מאסק VS אלטמן: מה עמד בלב המשפט שהסעיר את עולם ה-AI?

אחד הכלים המלוכלכים אך היעילים שעומדים לרשות חברות טכנולוגיה הוא לא חדשנות, אלא קרבות משפטיים. ההיסטוריה הטכנולוגית מלאה מאבקים משפטיים מתוקשרים: ממשפט המונופולים של מיקרוסופט, דרך הסכסוך המשפטי של אפל נגד סמסונג וטרולי פטנטים למכביר. אבל נדמה שמשפט כמו זה שהתחולל בימים האחרונים בקליפורניה עוד לא היה – אילון מאסק תובע את OpenAI, החברה שהיה פעם שותף להקמתה, והמשפט הזה התגלה כמלא בלכלוך עסיסי, וכמובן, כל עולם הבינה המלאכותית נשא אליו עיניים, שכן מדובר בכוחות המשמעותיים ביותר בתחום.

פתאום הרעיון של "בינה מלאכותית לטובת הכלל" לא נראה כל כך מחובר למציאות, אלא יותר "בינה מלאכותית לטובת שורת הרווח"

הטענה העיקרית של מאסק הייתה להונאה – OpenAI הוקמה כחברה לתועלת הציבור, מלכ"ר, ולא הייתה אמורה להרוויח כסף, או להפוך לחברה ששוויה מוערך במאות מיליארדים. ברם, עם היתרבות האפסים בשורת השווי, כך גם רבו המריבות. מאסק טוען שסם אלטמן, אחד מחבורת המייסדים וכיום המנכ"ל של OpenAI, בעצם הונה אותו להשקיע במיזם, תוך הבטחה שמדובר בגוף שיפתח בינה מלאכותית בטוחה לטובת האנושות, ולא יהיה למפעל שמייצר עושר למנהליו, משקיעיו ושותפיו האסטרטגיים כמו מיקרוסופט. מאסק דרש כי יפצו אותו בסכומי עתק של יותר ממאה מיליארד דולר על "שינוי הייעוד" של החברה.

מנגד, הנתבעת טענה – וכנראה הייתה צודקת – שגם מאסק אינו טלית שכולה תכלת. ההגנה טענה כי מדובר ביזם ממורמר עם אינטרס ברור: מאסק הקים את xAI המתחרה, ונכנס למירוץ ראש בראש עם OpenAI, ועכשיו הוא מנסה לתקוע מקלות בגלגלי היריבה באמצעות תרגילים משפטיים, כמיטב המסורת שדיברתי עליה – ניהול משפט ככלי להכשיל מתחרים.

השופטת הפדרלית איבון גונזלס רוג'רס באוקלנד, קליפורניה, עוד בטרם פתיחת המשפט בחודש שעבר, מיהרה לצמצם את הטענות של מאסק על הונאה, אבל כן השאירה עילות כמו "הפרת נאמנות של נכסי צדקה", ועשיית עושר שלא כדין על כנן. הסוגיה המרכזית נותרה אם כן – האם OpenAI שנוסדה כחברה לתועלת הכלל, הפרה התחייבויותיה בכך שהפכה לגוף המעשיר גורמים פרטיים?

שלב העדויות הגיע באחרונה לחלק מכריע, כשאלטמן בעצמו עלה לדוכן העדים, והכחיש את הטענות על "בגידה". עוד קודם לכן, יומן אישי שניהל אחד משותפיו של אלטמן לדרך, אילייה סוצקבר, ושכמובן הפך לראייה במשפט, תיאר את אלטמן במילים פחות מחמיאות וייחס לו תכונות ואישיות מניפולטיבית.

אלטמן מצידו טען כי מאסק דרש שליטה חריגה בחברה, ואפילו דחף למיזוג שלה עם טסלה – חברת המכוניות החשמליות שלו – מהלך שאין לו שום קשר לבינה מלאכותית או לטובת החברה. אלטמן גם הואשם בניגודי עניינים – שכן היו לו אחזקות בחברות שעשו עסקים עם OpenAI, והוא מצידו טען שהוא פסל את עצמו מקבלת החלטות במקרים הללו. פתאום הרעיון של "בינה מלאכותית לטובת הכלל" לא נראה כל כך מחובר למציאות, אלא יותר "בינה מלאכותית לטובת שורת הרווח".

