למה חשוב שיהיה ערוץ טלוויזיה בבעלות אנשי היי-טק?

בסוף השבוע דווח על כך שקבוצת אנשי היי-טק בראשותו של אסף רפפורט, שרק לפני כמה ימים השלים את מכירת וויז שלו לגוגל, חתמה על מזכר הבנות עם בעל השליטה בערוץ 13, לן בלווטניק, למכירת הערוץ לידיהם.

העסקה תפסה כותרות וגרמה לאנחת רווחה בקרב המתנגדים לממשלה, שחששו שהיא תכננה "לסרס" את הערוץ, הביקורתי יחסית כלפיה, על ידי קידום מכירתו לאיש העסקים פטריק דרהי, שהוא הבעלים של ערוץ i24News, שנחשב ידידותי לממשלה. שביעות הרצון של מתנגדי הממשלה הייתה גם עקב הבטחת הרוכשים כי הם ישמרו על חברת החדשות של הערוץ עצמאית מבחינה עיתונאית.

בחוכמה רבה, רפפורט ושותפיו לרכישת ערוץ 13, בהם ניר זוהר, ממייסדי וויקס, איש ההיי-טק הוותיק קובי ריכטר ואחרים, יצרו איזשהו חוצץ בינם לבין הערוץ: הם לא רוכשים אותו באופן אישי, אלא באמצעות הקרן הבינלאומית מריט, שרפפורט היה בין מייסדיה. הקרן תורמת למיזמים חברתיים ועסקיים בכל העולם.

העסקה הזאת היא למעשה הפעם הראשונה שבה לאנשים ממגזר ההיי-טק תהיה שליטה באחד משלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל. כבר היה ערוץ טלוויזיה ליזם היי-טק בכיר – רלוונט, שהוקם על ידי ניר צוק, אולם הוא גווע בערך באותה המהירות שבה הוא קם. אולי משום שבניגוד לערוץ 13, צוק היה צריך להקים אותו מאפס. נכון גם שלמריוס נכט, ממייסדי צ'ק פוינט, יש מניות בקשת 12, אבל הוא לא בעל השליטה בחברה.

שינוי חיובי: ההיי-טק נעשה יותר מעורב במה שקורה

בעלות על ערוץ טלוויזיה היא, בהכרח, מעורבות במה שקורה במדינה, כולל מהפן החברתי ושל מאבקים ציבוריים. בוודאי אם מדובר בערוץ שמשדר חדשות. במשך שנים רבות הייתה ביקורת, מוצדקת במידה רבה, על כך שענף ההיי-טק אמנם פועל בישראל, אבל מנותק לגמרי ממה שקורה בה. לא ראינו אנשי היי-טק בפעילות פוליטית, לא בוועדות בכנסת (אלא בדיונים שעסקו בענף ישירות) ולא במאבקים ציבוריים. עיקר תשומת הלב של החברות והמנהלים שלהן הייתה מעבר לים, שם נמצאים מרבית השווקים שלהן.

השינוי החל ב-2018, במאבק למען פונדקאות ללהט"בים – או, יותר נכון, נגד החוק שהוצע אז, שהדיר אותם. חברות ויזמי היי-טק רבים – בהם רפפורט, הגיי בעצמו, שהיה אז מנכ"ל מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח – נרתמו למאבק הזה, שלא לומר נטלו בו חלק מרכזי. כמה וכמה חברות הצהירו כי הן יתנו מענקים לבני זוג, להט"בים ואחרים, ולעתים גם ליחידים, שרוצים להביא ילדים בפונדקאות.

"הקטר של המשק לא יעצור". שלט של מחאת ההיי-טקיסטים מאחת ההפגנות ב-2023. צילום: יניב הלפרין

אלא שהמקום שבו השינוי הזה בא לידי ביטוי במיוחד הוא בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, שהחלו ב-2023. המנכ"לים והמנהלים הבכירים של חברות היי-טק רבות יצאו להפגין, ובראשם רפפורט, שהיה אחד הפנים של המאבק הזה. חלק מהם שילמו על ההחלטה הזאת מחיר לא פשוט גם ברמה העסקית, עקב התיוג שלהם כשייכים למתנגדי הממשלה. אבל הרציונל של רובם היה שמדינה ללא מערכת משפט עצמאית איננה מדינה דמוקרטית, שערכי הדמוקרטיה והליברליות הם ערכי יסוד בהיי-טק, ושמשקיעים מעדיפים לשים את כספן במדינות כאלה – ולא במדינות שבהן אין מערכת משפט עצמאית. נראה שזה אותו הקו שהוביל את רפפורט ושותפיו בהחלטתם לרכוש את ערוץ 13, שכן מדינה דמוקרטית לא יכולה להתקיים גם בלי תקשורת עצמאית, חופשית, שאינה תלויה בממשלה או באנשי עסקים שמקורבים אליה.

אותם יזמים זיהו סימנים מדאיגים, שכל שוחר דמוקרטיה בישראל מזהה: שאם נמשיך באותה הדרך, לא יהיו כאן אמצעי תקשורת עצמאיים, שיוכלו למלא את תפקידם. זו גם הסיבה שהמאבק על הערוץ נותב לפסים פוליטיים, כאשר ועד העובדים, בראשותו של מתן חודורוב, יצא למאבק על מנת למנוע את מכירת הערוץ למועמד המועדף על הממשלה.

