סודיות ואי תחרות – המקרה של סטארט-אפ בתחום אחסון המידע

סודיות היא אחד הדברים החשובים בחברות בכל השלבים, לרבות ואולי בפרט כשהן נמצאות בתחילת הדרך. כמעט מיותר לציין שחברות לא רוצות שהסודות המסחריים שלהן ידלפו ויגיעו למתחרים. פסק דין שניתן באחרונה שופך אור נוסף על הנושא.

מפסק דין סטורוואן בע"מ נ' אסף טל יוסף ואיגואזיו, שהתקבל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ניתן ללמוד כי על כל חברה להבין היטב מהן סודיות ואי תחרות, מה עליה לעשות כדי להבטיח שעובדיה ישמרו על כך ובאילו תנאים לפנות לבית המשפט בעניין.

סטורוואן היא סטארט-אפ שעוסק באחסון מידע. הפרשה עוסקת בעובד בשם אסף, שעבד בחברה מאז הקמתה והיה אחד משלושת האנשים שפיתחו את התכניות העומדות בבסיס הסודות הטכנולוגיים שלה. לאחר כשבע שנים הוא פוטר והחל לעבוד אצל המתחרה – אקסאנה. במהלך הדיון בבקשה, העובד עבר לעבוד במעסיקה חדשה – איגואזיו. סטורוואן ביקשה מבית המשפט להוציא צו מניעה להגבלת חופש עיסוקו של העובד, בטענה שהוא מפר את התחייבותו לשמירת סודיות ולאי תחרות. לכן, היא הגישה תביעה שבמסגרתה ביקשה לתת סעד זמני: להורות לעובד לא לעבוד בחברה מתחרה במשך 12 החודשים מפיטוריו, שלא להפר את חובתו לשמירה על סודותיה המסחריים של סטורוואן ללא הגבלת זמן ולהורות לאיגואזיו להפסיק את עבודת העובד.

קיומו של סוד מסחרי

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי סוד מסחרי הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

בהלכת צ'ק פוינט נקבע כי "על מעסיק הטוען לסוד מסחרי להוכיח את קיומו. עליו לתאר ולפרט מהו הסוד… להוכיח את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר סוד… להוכיח כי מדובר בסוד וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי".

בענייננו, נקבע כי סטורוואן לא הציגה ראייה ממשית שהעובד עושה שימוש בסוד המסחרי שלה ולא הוכיחה שהוא עובד בחברה המתחרה בה ישירות.

התחייבות לאי תחרות

בית המשפט קבע שהחברה החתימה את אסף על תניית אי תחרות גורפת, הן לאור משכה – 12 חודשים, הן לאור היקפה הגיאוגרפי – כל העולם, והן לאור הגדרת הגופים המתחרים – חברות בתחום האחסון. בפסק דין אחר, שניתן ב-2016 בתיק רן שמואלי נ' אופקים פיננסיים גלובליים בע"מ, כתב בית הדין כי "התופעה לפיה מעסיקים מנסחים במסגרת חוזי העסקה תניות אי תחרות ושמירה על סודיות גורפות ובלתי מידתיות, תניות שהם עצמם… יודעים היטב שהן לא חוקיות, היא תופעה מוכרת וידועה. נשאלת השאלה: מדוע מחליטים מעסיקים רבים… לנסח תניות שמלכתחילה הם יודעים שבתי הדין לא ייתנו להן תוקף? הסיבה לכך, לפחות על פי מחקר מקיף בנושא שפרסמה החוקרת הישראלית אורלי לובל, הינה ליצור אלמנט הרתעה כלפי העובדים".

בענייננו, בית המשפט לא השתכנע כלל ועיקר כי העובד מפר את התחייבותו לאי תחרות. כמו כן הוא קבע כי לעובד היה ידע קודם בתחום, עוד לפני שעבר בחברה. וכבר נקבע בעניין פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ כי "הידע והניסיון שצובר עובד במהלך עבודתו אצל מעסיקו הקודם, לרבות שימוש בתוכנות, שיטות עבודה, נוסחאות, ציוד וכדומה, הופכים לימים לחלק מכישוריו. כישוריו של אדם הינם קניינו וככלל, אין להגביל אותו מלעשות בהם שימוש כרצונו. עובד סביר לא יוותר על זכותו להשתמש בכישוריו ובניסיון אותם רכש במהלך עבודתו".

לסיכום, סטורוואן לא הוכיחה, ולו בראיות לכאורה, כי העובד עושה שימוש בסוד מסחרי שלה, ולא הוכיחה כי מעסיקתו החדשה היא חברה המתחרה בה. החברה, שהטריחה את העובד פעמיים לבית הדין לעבודה, גרמה לו הוצאות משפטיות ופגעה בשמו הטוב. לכן, היא חויבה לשלם לו הוצאות בסך 20 אלף שקלים ולמעסיקתו החדשה – 10,000 שקלים.

אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי.

הכותב הוא תת ניצב (בדימוס) ועורך דין, מומחה לדיני עבודה, הסכמי ממון, צוואות וייפוי כוח מתמשך.