שוק מכשירי הסלולר הישראלי נפתח: הספקיות תאלצנה לוותר על השוט שלהן נגד הצרכן (?)

"אז מכרתי לו בית שלא היה שלי…", כתב אחד הטוקבקיסטים בידיעה שפורסמה לפני כחודש על ההחלטה של משרד התקשורת לדרוש ממפעילות הסלולר לסבסד גם מכשירים שלא נרכשו אצלן החל מה-1 בנובמבר. ההחלטה, כזכור, התממשה אתמול (ג') ונועדה למנוע בין היתר את כבילת הצרכנים לחברת הסלולר.

לכאורה יש צדק בדבריו של אותו טוקבקיסט אלמוני: הרי החברות רוכשות את המכשירים ומוכרות אותן, ואם הן רוצות להחזיר את עלות זמן האוויר – יש להן מאיפה. אלא שהדבר מטעה. קיזוז עלות המכשיר מזמן האוויר, דינו כדין כל הנחה אחרת על זמן אוויר – כדי להגביר את צריכתו של המנוי. הישג נוסף של החברות הוא כבילה של הצרכנים ל-36 חודשים – כבילה שלמעשה לא נגמרת אף פעם, כי כל שידרוג גורם לצרכן להתחייב מחדש, והמעגל לא נסגר אף פעם. לאנשים שנמאס להם ורצו לעבור לספקית אחרת (למרות שאצל השניה המצב לא טוב יותר) לא היתה ברירה, אלא לשלם תקופה מסוימת במקביל לשתי החברות.

אבל לא בטוח שהצרכן הקטן הוא באמת זה שמעניין את משרד התקשורת. היו כמה וכמה אלי הון שנפגעו מההתנהלות הזו, וכנראה שהזעקה שלהם נשמעה בקול רם יותר והניעה את המשרד. המדובר, כמובן, ביבואני המכשירים, שנאלצו לעבור מסע ייסורים של אישור כל מכשיר אצל כל חברת סלולר בנפרד. למרות שאין לכך אישור רשמי, סביר שהם נאלצו לסבסד את המכשירים, ולא נותר להם אלא להעמיס את העלות הזו על הצרכנים שרכשו מכשירים ישירות מהם או ממפיציהם. בכך הושם חנק כפול על שוק המכשירים, ומלבד דוכנים מפוקפקים בתחנות המרכזיות, לא היתה חלופה הגיונית במחיר סביר לדרישות המפעילים.

לא ברור למה מכשיר סלולר בעל תכונות מוגבלות בהשוואה למחשב נייד, צריך לעלות כמו מחשב נייד. הרושם הוא שהחברות בכלל לא מתעניינות במכשירים, ועד שלא קם יבוא מחתרתי מאסיבי והסבה פיראטית לעברית של מכשירי iPhone – זה בכלל לא עניין אותן. החברות לא מתחשבות באמת במה שהצרכן זקוק לו, אלא דוחפות את המכשירים עליהם שהן מקבלות את העמלה הגבוהה ביותר. זכור לי אישית מקרה שבו דגם מסוים של מכשיר נדחף לכל מי שהגיע למרכז השירות של חברות הסלולר, למרות שכולם ידעו שהוא מתחמם יתר על המידה.

בחברות הסלולר אוהבים לרטון על מה שהם מכנים "מיקרו-רגולציה" – התערבות לכאורה של משרד התקשורת ברמה הפרטנית בהחלטות שלהן שפוגעות בצרכנים. הן כמובן היו רוצות להעלות לראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות בממשלה את איתנותן הפיננסית מאשר את דרישות הצרכנים. המשמעות היא שכמו שוויתרו לבנקים, שהיום גובים עמלה גבוהה פי שלושה על כל הפקדת שיק, יוותרו כנראה גם לספקיות הסלולר, שתוכלנה להעלות תעריפים בצורה ישירה או עקיפה. יש לקוות שהן לא ימצאו טריק נוסף שיבלבל את הצרכנים, כפי שעקפו בקלילות את הדרישה להתחייבות מקסימלית של 18 חודשים, כדי שמשרד התקשורת לא יצטרך להתערב שוב והצרכן, כהרגלו, פשוט יפסיד.