בסופו של דבר, כמו בכל עסקה, המספרים דיברו: דרהי, שאימפריית התקשורת שלו, אלטיס, שהיא בעלת השליטה בין היתר בהוט וכאמור, בערוץ i24News, נמצאת בקשיים כספיים שמעלים שאלות בדבר המשך פעילותה, הציע סכום נמוך יחסית למה שערוץ 13 זקוק לו. לעומת זאת, הקבוצה של רפפורט הגישה הצעה בסכומים גבוהים יותר, ולאחר מכן אף שיפרה אותה. נראה שזה מה שגרם לבלווטניק לחתום איתם על מזכר הבנות – בנוסף לקשיים רגולטוריים הקשורים לתחרות, שמכירה אפשרית לדרהי הייתה עלולה לעמוד בפניהם.

בעלות של אנשי היי-טק על ערוץ טלוויזיה מרכזי כמו ערוץ 13 טומנת בחובה פוטנציאל לשינוי חיובי בסדר היום הלאומי של ישראל, ובעיקר חיזוק של היסודות הדמוקרטיים של המדינה – תקשורת עצמאית ומגוונת, ומערכת משפט עצמאית

בפני רפפורט ואנשיו ניצבים אתגרים מורכבים

העסקה עוד צריכה להתגבש לכדי הסכם סופי ולקבל אישורים רגולטוריים מהגופים הממשלתיים – אתגר לא פשוט בפני עצמו, כי סביר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר התקשורת, שלמה קרעי, ינסו לשים לה רגליים. באם תושלם בסופו של דבר, בפני הבעלים החדשים של ערוץ 13 יעמדו אתגרים רבים ומורכבים: צמצום ההפסדים של הערוץ, הצורך בשיפור משמעותי ברייטינג (כרגע הערוץ נמצא במקום השלישי באחוזי הצפייה, אחרי ערוצים 12 ו-14) ובניית מודל מדיה חדש, שמשלב פלטפורמות דיגיטליות, טכנולוגיות כמו AI ואולי אף שירות סטרימינג או אחר, כדוגמת Free TV שיש לערוץ 12.

אסף רפפורט ושותפיו בדרך להיות הבעלים שלו. ערוץ 13. צילום: lunopark, ShutteStock

שוק הטלוויזיה בארץ צפוף ודי רווי, והשיטה של הפקת תכנים שדומים לאלה שמשודרים בערוצים אחרים עובדת בערבון מאוד מוגבל. ערוץ 13 תחת רפפורט ושותפיו יצטרך להמציא את עצמו מחדש. הטכנולוגיה יכולה לבוא פה לעזרתו, ולאפשר לאנשי המקצוע שם לבדל אותו מיתר הערוצים.

התקווה: שערוץ טלוויזיה בבעלות אנשי היי-טק יקדם את ההיי-טק

יש כאן עוד נקודה חשובה: ההיי-טק אחראי ל-57% מכלל הייצוא של מדינת ישראל, לרבע מתשלומי המסים ול-10% מהתעסוקה בה, והוא הקטר שמוביל את המשק. נותר לראות, ויש לקוות, שערוץ שהבעלים שלו הם היי-טקיסטים יקדם את הענף ככל הניתן, ויפעיל לחץ על הממשלות, מאיזה צד פוליטי שלא יהיה, להשקיע בו ולגרום לכך שהוא יוכל להמשיך להיות התפארת והגאווה של מדינת ישראל. מי כמו רפפורט, שייסד שני סטארט-אפים מצליחים והיה מנהל בכיר בחברה רב לאומית, יודע עד כמה זה נחוץ. כתבי ופרשני הערוץ יכולים, וצריכים, לנסות להשפיע על הממשלה כדי שתקדם את אומת הסטארט-אפ והחדשנות ואת סגירת הפערים החברתיים, כדי שהיא תוכל להמשיך ולפרוח, להצטיין בתחומים שהיא חזקה בהם – סייבר ובינה מלאכותית, להתפתח בתחומי טכנולוגיה אחרים ולכלול את כל שכבות האוכלוסייה.

השורה התחתונה: בעלות של אנשי היי-טק על ערוץ טלוויזיה מרכזי כמו ערוץ 13 טומנת בחובה פוטנציאל לשינוי חיובי בסדר היום הלאומי של ישראל, ובעיקר חיזוק של היסודות הדמוקרטיים של המדינה – תקשורת עצמאית ומגוונת, ומערכת משפט עצמאית. העובדה שהרכישה של הערוץ על ידי רפפורט ובכירי ההיי-טק הנוספים נעשית בעיצומה של התקופה הלא פשוטה שבה אנחנו חיים, עם מתיחות ביטחונית מתמשכת, נותנת תקווה שבסוף יהיה כאן, כמו שאומר השיר, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. מה שנותר הוא לאחל הצלחה לבעלים החדשים, למנהלים ולעובדים של הערוץ.