מהם האתגרים הטכנולוגיים של המנמ"רים בשש אחרי המלחמה?

המלחמה עם איראן, או לפחות חלקה הראשון, כבר מאחורינו – מה שמאפשר למנמ"רים להקדיש יותר זמן ומשאבים לטיפול באתגרים השוטפים שלהם. ביום ב' השבוע התקיים מפגש של פורום המנמ"רים והמנכ"לים C3 של אנשים ומחשבים, שעסק בדיוק בזה. כותרת האירוע הייתה "שש אחרי המלחמה", ולא במקרה: הוא היה אמור להתקיים ימים אחדים לפני פרוץ שאגת הארי והמפגש השבוע נערך סמוך להכרזה על חזרה לשגרה.

את המפגש הוביל יו"ר הפורום, רונן זרצקי, והשתתפו בו כמה עשרות מנמ"רים ומנמ"ריות. הוא כלל הופעה ראשונה של תא"ל (מיל') נתי כהן לאחר שהממשלה החליטה יום קודם לכן למנות אותו לראש מערך הדיגיטל הלאומי. לאחר מכן הנחה זרצקי שיח מעניין בין רן עוז, לשעבר מנכ"ל מגדל וישראכרט, ותמי אוחנה קול, שהייתה מנמ"רית במגדל בעת כהונתו של עוז ומשמשת כיום כ-CTO של פורמולה מערכות.

רויטל ויצמן, מנמ"רית נציבות שירות המדינה. צילום: ניב קנטור

בחלק השני התפצלו המנמ"רים והמנמ"ריות לדיונים בכמה נושאים מרכזיים שעומדים על סדר יומם של ארגוני ה-IT, ובסופם התכנסו שוב כל המשתתפים ושמעו את התובנות שעלו מהדיונים השונים. כך, למשל, רויטל ויצמן, מנמ"רית נציבות שירות המדינה, התייחסה לאתגרים שמעלה השימוש בבינה מלאכותית בליבת העשייה של מה שנחשבת לחברת כוח האדם הגדול ביותר במדינה. היא דיברה על ההזדמנויות שכלי ה-AI מעמידים בפני הנציבות, בפרט בתהליכי המיון המורכבים לעבודה בשירות המדינה, אבל גם את האתגרים – אלמנטים רבים בבינה המלאכותית שבנציבות עדיין צריכים ללמוד ולהבין.

איתי זימן, מנמ"ר ברינקס. צילום: ניב קנטור

איתי זימן, מנמ"ר ברינקס, אמר שהבסיס להטמעת בינה מלאכותית בארגונים הוא מה ההנהלה רוצה לעשות איתה. כמו כן, המנמ"רים דנו בתקציב ה-IT, שאינו בלתי מוגבל ולעתים לא עונה על האתגרים הרבים שעומדים בפניהם.

רביד שמואלי, מנמ"ר רשות מקרקעי ישראל. צילום: ניב קנטור

נושא נוסף, ומתבקש, שעלה הוא אבטחת המידע. רביד שמואלי, מנמ"ר רשות מקרקעי ישראל, ציין את הקריטיות של הנושא ואת הצורך להתייחס אליו כדבר שבטוח שיקרה. כלומר, מתי הוא יקרה, ולא האם. לדבריו, ארגונים צריכים להתכונן למלחמת הסייבר של המחר – ולא של האתמול.

נתן דיסלדורף, מנמ"ר בית החולים לניאדו, סיפר על מדידת האפקטיביות בעבודת ארגון ה-IT שלו וכיצד המוסד הרפואי הנתנייתי, שנחשב לארגון קטן, מתמודד עם העסקת כוח אדם, כדי לעמוד ביעדים אפקטיביים. בין היתר הוא סיפר על שילוב תוכניתניות חרדיות מבני ברק בעבודת ה-IT של בית החולים, שנמצא בבעלות חסידות צאנז.

נתן דיסלדורף, מנמ"ר בית החולים לניאדו. צילום: יח"צ

התובנה המרכזית שעולה מהמפגש המקיף היא שאם היה מי שחשב שתקופת החירום תשנה את האתגרים שעומדים בפני המנמ"רים בשגרה – הוא התבדה. ענף ה-IT הוכיח יציבות במלחמות השונות שחווינו בשנים האחרונות, וסייע לממש את ההמשכיות העסקית והרציפות התפקודית של המשק. עתה מתפנים מנהלי מערכות מידע ואנשי הטכנולוגיה בארגונים לחזור ולעסוק בנושאי ואתגרי היום יום שלהם.

