מושב הקיץ: מה הח"כים צריכים לעשות לטובת ההיי-טק?

התשובה: בעיקר לפקח ולוודא שהממשלה פועלת לפתרון הבעיות של הענף, ולדאוג לכך שהמשבר הפוליטי לא יתקע את הטיפול הזה ● אלה הסוגיות שעומדות על הפרק

לתשומת לב חברי הכנסת.

הכנסת חזרה השבוע לעבודה, במסגרת מושב הקיץ – שהוא קצר יחסית, ויסתיים בחודש יולי. הכנסת עוסקת, במליאה ובעיקר במסגרת הוועדות שלה, בנושאים רבים שקשורים לענף ההיי-טק. כך היא עשתה במושב החורף וכך היא צפויה לעשות גם במושב החדש.

במושב החורף, מרבית הדיונים נערכו בוועדת הכלכלה של הכנסת, ובעיקר בוועדת המשנה שלה להיי-טק, שקמה בקיץ שעבר ושעומד בראשה ח"כ רון כץ (יש עתיד). יש לציין שוועדת המדע והטכנולוגיה, שבעבר הייתה הוועדה העיקרית של הכנסת שבה נידונו נושאי ההיי-טק, לא מתכנסת, עקב החרם החלקי של האופוזיציה על ועדות הכנסת.

גיוון תעסוקתי

בדיונים בוועדות הכלכלה וההיי-טק הועלו שוב ושוב הבעיות שקשורות בענף, אבל הן למעשה בעיות מערכתיות כלליות, שרלוונטיות לחברה הישראלית כולה ושהממשלה צריכה לטפל בה – ויפה שעה אחת קודם. כך, למשל, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני חודשים אחדים הוצגו נתונים מדאיגים לגבי הגיוון התעסוקתי הבעייתי בענף: רק 1.2% מכלל המועסקים בתעשיית הטכנולוגיה העלית הישראלית מגיעים מהחברה הערבית ופחות מאחוז – מהחברה החרדית

נתונים אלה מופיעים גם בדו"ח של רשות החדשנות, שפורסם אתמול (ד'). הציפייה מענף ההיי-טק היא שהוא יסייע לשנות את המצב. זאת ציפייה נכונה, אבל לא הכול נתון בידי המעסיקים. שילוב חרדים, למשל, דורש תכנון רב מערכתי, שיאפשר את קליטתם במקומות העבודה.

הקורונה, שהאיצה את העבודה מרחוק, מאפשרת גמישות יתר בקליטת חרדיות וחרדים לעבודה, משום שהיא לא דורשת הפרדה בין גברים לנשים, כפי שדורשים חלק מהחרדים שיהיה גם במקומות העבודה. מאז כינון הממשלה הנוכחית היו לא מעט הצהרות וכוונות טובות לגבי שילוב של חרדים בתעסוקה בהיי-טק, אבל, כפי שדו"ח רשות החדשנות מציין, המצב לא השתפר.

גם לגבי החברה הערבית המצב עדיין אינו משביע רצון. שיעור המועסקים בהיי-טק מקרב בניה ובנותיה הוא קצת יותר מאחד חלקי 20 (!) משיעורם באוכלוסייה – יחס חסר כל פרופורציה, לשלילה. הוא לא עומד גם ביחס לחלקם בין בוגרי לימודי המחשבים והמדעים באוניברסיטאות. אבל העדר מערכות שיודעות לטפל בקליטתם, כמו גם בעיות שפה ותרבות, גורמים לרבים מהם שלא לגשת אפילו לראיונות עבודה, לא כל שכן להיקלט בענף.

אף הנשים, וגם זה לא חדש, סובלות מייצוג חסר בהיי-טק, אם כי מצבן טוב יותר מזה של הערבים והחרדים (וגם שיעורן באוכלוסייה הרבה יותר גדול). גם כאן מדובר בבעיה שלא קשורה רק להיי-טק, אלא למשק בכלל. אמנם, יש מגמה של שילוב יותר נשים בהיי-טק, לרבות בדרגי ההנהלות, אבל מספרן לא גדל בצורה משביעת רצון. הסיבות לכך מגוונות: למשל, המודעות של המעסיקים והתפיסה החברתית, שעדיין שלטת, שלפיה האישה היא זו שאחראית לבית ולחינוך הילדים – או, במילים יפות יותר, שהיא זו שצריכה להתמודד עם אתגרי ניהול הבית והמשפחה, לצד אתגרי הקריירה.

