סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט

הו סיפור אמיתי על סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט. הוא לא התרחש כאן, אלא מעבר לים, אולם מוסר ההשכל שלו נכון לכל פינה בגלובוס. וויל קרופ, בן 41, הוא הבעלים של שני מחשבים אישיים, האחד מתוצרת טושיבה (Toshiba) והשני – של אפל (Apple). באחד הימים גילה קורפ, כי אלמוני פרץ לרכבו וגנב את שני המחשבים שלו.

השוטרים בתחנת המשטרה במקום מגוריו, מיאמי שבפלורידה, ארה"ב, רשמו את תלונתו, אבל הבהירו לו כי הסיכוי שהאבידה תימצא הוא קלוש ביותר. קרופ שב הביתה, עצוב ומדוכא על אובדנו הפתאומי של המידע יקר הערך, וכעס על עצמו על שלא דאג לגיבוי של המידע. אלא שלפתע הוא נזכר, כי באחד משני המחשבים שלו הותקנה תוכנה להשתלטות מרחוק.

למרות שקרופ לא זכר את הסיסמה ושם משתמש שלו, הוא הצליח, בסופו של דבר, להתחבר לאחד משני מחשביו הגנובים. הוא גילה כי "בעליו" החדשים של המחשב שלו מריץ עליו סרטי פורנוגרפיה, ובמקביל עונה למיילים, מעדכן את דף הפייסבוק שלו ועושה עסקים עם העולם. קרופ התפעל מהתעוזה של הגנב, והחליט להמשיך ולעקוב אחר המשתמש הנמרץ.

"הייתה לי תחושה מוזרה", סיפר קרופ, "מישהו פרץ למכוניתי, גנב את המחשבים שלי ואילו כעת אני הוא שפורץ חזרה למחשב שאצלו ועוקב אחריו". הוא החליט שלא לפנות מיד למשטרה, על מנת לדווח על תפיסת הגנב, ובמקום זאת הגביר את מאמצי המעקב שלו. בשלב מסויים קרופ הפעיל מצלמת טלוויזיה, שתתעד את כל כתובות המייל, האתרים והפעילות הדיגיטלית ה-"כחולה" הנעשית על ידי הגנב במחשבו.

בשלב מסויים, הבחין קרופ, כי  הצעיר הנמרץ מקיים שיחת וידיאו עם חבר, מה שאפשר לו לתעד את פניו. בתום כמה שעות מרתקות ורצופות של מעקב, קרופ הצליח לגלות עוד פרטים על הגנב: את כתובתו, מספר הטלפון הנייד שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו. שמח וטוב לבב קרופ מיהר לתחנת המשטרה, ובידו DVD המכיל תיעוד של כלל הפעולות שבוצעו על מחשבו. למרות שהיה זה יום ראשון בשבוע, הוזעקו לתחנה המקומית שני חוקרים ביום חופשתם. הם איתרו את בית הגנב ומצאו אותו פעיל כתמיד: עובד על המחשב וצופה בסרטים.

אלא שכאן נכונה לחוקרים הפתעה: הצעיר החשוד בגניבה הכחיש מכל וכל כי הוא זה שגנב את המחשב, ואף נעלב מהאשמות שייחסו לו השוטרים. לדבריו, הוא מעולם לא היה קונה מחשב גנוב. בחקירה התברר, כי בעת שביקר הצעיר במספרה שבה נהג להסתפר, נכנס לחנות אלמוני עם שני המחשבים והציע אותם למכירה. הצעיר רכש את אחד משני המחשבים – המקינטוש תמורת 300 דולרים, ואף קיבל מהמוכר, הלא הוא הגנב האמיתי – תעודת אחריות. בירור קצר אצל הספר אישר את סיפורו של הצעיר שנחשד בגניבה.

חזרו השוטרים לתחנת המשטרה, והחזירו לקרופ את אחד משני המחשבים שלו. כעבור חודש ימים, כאשר כבר קרופ כמעט שכח את הפרשה, צלצל אליו בחור וסיפר לו סיפור מוכר: שוטרים, כך אמר לו המטלפן, באו אליו הביתה והאשימו אותו בשימוש במחשב גנוב. התברר כי גם אצלו אופן המכירה היה זהה: "הייתי במספרה, אלמוני נכנס ואמר שיש לו שני מחשבים למכירה". הוא הוסיף כי זעם על השוטרים, ואמר להם שכלל לא מעניין אותו אם המחשב שרכש הוא גנוב או לא, כל עוד הוא מצליח לחסוך כמה מאות דולרים על מחשב טוב. הוא הוסיף והדהים את השוטרים, כך סיפר, כשאמר להם שאין זו הפעם הראשונה שרכש מחשבים בשיטה הזו. בסופו של דבר, כמובן שהוא נאלץ להיפרד מהמחשב "שלו", שהוחזר אף הוא לקרופ.

כמה מוסרי השכל ניתן להפיק מהסיפור הזה: לעולם אל תשאירו את המחשב הנייד שלכם ללא השגחה; מחשב נייד הוא בבחינת כלי נשק בצבא, ולעולם עליו להיות צמוד לבעליו; התקינו תוכנות להשתלטות מרחוק, עשו גיבויים והתכוננו תמיד לגרוע מכל; היזהרו מגנבים שמוכרים לכם מחשבים גנובים במחירי מציאה בקרנות הרחוב.