שישה תנאים לגאולה

בשבוע שעבר נחתמו 61 שנים של עצמאות מדינית. ישראל המודרנית הוקמה בתנאי פתיחה קשים. אין לנו משאבים טבעיים רבים. כך גם אחרי גילויי הגז הטבעי האחרונים במימי הים התיכון, שהיקפן אפיזודי בראיה ארוכת טווח. האוכלוסייה מוגבלת יחסית בהיקפה, מה שמקרין כמובן על כח העבודה וגודל השוק המקומי. חבל הארץ בו נאחזנו היה שומם עד לא מכבר. לא התקיים כאן תהליך ממושך ושכיח של צבירת נכסים לאומיים. יש לנו אויבים מסביבנו המאלצים אותנו, יותר מכל אומה אחרת, להשחית מקורות חסרי תקדים ומבהילים בהיקפן, לשם אבטחת עצם הקיום.

אף על פי כן ולמרות הכל, יש לנו כמה הישגים, שאפילו הררי המחדלים אינם יכולים להסתיר. הפוליטיקאים, כמו אנשי כלכלה רבים, נוהגים למנות בכף הזכות את עובדת היותנו מעצמת היי-טק. אין ספק שיש לנו כאומה במה להתגאות בתחום זה. לא מעט חברות שנולדו כאן נרכשו על ידי גורמים זרים והפכו לבינלאומיות – בזכות. בודדות אפילו משתייכות לליגות העל העולמיות.

השתייכותנו למשפחת העמים המשגשגים, תלויה ביכולתנו להיות מדינת היי-טק. חשוב לדעת שעודנו רחוקים מעמדה זו. ישראל בינתיים הנה מקום לא יציב, בו נאבקות יכולות טכנולוגיות גבוהות עם כוחות מנוגדים לחלוטין. ההכרעה במשחק כוחות זה תקבע אם ביום העצמאות המאה נהיה דוגמה ומופת ליתרונות המזומנים למי שאוחזים במובילות טכנולוגית. או שמא נהיה אז מבוססים כבר עמוק במדמנה, המזומנת לארצות שכשלו במרוץ המתיש.

בכדי להעביר לדורות הבאים המפתח להצלחה, עלינו לחולל מספר שינויים מוסדיים קשים לביצוע. חלקם אינם תלויים בנו בלבד. מעצמת היי-טק איננה רק צירוף של יזמים נועזים, כלים טכנולוגיים ויכולות גבוהות של פרטים. עוצמה טכנולוגית של מדינה ניצבת על יסודות לאומיים בריאים ומקיפים, ברמה גבוהה. אחרת, ההיי-טק ייוותר תופעה מוגבלת ומתנוונת שלא תביא בכנפיה את המהפכה המיוחלת. בשישה תנאים לפחות תלויה הגאולה:

טוהר המידות
בשבדיה לא יכול לכהן כשר מי שבעברו לא שילם פעם אגרת טלוויזיה. זה אפילו לא נתפש במכורתנו שבה נשיא, ראש ממשלה, שר חוץ, שר אוצר, שר משפטים, יו"ר וועדת חוץ וביטחון ויתר מנהיגים, בעבר או בהווה – נחשדים, מואשמים או מורשעים במעשים פליליים. אווירה שכזו מקרינה בוודאי במכפלות מדאיגות על רובדי השלטון הנמוכים יותר. חברה מוטת היי-טק יכולה להתקיים היכן שרק שיקולים ענייניים קובעים את פני הדברים. לא  אינטרסים אישיים או מפלגתיים.

רמת חינוך
תעשיות מתוחכמות דורשות תשתיות השכלה גבוהות ביותר. אלה צריכות לספק את הכלים המנצחים במלחמת המוחות. אצלנו כבר שנים רבות יש ירידה מתמדת ברמתם של תלמידינו. מן הצמרת ירדנו לשפל המדרגה. מתחרים על הכבוד המפוקפק עם כמה ארצות שמשתייכות לעולם השלישי. רמת המחקר באוניברסיטאות שלנו יורדת ואלה מתדרדרות בדירוג העולמי.

שיעור ההשתתפות בכח העבודה
בשלושה סקטורים באוכלוסיה, שהיקפם גדול יחסית, שיעור המעורבות בכח העבודה נמוך אצלנו מאוד, על פי קני המידה של העולם המערבי. אצל נשים ערביות השיעור הנו 22.6%, בקרב גברים חרדיים 32% ובקבוצת בעלי ההשכלה הפחות מתיכונית – 34%. כל זאת בשנה מוצלחת כמו 2007. אימפריית היי-טק, להבדיל מהצלחות מקומיות, חייבת להישען על חברה לאומית שלמה, יוצרת וצורכת בשיעורים גבוהים.

בירוקרטיה יעילה
מבלעדיה אי אפשר לנהל עסקים דינאמיים, בענפים שהשינוי והפריצה קדימה הם לחם חוקם. אצלנו נוהגת יעילות, שלעיתים נופלת מהמנגנון שהשית בארץ השלטון העותומאני. פה בארץ חמדת אבות, זקוק האזרח לשירותיו של מאכער בכדי להעביר מסמך בין שני שולחנות באותו חדר במינהל מקרקעי ישראל, כפי שתיאר זאת  פוליטיקאי בכיר לפני כחודשיים.

תשתיות
כשרשת החשמל איננה יציבה בשל סחטנות של עובדים, ניהול כלכלי רופף של מונופול האנרגיה ו/או כושר ייצור קטן לעומת הביקוש, החלום על מדינת הייטק נראה כפנטסיה חסרת בסיס. ענק טכנולוגי לא יכול להרשות לעצמו רוחב פס נמוך מזה שמשרת חלק מהארצות המתפתחות. גם הכבישים שלנו והנמלים נמוכים מאד ברמתם. התעופה האזרחית כאן, זכתה בשנה האחרונה לאות קלון בינלאומי.

שלום
מעצמת היי-טק איננה יכולה להתקיים, היכן שמנהלים מחו"ל מפחדים מדי פעם להגיע. אי אפשר להקים מרכז עולמי במקום בו העובדים נדרשים מידי פעם לשהות במרחבים מוגנים, במקום מול צגי המחשבים. קשה למצוא שותפים עסקיים בשווקים הבי"ל, למדינה שמצטיירת כפגיעה ומוחרמת.

חשוב להדגיש, כי אני מתרחק כאן מפוליטיקה. ענייני הצרוף הנו בעתידו של הענף, שצריך להוות אחד מעמודי התווך של מדינתנו. מי שרוצה לתת סיכוי ולהגשים החלום, צריך להבטיח התקדמות מהירה בכל המישורים הללו. אחרת החלום פשוט יימוג ונמצא עצמנו בפני שוקת שבורה.