סייבר במהירות מכונה: כך ארגונים צריכים להיערך לעידן החדש

זירת הסייבר נכנסת לשלב חדש, מהיר ומורכב יותר. ההתפתחויות האחרונות בתחום הבינה המלאכותית מראות כי יכולות שבעבר היו שמורות לגופי סייבר מתקדמים בלבד, הופכות בהדרגה לנגישות, אוטומטיות ומהירות יותר. מודלים ייעודיים בעלי יכולות גבוהות בתחום הסייבר – כמו קלוד מיתוס (Claude Mythos) של אנת'רופיק, GPT-5.5 Cyber של OpenAI ומערכת MDASH של מיקרוסופט – ממחישים את הכיוון שאליו השוק נע: סוכני AI שמסוגלים לסרוק מערכות, לזהות חולשות, לתעדף פעולות ולהאיץ משמעותית את קצב ההגנה – ובטווח הזמן הקרוב, גם את קצב התקיפה. לצד קיצור משמעותי של הזמן שבין גילוי פרצה לבין ניצולה בפועל, ההתפתחויות הללו מחייבות ארגונים לערוך "חישוב מסלול מחדש" בהיערכותם להגנת סייבר. בעידן הזה, הסיכון המרכזי אינו רק מתקפה מתוחכמת יותר, אלא מתקפה המתרחשת מהר יותר מכפי שהארגון מסוגל להגיב אליה.

ארגון צריך להגדיר SLA של שעות עד ימים לעדכוני תוכנה, להציג להנהלה את חלון החשיפה כסיכון עסקי ולא כעניין טכני, ולהיערך מראש עם בקרות מפצות ויכולת rollback שתאפשר התקנה מהירה של תיקונים בלי לשתק את הפעילות

הדיון בבינה מלאכותית בסייבר נוטה לעיתים להתמקד בטכנולוגיה עצמה, אבל עבור הנהלות ודירקטוריונים השאלה החשובה יותר היא ניהולית: האם הארגון בנוי לקבל החלטות, לתקן חולשות, להתאושש ולפקח על נכסיו בקצב החדש? התשובה, ברוב המקרים, היא: עדיין לא. ארגונים רבים ממשיכים למדוד זמני תגובה במונחים של ימים ושבועות, בזמן שהתוקף כבר מתחיל לחשוב במונחים של שעות, ולעיתים אף פחות מכך.

צעדים קריטיים לארגון להגנת סייבר עכשווית

הצעד הראשון הוא לקצר באופן דרסטי את חלון העדכון. טיפול בפגיעויות קריטיות אינו יכול להישאר תהליך בירוקרטי שמתנהל בין צוותי IT, אבטחת מידע וספקים חיצוניים. ארגון צריך להגדיר SLA של שעות עד ימים לעדכוני תוכנה, להציג להנהלה את חלון החשיפה כסיכון עסקי ולא כעניין טכני, ולהיערך מראש עם בקרות מפצות ויכולת rollback שתאפשר התקנה מהירה של תיקונים בלי לשתק את הפעילות. את אותו סטנדרט יש להחיל גם על ספקים ושותפים מרכזיים בשרשרת האספקה. ספק מהותי שאינו מסוגל לעמוד בקצב החדש, הופך בעצמו לסיכון מהותי. 

הצעד השלישי הוא להשתמש ב-AI גם בצד המגן. אם התוקפים מאיצים את תהליכי הסריקה, הניתוח והתקיפה באמצעות בינה מלאכותית, מערכי ההגנה אינם יכולים להישאר ידניים בלבד. מבדקי חדירות תקופתיים יישארו חשובים, אך הם לבדם לא יספיקו. לצידם נדרש ניטור רציף, דינמי ואוטומטי יותר. כך למשל, נדרש לשלב יכולות AI ב-SOC, מתעדוף התרעות וזיהוי תלויות ועד ניתוח לוגים ותגובה ראשונית לאירועים קריטיים.  

הצעד הרביעי הוא להגביר משמעותית את המשילות על נכסי ה-AI בארגון. כלי AI נכנסים כיום לתהליכי עבודה, פיתוח, שירות, ענן ומערכות צד שלישי, לעיתים בלי מיפוי מלא ובלי שליטה מספקת. כל סוכן AI עם הרשאות גבוהות מדי, כל מודל לא מנוטר וכל אינטגרציה לא מתועדת – מרחיבים את משטח התקיפה. לכן ארגונים צריכים לדעת אילו כלי AI פועלים אצלם, מי אחראי עליהם, לאילו נתונים הם ניגשים, ומה מותר להם לבצע. 

בסופו של דבר, AI משנה לא רק את כלי התקיפה וההגנה, אלא את קבועי הזמן של ניהול הסיכון. ארגונים שיבינו זאת מוקדם יוכלו להפוך את המעבר להזדמנות: לחזק את החוסן, לשפר את מהירות התגובה ולבנות יתרון תחרותי. מי שימשיך להתנהל בקצב הישן, יגלה שהפער בינו לבין התוקף כבר אינו פער טכנולוגי בלבד, אלא פער ניהולי ואסטרטגי.

הכותב הוא שותף וראש מחלקת הסייבר ב-KPMG ישראל