שותפים בעל כורחם: גורל הכלכלה בארץ מוכרע בפינת הקפה בהיי-טק

שנים של השקעות ציבוריות ופילנתרופיות בפרויקטים לשילוב אקדמאים מהחברה הערבית בהיי-טק הובילו את ישראל לסף פריצת דרך – מהנדסים ומפתחים ערבים הפכו לטאלנט מרכזי שעליו נשען עתיד ההיי-טק. ואז הגיע ה-7 באוקטובר.

המלחמה והמתחים החברתיים הגואים זלגו אל מרחבי העבודה. פינות הקפה, המסדרונות וישיבות הצוות, שעד לאחרונה היו מודל לשותפות, הפכו לזירות של חשש וחוסר ודאות. השאלה היום אינה עוד מקצועית, אלא קיומית: האם מרקם היחסים האנושי מסוגל לשרוד את השבר?

להיי-טק הישראלי, הזקוק לטאלנט מקומי כדי להתאושש ולצמוח, אין פריבילגיה לאבד את כוח העבודה הערבי, המונה עשרות אלפים ועוד אלפי סטודנטים שעתידים להצטרף לענף בשנה הקרובה. כדי לשוב לקצב צמיחה דומה לזה של 2021, הכלכלה הישראלית זקוקה ליותר מ-30,000 טאלנטים חדשים בשנים הקרובות, ואת רובם המכריע יש לאתר ולשלב בבית. כעת, יותר מתמיד, התעשייה נדרשת לאסטרטגיה ברורה ואמיצה למציאות החדשה.

להיי-טק הישראלי, הזקוק לטאלנט מקומי כדי להתאושש ולצמוח, אין פריבילגיה לאבד את כוח העבודה הערבי, המונה עשרות אלפים ועוד אלפי סטודנטים שעתידים להצטרף לענף בשנה הקרובה

שתי מגמות מדאיגות ומגמה אחת מעודדת

למרות הזמן הקצר מאז אוקטובר 2023, מחקרים של יוזמות אברהם, מרכז טאוב והערכות פנימיות בהיי-טק מצביעים על תמונה מורכבת הכוללת שתי מגמות מדאיגות ומגמה אחת מעודדת:

מצד אחד ניכרת התנתקות שקטה: קיים חשש כבד בקרב עובדים ערבים מפני התבטאות פוליטית או חברתית במקום העבודה, בעוד שעובדים יהודים חווים ניכור וציפייה לא ממומשת לשותפות רגשית בזמן המשבר. המתח הזה יוצר שיתוק בתקשורת הבינאישית ופוגע בשיתוף הפעולה המקצועי והאישי.

בנוסף, גוברת תחושת אי-ביטחון תעסוקתי בקרב עובדים ערבים, בין היתר בעקבות מקרים מתוקשרים של פיטורים על רקע התבטאויות ברשתות, שמשפיע ישירות על המוטיבציה והמחויבות לעבודתם.

ובכל זאת, יש גם נקודת אור: ברוב הארגונים, רמת המקצועיות נותרה יציבה. העבודה המשותפת על קוד, פתרון בעיות וחדשנות ממשיכה להתקיים, מה שמוכיח שהמסגרת המקצועית משמשת עוגן מייצב גם בזמנים קשים.

יתכן ומחויב המציאות גפם כיום. דו-קיום יהודי-ערבי בהיי-טק. צילום: אילוסטרציה. ג'מיני AI

מפת הדרכים לשיקום האמון ושימור הטאלנט

ההיי-טק, מטבעו כענף שנע מהר ומתמודד עם מחסור בכוח אדם, לא יכול להרשות לעצמו לחכות ש-"המצב יירגע". כדי לשמר את הטאלנט הערבי ולממש את הפוטנציאל שלו, חברות ההיי-טק צריכות לפעול באופן יזום ולבנות מחדש תחושת יציבות ואמון.

צעד ראשון הוא ביסוס אמנת יציבות תעסוקתית. מומלץ לנסח מסמך רשמי של ההנהלה, שמבהיר כי יש להפריד לחלוטין בין ביצועים מקצועיים לבין דעות אישיות שאינן מסיתות. זאת לצד הגדרה שקופה וברורה של גבולות ההתנהלות הראויה ברשתות, תוך מתן דגש על הימנעות מהסתה ואלימות. מסר כזה, כשהוא מובע בצורה חד-משמעית, מפחית חשש ומייצר ודאות מקצועית.

במקביל, על החברות להשקיע בפיתוח החוסן האישי והמקצועי של העובדים, לרבות סדנאות וכלים לחוסן, כשאלו הם חלק מההכשרה הארגונית השוטפת, ומאפשרים לעובדים להתמודד טוב יותר עם לחץ ואי-ודאות.

לדרג הניהולי, ובעיקר למנהלי הביניים, יש תפקיד מרכזי בשיקום האמון. הם זקוקים להכשרה ממוקדת לניהול שיח רגיש ורב-תרבותי, לא כדי לייצר הסכמה פוליטית אלא כדי לאפשר מרחב עבודה מכבד ובטוח. בנוסף, הדגשה עקבית של מקצועיות העובד, ללא קשר למגדר או מגזר – היא קריטית ליציבות.

לצד זאת, רצוי לייצר ערוצי שיח מבוקרים – כלומר, ייזום מפגשי שיח שיונחו על-ידי אנשי מקצוע ניטרליים, אשר יאפשרו לעובדים לאוורר מתחים ולהכיר זה את זה מעבר למתחים הלאומיים ומבלי להיגרר לוויכוח פוליטי. גם פרויקטים משותפים שאינם קשורים לטכנולוגיה, כמו יוזמות של אחריות חברתית, התנדבות ושיתופי פעולה קהילתיים, יכולים ליצור חוויות משותפות שמחזירות תחושת שותפות בסיסית.

שילוב עובדים ערבים הוא מנוע צמיחה מוכח, ואירועי ה-7 באוקטובר לא שינו זאת, רק הפכו את האתגר למורכב יותר. לכן, האתגר של ההיי-טק הישראלי אינו טכנולוגי או פיננסי גרידא; הוא אתגר ניהולי-אנושי.

לצופן-תשביק ולארגונים דומים יש את הכלים וההכשרות לחיזוק חוסן ארגוני ולניהול שיח רב-תרבותי, והם יכולים לסייע לחברות להטמיע פתרונות מעשיים במהירות.

אנו קוראות למנכ"לים, ליו"רים ולבעלי המניות לפעול עכשיו: לבחור בשותפות שאינה תלויה בנסיבות, לבנות ודאות תעסוקתית ולצייד מנהלים ועובדים בכלים הנדרשים. חברות שיעשו זאת ירוויחו עובדים מחויבים וביצועים חזקים, ובמקביל יתרמו לשיקום המרקם החברתי בישראל. הטאלנטים הערבים והיהודים, הם כוח שיכול להניע שינוי חברתי רחב בקהילותיהם ובציבור בכלל.

את המאמר כתבו מייסם ג'לג'ולי, המנכ"לית, ומירב (בוזי) בועז, המשנה למנכ"לית, של הארגון צופן-תשביק