נושא הגיוון, יש לקוות, ימשיך להעסיק את הוועדה, ואולי אף ועדות אחרות בכנסת, במושב הקיץ. זה מה שצריך להיות, משום שאחד התפקידים המרכזיים של ועדות הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה, או אי עבודתה.

נכון שאנחנו נמצאים במשבר פוליטי, ושפיזור הכנסת והליכה לבחירות הם עדיין אופציה ריאלית. אלא שאסור שהמשבר הפוליטי יתקע, שוב, יוזמות חקיקה ותהליכים שכבר החלו

העדר פיזור גיאוגרפי של ההיי-טק

סוגיה נוספת שעלתה וככל הנראה תעלה שוב על הפרק במושב הקיץ היא הפיזור הגאוגרפי של חברות ההיי-טק – או, יותר נכון, היעדרו. דו"ח הרשות מצטרף לשלל נתונים שנמסרו בחודשים האחרונים, שמראים שענף ההיי-טק עדיין מתמקד בין חדרה לגדרה, ורק 9% מהמפעלים הטכנולוגיים ממוקמים בפריפריה. לא צריך את הנתונים בגלל זה: כל מי שמסייר ברחבי הארץ רואה את גורדי השחקים בתל אביב, רמת גן, הרצליה ועוד ערים במרכז הארץ – ורואה שאין כמעט כאלה בפריפריה.

כאן בכלל התגלה שצריך להגדיר מהי פריפריה. באר שבע וחיפה, שהגדילו מאוד את אזורי התעסוקה להיי-טק בשטחן, הן לא הפריפריה שאליה מתכוונים ראשי המדינה.

אחת הבעיות המרכזיות הנוגעות להיעדרות ההיי-טק מהפריפריה היא שעל אף תוכניות עידוד להעברת חברות למרכזי פיתוח בנגב ובגליל, לא הן ולא העובדים שלהן ממהרים לעבור לשם. ושוב, זה חלק מבעיה מערכתית: לא מספיק להעביר את קריית התקשוב לדרום ולא מספיק לשכנע יזמים לסייע לסטארט-אפים שפועלים בפריפריה. עדיין, החסמים הם תשתיות פיזיות לקויות, חינוך ברמה נמוכה יותר, תחבורה בתדירות נמוכה יותר, ויתר הדברים שאנשים לוקחים בחשבון בטרם הם מחליטים להעתיק את מגוריהם למקום אחר.

הבעיה המרכזית: המחסור בכוח אדם

ועוד לא נגענו בבעיה המרכזית: המחסור בכוח אדם. אמנם, נעשים מאמצים לגיוס ולהכשרת עובדים לענף, אבל זה עדיין לא מספיק. לא בכל הנוגע להגדלת שיעור המועסקים מאוכלוסיות הגיוון ולא להגדלת מספר תלמידי התיכון שלומדים את מקצועות המדעים והמחשבים. התלמידים האלה הם הקאדר שאמור להזין אחר כך את הצבא, האקדמיה והתעשייה. להיות לוחמי הסייבר, הסטודנטים למדעי המחשב ועובדי ההיי-טק של המחר. הכנסת צריכה לעמוד על המשמר שהממשלה תמצא משאבים להגדיל את מספר כיתות הלימוד בתחומים אלה – בבתי הספר ובאקדמיה.

השורה התחתונה: הכנסת והממשלה צריכות ליצור יותר מהלכים שישנו את מה שתואר כאן. נכון שאנחנו נמצאים במשבר פוליטי, ושפיזור הכנסת והליכה לבחירות הם עדיין אופציה ריאלית (על אף שהאופוזיציה לא העלתה השבוע את הצעת החוק לפיזור הכנסת, בניגוד למצופה). אלא שאסור שהמשבר הפוליטי יתקע, שוב, יוזמות חקיקה ותהליכים שכבר החלו, כדי שממשלה חדשה שוב תנסה להמציא את הגלגל מחדש ותקים ועדות חדשות. יש לא מעט בעיות בוערות לענף ההיי-טק, שצריך לטפל בהן מיידית, ותהליכים שצריך להמשיך אותם.

 

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים