NSO, המשטרה וכלכליסט מתקוטטים – והאזרחים מפסידים

ארגוני זכויות האדם הרוויחו מפרשת השימוש לכאורה של המשטרה בפגסוס, שהפכה לפרשת כלכליסט, מעט נקודות זכות, והמתחרים העסקיים של NSO בעולם הסייבר ההתקפי הרוויחו - ובגדול ● אז למה אנחנו המפסידים - ובענק?

אנחנו מפסידים בזירה שהועלינו אליה בעל כורחנו.

ב-17 באפריל 1986, אן מרי מרפי, אירית בת 32, בהריון, ניסתה לעלות לטיסת אל על בלונדון, שעצרה שם בדרכה מניו יורק לתל אביב. מרפי נכנסה לגייט בנמל התעופה הית'רו. בדיקת הרנטגן השגרתית של אנשי הביטחון הבריטים לא הצליחה לאתר את מטען החבלה, מסוג סמטקס, במשקל 1.5 ק"ג, שהוטמן במזוודתה, ללא ידיעתה. היא נכשלה בתשאול הקפדני של אנשי הבידוק הביטחוני: בהיותה חדרנית, אמרה מרפי שבכוונתה להתארח במלון הילטון בית לחם, אף שאין כזה מלון. כך ניצלו חייהם של 375 נוסעים, ביניהם ח"כ דאז עדנה סולודר, ואומן הלחימה ואיש העסקים הרב רפאל הלפרין.

יש לציין שמרפי הייתה מה שמכונה בעגה המקצועית "נוסעת משוטה": היא לא ידעה שארוסה הפלסטיני-ירדני, ניזאר נוואף אל-הינדאווי, שפעל בשליחות המודיעין הסורי, הטמין במזוודתה חומר נפץ שהיה אמור להתפוצץ במהלך הטיסה.

NSO.

NSO. צילום: BigStock

יותר מדי גורמים מעורבים בסיפור המתגלגל, שהחל כ-"פרשת משטרת ישראל" או "פרשת NSO", והפך ל-"פרשת כלכליסט". חיבור של כלל המעורבים בפרשה, או של מי שנוח להם התחבר אליה, לא ממש מקל על ההבנה מי בעל האינטרסים שעשוי להרוויח ממנה: האם מדובר בראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו? נכון אמנם שהפרשה מכפישה את המשטרה, אלא שנתניהו הוא זה שמינה את המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, והוא זה שקרא למפכ"ל הטרי יוצא השב"כ להצטייד במיטב האמצעים הטכנולוגיים במלחמתה בפשיעה. נתניהו הוא גם זה שדאג שערב הסעודית תוכל להשתמש בפגסוס בסמוך למועד שבו נחתמו הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות ובחריין. אז מה לו כי ילין על משטרת ישראל?

ואולי זה מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס? לא ברור כיצד הוא נהנה מהחשיפה שכלי תקשורת מרכזי שלו פרסם דברים שצוות הבדיקה מהפרקליטות שלל מכל וכל.

ניתן להמשיך ולסקור עוד ועוד מעורבים, מעורבים בעל כורחם וטרמפיסטים – אולם הרבה יותר קשה להבחין מי הם האידיוטים השימושיים בפרשה, מי המשוטים ומי גם וגם.

תזכורת קצרה

ראשיתה של הפרשה לפני כחודשיים, כשכלכליסט פרסם תחקיר של הכתב שלו, תומר גנון, שלפיו תוכנת פגסוס שימשה לכאורה את המשטרה למעקב אחרי אזרחים ישראליים מסוימים. התחקיר נקב ב-26 שמות, כאשר לאחר מכן מינה ראש הממשלה, נפתלי בנט, צוות שיבדוק את נכונות הדברים, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עמית מררי. הצוות מצא שהייתה חדירה רק לטלפון של שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת וכיום עד מפתח במשפט נתניהו, ושהיו שני ניסיונות חדירה שלא צלחו. בכלכליסט טענו בתגובה: אמת דיברתי. NSO הגישה בחודש שעבר תביעה נגד העיתון.

הבוקר (ב'), בפיתול מוזר, ולא הראשון בפרשה, ולאחר שחטף על הראש מקלחות צוננות רבות על התחקיר – וכאמור, גם תביעה, חשף כלכליסט, באופן חריג, חלק מהמקורות שעליהם התבסס אותו פרסום, שהסעיר את המדינה. על פי העיתון, התחקיר התבסס בין היתר על עדויות ממדור סיגינט סייבר במשטרה. עוד טוענים בעיתון הכלכלי כי הם מסרו חומרים לצוות מררי, אלא שחברי הצוות לא התייחסו למידע שקיבלו. טענה נוספת היא ש-"הכשל הבולט ביותר היה ההסתמכות המוחלטת של צוות הבדיקה על מידע שהעבירה לו המשטרה – שהיא הגוף שהצוות בדק. לפי כל הסימנים, צוות מררי מיהר לפרסם את מסקנתו בנוגע לרשימת השמות, אך מאז מתנהל בעצלתיים ולא ממהר להעמיק בחקירת שימוש המשטרה ברוגלות פולשניות נגד אזרחים".

אני מאמין שלצד רצינות רבה יותר בפיקוח, דרושה חקיקה חריפה יותר, שתאפשר למנוע הגעת כלי סייבר התקפי ונשק ישראלי לגורמים שמפרים זכויות אדם

בחודש שעבר כתבתי: "לא לשפוך את התינוק עם המים – החתום מטה הוא מהמעטים במדינה שהם בעד משטרת ישראל. ככתב פלילי זכיתי לראותה ברגעיה היפים, בשנות ה-90' שופעות הפיגועים. לא המשטרה היא הכתובת לטענות על שהפעילה את פגסוס, הרוגלה של NSO". עוד ציינתי ש-"ודאי שאני לא בעד משטרה שמאזינה בסיטונות, למי שצריך – ובעיקר למי שלא צריך", והוספתי: "פגסוס היא לא סתם תוכנה, אלא כלי סייבר התקפי, כלי פריצה. גם אם כל הדברים השליליים שנכתבו על NSO ופגסוס נכונים – היא מסייעת במלחמה בטרור ובמניעתו, מצילה חיים, תורמת למאבק בסחר העולמי בסמים, וכן בסחר בנשים ובעבדים, כולל עבדות ילדים ופדופיליה".

באשר לשימוש של המשטרה, כאן כדאי להביא את דבריה של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "בשנים האחרונות קורה שוב ושוב שהמשטרה מאמצת טכנולוגיות חדשות, ועושה זאת בלי דיון ציבורי, ללא הסמכה מפורשת בחוק ובטח שללא יידוע של האזרחים… המשטרה משתמשת באופן בלתי אחראי במערכות טכנולוגיות – שהיא לא מבינה עד הסוף את המשמעויות הנלוות להן".

עקב מה שכתבתי למעלה, אני מאמין שלצד רצינות רבה יותר בפיקוח, דרושה חקיקה חריפה יותר, שתאפשר למנוע הגעת כלי סייבר התקפי ונשק ישראלי לגורמים שמפרים זכויות אדם.

לסיכום: ארגוני זכויות האדם הרוויחו מהפרשה מעט נקודות זכות. המתחרים העסקיים של NSO, שפועלים בעולם הסייבר ההתקפי, הרוויחו – ובגדול. התקשורת, מושג בעייתי לכשעצמו – הפסידה. אלא שמעל כולם ניצבים המפסידות והמפסידים הגדולים בסיפור: מדינת ישראל, אזרחיה והפרטיות שלהם.

לתשומת לב הקוראים נ. בנט, ב. גנץ ו-ע. בר לב.

 

 

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים