרות – מושפע ממודל היופי הבלתי אפשרי הזה באופן קיצוני. כולל אנורקסיות.

קוד אתי-חברתי לרשתות החברתיות

אינסטגרם שמה את התמונות של בעלות הרזון הקיצוני בפני אותן נערות מסיבה אחת פשוטה, שמובילה לתוצאות שהיא אוהבת במיוחד: הגדלת המעורבות (Engagement) שלהן, כלומר – הישארותן ברשת החברתית, שבדרך כלל מובילה לכך שהן צופות ביותר פרסומות, שמובילות מצדן ליותר רווח לפייסבוק. זאת, כחלק מהתיאבון הבלתי נדלה שלה להגדיל את הנתח שהיא לוקחת בשוק הפרסום באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות בפרט.

פייסבוק לא לבד בשוק הזה – גם גוגל, טיקטוק ועוד חברות נמצאות בו. אלא שעליהן לא נמצאה מסה קריטית כזאת של מידע מפליל – שוב, לכאורה, אם כי ייתכן שהיא תימצא בעתיד. זאת עוד סיבה מדוע צריך לנסח קוד אתי שהרשתות החברתיות יפעלו על פיו, או לפחות ישתדלו לפעול. כך לפחות יפחתו ההשפעות הרעות שלהן על קהלים שונים, ההסתה, הגזענות, הלהט"בפוביה ושאר הרעות החולות. כולל הצגת תמונות של אנורקסיות לבעלות הפרעות אכילה.

ניסוח קוד אתי לרשתות החברתיות - קריאה מוצדקת או שזה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת?

ניסוח קוד אתי לרשתות החברתיות – קריאה מוצדקת או שזה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת? צילום: אילוסטרציה - BigStock

אני לא תמים – הסיכוי שקוד שכזה ינוסח ויקוים לא גדול, שכן החברות מעדיפות את הרווח ועלולות לחשוש שקוד אתי שכזה יפגע בו. וגם אם ינוסח קוד כזה, הוא לא יפתור את הבעיה במלואה ולא יקוים במלואו – כמו שהתקשורת לא תמיד מקיימת את קוד האתיקה של העיתונאים. מה שכן, אם הוא ינוסח ויקוים, נראה פחות תופעות חברתיות לא רצויות כאלה. בנוסף, אם זה יקרה, רצוי מאוד שהקוד הזה ינוסח על ידי החברות עצמן, כדי שלא יהיה צורך לערב את הרגולציה. זאת צריכה להתערב רק במקרה שהחברות יסרבו בתוקף לנסח קוד כזה, וגם אז לעשות את זה בזהירות ויחסית במשורה, כי בחלק מהסעיפים של הקוד הזה יהיה מי שיטען – ולא תמיד שלא בצדק – שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי. בפרט החברות עצמן, בגלל האינטרסים שלהן. לכן, יש לבצע התערבות רגולטורית הזאת בחוכמה – בתקווה שלא יהיה בה צורך.

לסיום, גם אנחנו יכולים לעשות משהו: אני לא מצפה שנמחק את חשבונות הפייסבוק, האינסטגרם והווטסאפ שלנו. הרשתות האלה מהנות, מעניינות ובחלק מהמקרים גם משמשות לפרנסה של א.נשים. מה גם שחלקנו הלא קטן מכורים להן. מה שאפשר הוא להשתמש בכלים הדמוקרטיים – כולל מאמרים כמו זה – כדי לקרוא לפייסבוק ולשאר הרשתות החברתיות לדאוג גם לנו, אזרחי המרחבים שלהן (והמרחב של פייסבוק הוא המדינה הגדולה ביותר בעולם) ולא רק לכיסים שלהן. זה כבר קורה: אינסטגרם ביטלה עקב החשיפות של האוגן את הגרסאות שלה לילדים והטענה של פייסבוק – שלא הייתה נטענת אלמלא היא הייתה מדליפה את המסמכים לוול-סטריט ג'ורנל, מתראיינת לתוכנית היוקרתית 60 דקות ומופיעה בקונגרס – היא שהמטרה של המסמכים האלה הייתה כדי ללמוד מה לשפר. האם זה נכון? כל אחד ישפוט לפי הבנתו. מה שצריך הוא עוד מזה: עוד האוגנים והאוגניות ועוד מחאה ציבורית יביאו את פייסבוק ודומותיה לחוש איום בעזיבת משתמשים וכתוצאה מכך בזינוק קטן יותר ברווח שלה, ואין כמו כסף כדי להניע חברות כאלה לפעולה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים