ההיי-טק מציל את החינוך הטכנולוגי – אבל מי יציל אותו?

שנת הלימודים שנפתחה השבוע עמדה, בין היתר, בסימן המחסור במורים בכל מערכת החינוך. אלא שבחינוך הטכנולוגי מסתמנת תופעה מעניינת: דווקא ההיי-טק, הענף שסובל בעצמו ממשבר תעסוקתי, מסייע למערכת להתמודד עם המחסור.

על פי נתוני משרד החינוך, בחינוך הטכנולוגי קיים מחסור של כ-400 מורים מדי שנה. מנגד, בשנת הלימודים הקודמת, כ-700 עובדי היי-טק עשו הסבה להוראה, ובזו הנוכחית צפויה המערכת לקלוט כ-1,000 היי-טקיסטים נוספים. רבים מהם מגיעים עם ניסיון ניהולי: מנהלים בכירים, סמנכ"לים וראשי צוותים.

הנה, אם כן, עוד משבר לאומי שבו ההיי-טק נחלץ לעזרת המשק ומסייע לצמצם את המחסור במורים מקצועיים בחטיבות העליונות, בעיקר במקצועות ה-STEM.

התוספת הזו מבורכת. למעשה, היא מיישמת יעד שמדובר עליו במשך שנים: הידוק הקשר בין התעשייה למערכת החינוך הטכנולוגי, שאמורה להכשיר את דור העתיד של המהנדסים, המפתחים ואנשי הטכנולוגיה של ישראל.

מ-"החצר האחורית" למסלול מבוקש ויוקרתי

יש כאן יתרון נוסף, ברמה הרוחבית: בזכות ההתגייסות של אנשי ההיי-טק, ובמקביל לעלייה המטאורית בחשיבותם של תחומים כמו בינה מלאכותית וסייבר, המגמה התהפכה. בעוד שבמשך עשרות שנים נחשב החינוך הטכנולוגי במידה רבה ל-"חצר האחורית" של מערכת החינוך, כיום הוא הופך, בהדרגה, למסלול מבוקש ויוקרתי, כאשר הביקוש אליו הולך וגדל משנה לשנה.

בראיון לאנשים ומחשבים אמרה מירב זרביב, מנהלת מינהל טכנולוגיה במשרד החינוך, כי השנה קיים ביקוש לפתיחת 70 כיתות בתחום הבינה המלאכותית והדאטה, לעומת 64 כיתות בשנה שעברה. מגבלות תקציב, ככל הנראה, יאפשרו פתיחה של מספר קטן יותר של כיתות, אבל אין ספק שמדובר בשינוי חיובי.

השינוי הזה קשור גם לתובנה שהולכת ומחלחלת ברמה הלאומית: כדי לייצר את דור הטאלנטים הבא, צריך להתחיל בבית הספר – ובמיוחד בחטיבות הביניים ובתיכונים.

הצד השני של הסיפור

לצד התגייסות ההיי-טק למען מערכת החינוך, יש לסיפור הזה גם צד שני: חלק לא מבוטל מאותם מהנדסים ואנשי טכנולוגיה שעשו הסבה למערכת החינוך מגיעים ממאגר של אלפי עובדים שפוטרו מההיי-טק. על פי נתוני שירות התעסוקה, כ-16 אלף עובדים בענף פוטרו מאז תחילת השנה.

ההסבר שניתן לא פעם לפיטורים הוא הבינה המלאכותית, שלכאורה מייתרת תפקידים ומצמצמת את הצורך באנשים. אלא שבחברות עצמן ובקרב רבים בתעשייה יודעים היטב שהמציאות מורכבת יותר: הפיטורים הם לא תוצאה רק של ה-AI, אלא של רצף נסיבות שהענף – כמו המשק הישראלי כולו – מתמודד איתן בשלוש השנים האחרונות. מדובר במצב הביטחוני, בחוסר היציבות, בקושי לתכנן לטווח ארוך ובהאטה בפעילות בחלק מהשווקים. גם התחזקות השקל והיחלשות הדולר לא מסייעים לענף, שמרבית הכנסותיו מגיעות מחו"ל. ההשפעות המצטברות של התנאים הללו ממשיכות לתת את אותותיהן בהיי-טק הישראלי.

יש סתירה גדולה: מצד אחד, ההיי-טק הישראלי מסייע למערכת החינוך להציל את החינוך הטכנולוגי, ומהצד השני, אותו היי-טק עצמו מתקשה לשמור על העובדים, על הצמיחה ועל מעמדו כמנוע המרכזי של המשק

הממשלה הפנימה את עומק הבעיה באיחור והפעילה תוכניות חירום, שסייעו בעיקר לסטארט-אפים ולחברות צעירות. אולם, החברות התעשייתיות הגדולות עדיין מתמודדות עם השפעות המשבר, ובחלק מהן נמשך תהליך הפיטורים.

הפתרונות, אם בכלל, עשויים להגיע מהממשלה החדשה, שתקום לאחר הבחירות. אלא שלפי הטיוטות הראשונות של מצעי המפלגות המתמודדות, קשה להיות אופטימי: ההיי-טק, החדשנות והבינה המלאכותית לא נמצאים בראש סדר העדיפויות, וגם הייצוג של אנשי הענף בפוליטיקה הישראלית נותר מינורי.

כאן נמצאת הסתירה הגדולה: מצד אחד, ההיי-טק הישראלי מסייע למערכת החינוך להציל את החינוך הטכנולוגי, מזרים אליו מנהלים ומהנדסים מנוסים, ומסייע להכשיר את דור העתיד של אנשי הטכנולוגיה. מהצד השני, אותו היי-טק עצמו מתקשה לשמור על העובדים, על הצמיחה ועל מעמדו כמנוע המרכזי של המשק. לכן, נשאלת השאלה: כשהיי-טק מציל את החינוך הטכנולוגי – מי יציל את ההיי-טק?

בשורה התחתונה, כדי שההיי-טק ימשיך להיות הקטר של המשק הישראלי, לא מספיק להכשיר את הדור הבא. צריך גם לדאוג שהמוחות המבריקים של הדור הנוכחי ימצאו כאן סיבה להישאר – ולא לחפש את עתידם מעבר לים.