עד כמה באמת מפתחים את ההיי-טק בנגב?

לקראת יום העצמאות התחלנו לפרסם סדרת כתבות שבהן אנחנו מבקשים לבדוק עד כמה מדינת ישראל ביום הולדתה ה-78 קרובה למימוש החזון של דוד בן גוריון להפרחת השממה, ובהיבט שלנו – להפיכת הנגב למרכז חדשנות והיי-טק.

בן גוריון לא רק דיבר על הפרחת הנגב, אלא גם הלך לגור במדבר, בשדה בוקר. הוא ראה בנגב את לב העתיד המדעי והטכנולוגי של ישראל. "עתיד הנגב אינו תלוי במה שיש בו, אלא במה שהמדע ייצר בו" הוא אחד המשפטים המפורסמים של "הזקן".

התקווה היא שבשנים הבאות באר שבע, דימונה וירוחם יהפכו להיות עמק הסיליקון של ישראל, לא פחות מאשר פאלו אלטו, קופרטינו ומאונטיין וויו

יש לא מעט אנשים שמממשים את החזון של בן גוריון הלכה למעשה, ועם חלק קטן אך מייצג מהם שוחחנו בסדרת הכתבות, שתימשך בשבוע הבא. במבט על, יש בנגב לא מעט פעילות בתחום החדשנות וההיי-טק – בבאר שבע, בבסיסי צה"ל בדרום, בחממות טכנולוגיות ועוד. אחת מאותן חממות היא אינגב, שהוקמה לפני שש שנים והגיעה להישגים יפים בהיקפי השקעות, כולל מרשות החדשנות, וגיוס חברות לנגב.

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ'. צילום: פלי הנמר

העיר באר שבע היא בבחינת היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. רוביק דנילוביץ' הוא ראש עיר חדור מטרה, שהבין כבר מזמן שהחדשנות היא המנוע שתקדם את בירת הנגב, והוא משקיע בזה ימים כלילות. יש לזה תוצאות: דנילוביץ' הקים בבאר שבע את רובע החדשנות הראשון בעיר ישראלית, שכולל את פארק ההיי-טק הגדול שלה, גב ים נגב, שעשרות החברות שממוקמות בו מעסיקות אלפי עובדים; אוניברסיטת בן גוריון, שהיא בין המוסדות האקדמיים שמכשירים את הדור הבא של ההיי-טק; קריית התקשוב של צה"ל; ומרכז הסייבר הלאומי, שהפך את באר שבע למוקד ידע עולמי בתחום הגנת הסייבר.

הפעילות הענפה הזאת מבורכת ויפה, אבל זה לא מספיק. הפוטנציאל הרבה יותר גדול, ואפשר יהיה לממש אותו רק אם הממשלה תציב את הנושא בראש סדר העדיפויות הלאומי, או לפחות במקום גבוה בו – כעת, אחרי המלחמה. עליה להקים גוף מתכלל, שירכז את היוזמות והרעיונות, יקים תשתיות ויפנה משאבים כדי לשכנע חברות טק להגיע דרומה ולא להיות רק במרכז. מתן הטבות מס או הקצאות נדל"ן זה לא מספיק – החברות צריכות להביא עוד אנשים מוכשרים וטובים לנגב, נוסף על אלה שכבר ישנם שם.

המצב הנוכחי הוא שכל משרד ממשלתי וכל גוף שעוסק בכך עובד לבד. על פניו, התקציבים נראים לא רעים בכלל, אבל הם לא עומדים ביחס לעלויות, ומשאירים את כל ההתמודדות על ראשי היישובים. חלקם נחושים לממש את החזון, מייצרים פתרונות ומשקיעים משאבים, אבל אחרים לא מצליחים לעשות זאת, בגלל העדר תקציבים והעדר הכוונה.

הספרייה של דוד בן גוריון בצריף שלו בשדה בוקר. צילום: greiss design, ShutterStock

בשורה התחתונה: המרואיינים בסדרת הכתבות אומרים שמה שיש – העשייה שקיימת בנגב, חושף את מה שאין – חוסר המימוש של מלוא הפוטנציאל שקיים בדרום. אבל הם אופטימיים, כי אין להם ברירה אחרת, ומקווים שבשנים הבאות באר שבע, דימונה וירוחם יהפכו להיות עמק סיליקון לא פחות מאשר פאלו אלטו, קופרטינו ומאונטיין וויו. שהאמרה של בן גוריון, שלפיה "בנגב ייבחנו עם ישראל ומדינתו", תתממש, והוא יהפוך לעמק הסיליקון של ישראל.

.