גם מנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה העיד, והדגיש כי ההשקעה של מיקרוסופט בחברה הייתה השקעה עסקית, ולא תרומה פילנתרופית, מה שמחליש את הנרטיב של עמותת צדקה שנחטפה, ומתאר את OpenAI להלכה כחברה מסחרית עם כוונות רווח בלתי מוסתרות.

בעניין הזה, למאסק יש בעיה: בפברואר שנה שעברה, אגד חברות בראשותו הציג הצעת רכש בהיקף של 97 מיליארד דולר לרכישת גוף האם שמחזיק ב-OpenAI. עורכי הדין של חברת הבינה המלאכותית המובילה, כמובן, מיהרו להציג את זה כסתירה חזיתית לטענות המיתממות של מאסק שכל רצונו הוא להותיר את OpenAI כחברה לתועלת הציבור וללא כוונת רווח, ומטיל צל כבד על ניקיון כפיו בהגשת התביעה מלכתחילה.

אלא שממש אתמול (ב') הגיע התיק לישורת האחרונה, אחרי סיכומים ועדויות מרכזיות. על אף שבתיק מונה חבר מושבעים מייעץ, השופטת גונזלס היא זו שהחזיקה בסמכות להכריע על סעדים, מי זכאי לפיצוי אם בכלל ובאיזה היקף – ונחשו מה קרה? כפי שדיווחנו היום, בתום המשפט המתוקשר שריתק את תעשיית הטכנולוגיה העולמית, חבר המושבעים בבית המשפט הפדרלי באוקלנד, קליפורניה, הנחית מכה ניצחת על אילון מאסק. לאחר פחות משעתיים של דיונים, קבעו תשעת המושבעים פה אחד כי התביעה של יזם הטק והמולטי-מיליארדר נגד OpenAI ובכיריה, אלטמן וגרג ברוקמן, הנשיא המכהן, הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות ולכן אינה קבילה. השופטת גונזלס רוג'רס קיבלה את פסיקת המושבעים – ומיהרה לבטל את התביעה. מאסק הצהיר כי יערער על הפסיקה. נמתין ונעדכן.

הפסיד לסם אלטמן ו-OpenAI. אילון מאסק. צילום: אילוסטרציה: ChatGPT

ספרים רבותיי, ספרים

ועוד חוב קטן: במהלך המלחמה נחתו על שולחני שני ספרים פרי עטם של סופרים ישראליים בנושאי בינה מלאכותית, ובשל העימות הצבאי המתמשך עם איראן – לא הייתה לי הזדמנות להתייחס אליהם במסגרת המדור, ואני עושה זאת מעט באיחור:

האחד, ספרו של אלון מיכאלי מוליאן, AIvertising, המעוצב כסוג של אלבום מהודר – עוסק בהשפעות הבינה המלאכותית על עולם השיווק והפרסום. הספר כולל ציטוטים משיחות של המחבר עם כלי בינה מלאכותית, הצעות לפרומפטים, וסוקר את ההשפעה של הבינה המלאכותית על בניית קמפיינים ומושג היצירתיות, כולל דוגמאות למסעות פרסום שנבנו בעזרת בינה מלאכותית. (192 עמודים, הוצאת כריכה).

ספרו של פרופ' גוין סאס, "הסדק שבקוד", מבקש גם הוא לעסוק בשינוי שחוללה הבינה המלאכותית במושג היצירתיות, אבל מנקודת מבט אקדמית ופילוסופית יותר מקודמו. הוא בוחן מחשבתית את תפקידה ומהותה של הבינה המלאכותית כיישות יוצרת (האם ה-AI באמת ניחנה בניצוץ היצירה האנושי או שהיא רק מחקה אותנו ביעילות?), ואת היחסים של בני האנוש עימה. הפרקים המתקדמים בספר כוללים גם עצות והדרכה למנהלים ומנהיגים בארגונים כיצד "לעבוד נכון" עם הבינה ועקרונות הטמעה חשיבתיים בצוותים למול "העובדת החדשה". (249 עמודים, הוצאת אוריון).