30 שנה ולא למדנו דבר

הזמן: חול המועד סוכות, אוקטובר 1995. "הטוני", צעק עלי ראש דסק החדשות בהארץ, "רבין מגיע היום בערב לכיכר מלכי ישראל, לביקור בתערוכת הטנקים של חיל השריון. כתוב כתבה על האבטחה שסביבו".

בשנות ה-90' ישראל חוותה יותר ויותר פיגועי טרור קטלניים, במקביל לדיונים ולתהליכי השלום במזרח התיכון. לאחר הסכם קהיר במאי 1994, החלו הפגנות רבות של האופוזיציה, ובראשן מועצת יש"ע, נגד ההסכמים, והן גברו לאחר אישור הסכם אוסלו ב' בספטמבר 1995. עוד פעלו שתי תנועות קיצוניות – זו ארצנו של משה פייגלין וכך וכהנא חי של בנימין זאב כהנא, בנו של הרב מאיר כהנא, שנרצח חמש שנים לפני כן.

רבין מצדו תקף את מנהיג הליכוד, בנימין נתניהו, טען שהליכוד הפך ל-"סייען של החמאס", והאשים אותו בצביעות ובהענקת לגיטימציה לחמומי מוח שתוקפים אותו ואת ממשלתו. בהפגנות הסוערות הרבות, מפגינים קראו במקהלה "רבין בוגד" ו-"רבין רוצח", וכרזות המציגות את רבין עטוי כאפייה ומחבק את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת – הונפו.

ויש כאלה שמסיתים, ואז קוראים ל-"אחדות". צילום: ShutterStock

אקדח שמופיע במערכה הראשונה

הרמזים לעתיד לבוא הופיעו: ניסיונות לפגוע פיזית ברמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק, ב-שר המשטרה, משה שחל, בשרת החינוך ולאחר מכן המדעים והתקשורת, שולמית אלוני – וברבין עצמו, שהותקף בידי רבה של האוניברסיטה העברית בחודש ספטמבר. באוקטובר נערך טקס "פולסא דנורא" מול בית רבין. בהפגנת הרבבות בכיכר ציון בירושלים נשמעו קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" ו-"מוות לרבין", ונשרפו תמונות של ראש הממשלה. בתום ההפגנה, מפגינים תקפו את מכוניותיהם של רבין ושל השר בנימין בן אליעזר. איתמר בן גביר, כיום השר לביטחון לאומי ואז נער פעיל "כך", אמר לערוץ 1, בעודו אוחז בסמל המכונית של רבין, ש-"כמו שהגענו לסמל האוטו שלו – נגיע לרבין עצמו".

הביקור של ראש הממשלה רבין בחול המועד סוכות בכיכר מלכי ישראל עבר בשקט. רבין ביקש סיגריה ומצת, ואחת העיתונאיות הביאה לו. בין העיתונאים עבר דיבור חצי נבואי: "כמה קל להתנקש בו, הוא בקושי מאובטח".

חודש קדימה: מאות אלפים הגיעו לכיכר, לעצרת תמיכה בממשלה ובשלום, ב-4 בנובמבר. הוטל עליי לכסות את הפגנת הימין שהייתה לצידה, בפינת הרחובות דוד המלך ואבן גבירול. פטפטתי עם הכהניסטים, אחד מהם היה מקור עיתונאי אמין מאוד, והיה לו חשוב שדבריו יפורסמו בעיתון ה-"סמולני".

הרצח, מיותר לומר, הגיע בהפתעה, והדקות שלאחריו התאפיינו בכאוס. ניסיתי להתעשת: עם הטלכרט צלצלתי מטלפון ציבורי והקראתי לקלדנית הארץ את המשפט המצמרר – "ראש הממשלה יצחק רבין נורה אמש בידי מתנקש יהודי". שוחחתי עם הגרפיקאית ותיארתי – בטלפון – את זירת הרצח. להזכירכם.ן, בטלפון "בננה" של אז לא היו מצלמות.

ליל הרצח היה רכבת הרים: הכתבים הפליליים, ואני ביניהם, טסנו למשטרה ברחוב הרכבת בעיר, שם יגאל עמיר הוחזק. לאחר המתנה ארוכה, השב"כ והמשטרה עשו לנו תרגילי מרדפים והתחמקות ברחבי העיר, כדי שלא ניצור קשר עם הרוצח.

ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. צילום: ShutterStock

אז – כמו היום

ב-1996 החלו מסעות השפעה, שדומים מאוד לאלה שנערכים כבר שנתיים: הפצת מגוון תיאוריות קונספירציה, כיד הדמיון הטובה. הנה כמה מהן: המתנקש עמיר עבד בנתיב, אחד הגופים הביטחוניים של מדינת ישראל – אז בעצם זו התנקשות בחסות המדינה; לפי עיתון הצופה, שמעון פרס הגה את רצח רבין; עמיר הוא הרוצח, אבל השב"כ ידע על כוונתו ולא הצליח, או לא רצה, למנוע את הרצח; השב"כ תכנן לביים ניסיון התנקשות כדי לעורר אהדה ציבורית לרבין; עמיר ירה כדורי סרק ורבין נרצח במכונית בדרכו לבית החולים על ידי איש שב"כ; ואבישי רביב, פעיל ימין רדיקלי ואלים, שהיה סוכן שב"כ, הוא היוזם או מעורב ברצח.

לפי התאוריה של ברי חמיש, מאחורי הרצח עמד מכון המחקר האמריקני המועצה ליחסי חוץ (CFR), שבראשו עמד ג'ורג' בוש האב. הרצח, נטען, נועד להבטיח את המשך שלטון השמאל בישראל…

כמו כל קונספירציה, גם בהן היה תמהיל של 10%-25% מהעובדות אמת, מעורבבות עם עובדות שוליות וזניחות, טענות ושמועות חסרות ביסוס, תוך התעלמות מראיות מוצקות.

סליחה על הנימה הצקצקנית, בסגנון "פעם היה טוב יותר": בחלוף 30 שנה, הטכנולוגיה בסך הכול משמשת אמפליפייר – מגבר לתכנים. היא לא באמת מתעניינת באמיתותם. באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית עוברים המסרים המסיתים, ההזויים, השקריים והמניפולטיביים יותר "חלק" בגרון, בלי כל פילטר, ובעיקר בתפוצה אקספוננציאלית.

בשנים האחרונות הופצו והודהדו ברשתות החברתיות שלל תיאוריות קונספירציה ובדותות – מהתיאוריות על הילרי קלינטון בבחירות 2016 ועד לתיאוריית הבגידה ב-7 באוקטובר. המדיה החברתית ליבתה, בסיוע "נדיב" של פוליטיקאים בארץ ובחו"ל, שנאה, עיבתה סכסוכים ואם להגיד בעדינות, לא סייעה בהרגעת הרוחות. לא בארצות הברית, לא בישראל ולא במקומות אחרים.

נורא קל להסית ולהפיץ תיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות: אם פעם היה צריך לכנס הפגנה, לעשות מסיבת עיתונאים ולהיכנס לתקשורת, כיום כל מה שדרוש הוא הקלדה ולחיצה על כפתור. אלה בלבד מספיקים להפצת האלימות הווירטואלית הזאת.

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל", אמר ראש הממשלה המנוח בערב הירצחו. "הדמוקרטיה בימינו היא לא להיט", היה משיב לרבין המנוח האל ויילר, בעלה של קטי ויילר, שגרירת ארצות הברית בבריטניה, בסדרה הדיפלומטית בנטפליקס.