הסוודר הצהוב כדוגמה לישן וטוב

״אלינק'ה״, כך אבא שלי קורא לי, "אני רוצה להגיד לך משהו״, אמר לי ממיטת חוליו, בקול סדוק, מבעד למסכת החמצן. זה היה בשבוע שעבר, בבית החולים שבו אושפז. מספר דקות קודם הופיעה מולי במסדרון בת-אל, בתו של אחי, יאיר, כשהיא לבושה בסוודר צהוב יפהפה. החמאתי לה עליו, תוך שאני מתייחס, כמובן, לצבע. עכשיו, אנחנו בחדר. ״כן, אבא, אני שומע״, השבתי. ״יש לי רעיון בשבילך למאמר״, אמר. הוא התרגש מאוד משילוב הסיפורים המשפחתיים בטורים הקודמים. ״אתה רואה את הסוודר של בת-אל? אמא ז"ל סרגה לי אותו לפני כ-40 שנה״, דמעות נקוו בקצות עיניו. צמרמורת אחזה בגופי. יאיר הוסיף שבשלב מסוים הוא קיבל אותו ואחר כך העביר לבנותיו. ״נו, נראה איך אתה יכול לשלב את זה בטור שלך״, הוסיף אבא במאמץ רב. הבטחתי לו שאעשה זאת, מבלי שאני יודע עדיין איך. אבל, לא כל כך התקשיתי.

בהרבה מאוד מקרים, במגוון של תחומים, אנחנו עדים לכך שדווקא ישן זה טוב. יש לנו בבית מכונת כביסה ומייבש בני 35 והם ממשיכים לכבס ולייבש. במלוא הקצב. את ארץ הייצור והפירמה לא קשה לנחש. לעומת זאת, מכשירי החשמל שמיוצרים כאלה מספיקים לחמש, שבע שנים, לא יותר. יש לנו שירים מקסימים, שלא נס ליחם, עוד משנות ה-60. השירים העכשוויים מחזיקים אולי כמה חודשים. הפלייליסט משתנה חדשות לבקרים, הצעירים צריכים כל הזמן ריגושים חדשים. ארמונות ומבנים של פעם עד היום מחזיקים. כיום, רק גומרים לבנות וכבר המרפסות נופלות.

זה מחזיר אותי למאמר שכתבתי כאן בעבר לגבי מערכות מידע ותיקות, מערכות Legacy. הצעתי באותו מאמר שלצד החדשנות והפרויקטים לפיתוח מערכות חדשות, לצד המודרניזציה שצריך לעשות כדי לתמוך בעידן העסקים החדש, לא לרוץ אוטומטית להחלפת המערכות הוותיקות. יש ביניהן מערכות מעולות, שפותחו בצורה איכותית, ובהחלט יכולות, תוך התאמות ושיפורים, להמשיך ולשרת את היעדים והצרכים. נכון לבחון כל מקרה לגופו, על פי שיקולי תרומה עסקית ועלויות.

אני קורא כאן, בטור, ובהרצאות שאני נותן, לחדשנות. לחדשנות טכנולוגית שתייצר חדשנות עסקית. אבל צריך גם חדשנות מחשבתית. וזו, בהפוך על הפוך, יכולה להוביל להחלטות אמיצות, של שימור מערכות ותיקות איכותיות. לצד הריצה קדימה, שהיא הכרחית להישרדות עסקית, צריך למצות נכסים קיימים ככל שרק ניתן. שילוב הרמוני של ישן וטוב לטווח הארוך עם חדש ומצויין לטווח הקצר הוא השילוב שיכול לנצח.

אנחנו חייבים להכיר בעובדה שכוחנו, כאנשי טכנולוגיות המידע, הוא מצד אחד אדיר, ביכולת לחולל עסקים חדשים, אך מאידך הוא בכל זאת מוגבל, אי אפשר לרוץ בהצלחה על יותר מדי פרויקטים במקביל, ורק לעשות כל הזמן חדש. צריך לפעול בשיקול דעת, לתעדף את מה שמחדשים, ואילו נכסים ישנים וטובים בינתיים משמרים.

במלחמת ששת הימים, אבא שלי לחם לצידו של אריק שרון. הם היו באותו זחל״ם פיקוד בתקיפות של מתחמי אום כתף ואבו עגילא. אבא היה מג״ד תותחנים ומפקד סיוע ארטילרי באוגדה של שרון. רצה הגורל, ושניהם אושפזו לא רחוק אחד מהשני בבית החולים. שרון כבר גמר את המלחמות. אבי עוד נלחם. אני כותב את הטור הזה, מספר ימים לפני פרסומו, כשאני שוב ליד מיטתו. אנחנו שלושה בנים שחולקים בינינו את ההשגחה במשמרות. הבדיקות דווקא נותנות תקוות.

אריק שרון וצבי פראנק, כמו כל דור תש"ח, הם מהזן הוותיק והחזק. צריך לשמר את המורשת, את ה-Legacy. נכסי העבר, בין אם מורשת של עם ובין אם מורשת טכנולוגית, הם הבסיס לחידושים של העתיד.

בין כתיבת הטור לפרסומו הלך צבי פראנק ז"ל לעולמו. מערכת אנשים ומחשבים משתתפת בצערם של אלי פרנק ואחריו, יאיר פרנק, מנמ"ר משרד המשפטים, ומביעה תנחומיה למשפחה.