נשים ומחשבים: אלה רותם, סייבור

שם: ותפקיד: אלה רותם, מנהלת דבאופסס בסייבור (Cyvor).

השכלה ושירות צבאי: השכלה תיכונית, מנהלת רשת בשירות הצבאי.

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה?

האמת היא שבעבר בכלל לא דמיינתי את עצמי בעולם הטכנולוגיה. הגעתי מעולמות מאוד אחרים, מוזיקה, יצירה ובמה. למדתי פסנתר במשך שש שנים וגיטרה במשך שמונה שנים, בעיקר ג׳אז, וזה היה המקום שבו הרגשתי בבית.

בבית היה לי אח תאום שתמיד היה מאוד חזק בטכנולוגיה. מבחינתי הוא היה "החכם והמתמטי", ואני הייתי יותר בצד של רוח, נפש ויצירה. בגלל זה, הרבה שנים אפילו לא ניסיתי להיכנס לעולם הזה. בזמן שהוא למד חמש יחידות מדעי המחשב, אני נשארתי במוזיקה.

השינוי התחיל בשירות הצבאי שלי. די "במקרה" הגעתי לתפקיד טכנולוגי כמנהלת רשת, ושם התחילו הניצוצות הראשונים. פתאום גיליתי שאני נהנית לפתור בעיות, להבין מערכות, לחבר בין אנשים לטכנולוגיה, ובעיקר, שאני טובה בזה.

אחרי השחרור התקבלתי לאלביט לתפקיד Help Desk, שזה היה המשך טבעי למי שהייתה מנהלת רשת בצבא. אבל מבחינתי זה כבר לא היה רק "התפקיד המתבקש". שם הבנתי שהמסע הזה באמת שלי. שאני רוצה להתפתח בעולם הזה, שאני מסוגלת, ושאני הולכת להשיג את זה.

היום אני חושבת שדווקא הרקע שלי במוזיקה נותן לי יתרון. טכנולוגיה, כמו מוזיקה, דורשת הקשבה, דיוק, יצירתיות, משמעת ויכולת לראות תבניות. בסוף, מה שהביא אותי לטכנולוגיה היה שילוב של הזדמנות, סקרנות, והרגע שבו הבנתי שאני לא צריכה לבחור בין יצירתיות לבין טכנולוגיה, אני יכולה להביא את שתיהן איתי.

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה?

האמת שהתשובה שלי מורכבת. מצד אחד, כן, אני חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה. מצד שני, אני חושבת שבתעשיית ההיי-טק, אולי יותר מתעשיות אחרות, יש גם הרבה מקומות שבהם אנחנו כנשים מורידות מעצמנו עוד לפני שמישהו אחר עושה את זה.

אני מרגישה שגברים הרבה פעמים מחונכים מגיל צעיר להאמין שהם יכולים, שמגיע להם, ושזה בסדר לדרוש מקום. נשים, לעומת זאת, הרבה פעמים מחונכות לדייק, לא להגזים, לא "לעוף על עצמן", ולא לקחת מקום עד שהן בטוחות במאה אחוז שהן עומדות בכל דרישה.

אפשר לראות את זה אפילו בקורות חיים. הרבה גברים יכתבו יכולות שהם נגעו בהן או מכירים ברמה מסוימת, גם אם הם לא מומחים בהן. נשים, לעומת זאת, הרבה פעמים יכתבו רק את מה שהן באמת יודעות להוכיח, ורק את מה שהן מרגישות שהן “באמת באמת” שולטות בו.

גם בפערי שכר אפשר לראות את זה. לא פעם גבר ואישה יכולים להיות באותו תפקיד בדיוק, עם אותו טייטל, אחריות דומה וניסיון דומה, ועדיין הגבר ירוויח יותר מהאישה, בלי הצדקה אמיתית. בעיניי זו דוגמה לכך שאפליה לא תמיד נראית כמו אמירה ישירה או יחס בוטה. לפעמים היא נמצאת במבנים, בהחלטות ובפערים שמתקיימים לאורך זמן.

אז כן, אני חושבת שיש אפליה. אבל אני גם חושבת שהמאבק הוא כפול. מצד אחד, התעשייה צריכה להמשיך להשתנות, לזהות את ההטיות האלה ולייצר מרחב שוויוני יותר. מצד שני, אנחנו כנשים צריכות ללמוד לקחת מקום, לדבר בביטחון על היכולות שלנו, לדרוש, להתקדם, ולא לחכות לאישור חיצוני כדי להרגיש שאנחנו ראויות.

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה?

כן, נתקלתי בזה, גם אם לא תמיד בצורה ישירה או מוצהרת.

אחת הדוגמאות הכי ברורות מבחינתי היא בסיטואציות טכנולוגיות. קרה לי לא מעט שעליתי לסשן טכנולוגי יחד עם חבר צוות גבר, שלא בהכרח הכיר את הנושא יותר ממני, ולמרות זאת השאלות הטכנולוגיות הופנו קודם כל אליו. זה רגע קטן לכאורה, אבל הוא אומר הרבה על הנחת המוצא של מי "אמור" להיות האדם הטכני בחדר.

דוגמה נוספת היא בפגישות. כשצריך לסכם, לתעד או לעשות follow up, הרבה פעמים הפנייה תהיה דווקא לאישה שנמצאת בחדר, בלי קשר לתפקיד שלה, לרמת הבכירות שלה או לשאלה אם זה בכלל חלק מהאחריות שלה.

אלו לא תמיד רגעים דרמטיים, אבל הם מצטברים. הם מזכירים לך שלפעמים את צריכה להוכיח את המקום שלך קצת יותר, לדבר קצת יותר חזק, ולהבהיר שאת לא שם "לסייע", אלא כי את אשת המקצוע הרלוונטית בחדר.