בדידות בצמרת: המחיר הנסתר בתפקידים בכירים

מה קורה כשמנהלים מגלים שהם יודעים להחזיק ארגון שלם, אבל מתקשים להביא את עצמם לעשות את זה?

בעולם הניהולי, נהוג לדבר על אסטרטגיה, ביצועים, מנהיגות, חדשנות ועמידות ארגונית. אולם מאחורי מושגים אלה מסתתרת לעיתים תופעה שקטה, כמעט בלתי מדוברת: בדידות ניהולית.

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שבדידות בקרב מנהלים בכירים היא לא סוגיה שולית, אלא גורם בעל השפעה ישירה על איכות קבלת ההחלטות, היכולת להוביל לאורך זמן, הבריאות הנפשית והפיזית, ואף היציבות הארגונית עצמה.

מנהלים בכירים פועלים תחת פרדוקס מובנה: ככל שמתרחבת האחריות וגובר הצורך לשדר יציבות, שליטה וביטחון, כך מצטמצמים המרחבים שבהם הם יכולים לדבר בכנות.

הבעיה היא לא היעדר אנשים סביבם – מרבית המנהלים הבכירים מוקפים בעובדים, שותפים, דירקטוריונים, לקוחות ובעלי עניין. הבעיה היא היעדר מרחב שבו ניתן להיות אנושי ללא השלכות.

מנהלים רבים נמנעים מלשתף בתחושות כגון ספקות סביב החלטות אסטרטגיות, חרדה מהשלכות של טעויות, עומס רגשי שנובע מנשיאת אחריות כבדה, פחד מאובדן סמכות או פגיעה בתדמית ההנהגתית ותחושת בדידות בתפקיד שמחייב החזקת אחרים באופן מתמיד. לאורך זמן, הסתרה זו גובה מחירים.

המחירים הסמויים של הבדידות הניהולית

להיותו של המנהל לבד בצמרת יש כמה השלכות שלא תמיד נראות לעין. הנה הן:

פגיעה באיכות קבלת ההחלטות
כאשר מנהל פועל לאורך זמן ללא מרחב לעיבוד רגשי, להתייעצות אותנטית או לחשיבה בלתי שיפוטית, מתפתחת לעתים שחיקה קוגניטיבית. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הארגונית מצביעים על כך שבדידות מתמשכת מגבירה סטרס, מצמצמת גמישות מחשבתית ועלולה להוביל לחשיבה הגנתית, חשדנית או אימפולסיבית. במילים אחרות, הבדידות לא נשארת במישור האישי בלבד. היא מחלחלת גם לאופן שבו הוא מקבל החלטות עסקיות.

שחיקה נפשית
אחד המאפיינים הבולטים אצל מנהלים בכירים הוא היכולת להמשיך לתפקד גם תחת עומס רגשי קיצוני. כלפי חוץ התפקוד שלהם נשמר, אבל כלפי פנים מצטברים אצלו לעתים ניתוק רגשי, עייפות כרונית ותחושת ריקנות. זו איננה בהכרח קריסה גלויה לעין. לעתים מדובר בשחיקה שקטה: ירידה בחיוניות, קושי ליהנות מהצלחות, התרחקות רגשית ממערכות יחסים ואובדן תחושת משמעות.

השפעות פיזיולוגיות
הספרות המחקרית כבר לא מתייחסת לבדידות כאל חוויה רגשית בלבד. בדידות כרונית נמצאה קשורה לעלייה ברמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), פגיעה באיכות השינה, עייפות מתמשכת, ירידה בתפקוד החיסוני ועלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. חלק מהמחקרים אף משווים את השפעותיה הבריאותיות להשפעות של עישון ממושך.

טשטוש הגבול בין האדם לתפקיד
אחד המחירים העמוקים ביותר של בדידות בצמרת הוא אובדן הדרגתי של תחושת העצמי. כאשר אדם נדרש לאורך שנים להיות "העוגן" של הסביבה, הוא עלול להתחיל להזדהות כמעט באופן מוחלט עם תפקידו: הערך העצמי נקשר לביצועים, האחריות הופכת לזהות והיכולת להיות פשוט אדם, ללא מסכה ניהולית, הולכת ומצטמצמת.

הצורך המושתק

לא כל מנהל זקוק לאימון, ייעוץ או טיפול פסיכולוגי. לעתים הוא זקוק פשוט למרחב בטוח, נטול פוליטיקה ארגונית ואינטרסים, שבו אפשר לדבר ללא צורך להחזיק תדמית. מרחב שבו מותר לומר: "אני עייף", "אני לא בטוח", "אני חושש לטעות" ו-"אני לא רוצה להחזיק את הכול לבד". דווקא בדרגים הבכירים ביותר, היכולת להיות אנושי איננה חולשה – היא תנאי ליכולת להוביל לאורך זמן מבלי לאבד את עצמך בדרך.

אם גם אתם מחפשים מרחב דיסקרטי, אנושי ושקט, שבו אפשר להיות לרגע ללא תפקיד וללא מסכות – אני כאן. אתם מוזמנים להרצאתי בכנס השנתי של PMI, שיתקיים ב-16 ביוני. לפרטים נוספים ולהרשמה לכנס לחצו כאן.

הכותבת הינה מנהלת מועדון סגור – מרחב מוגן ודיסקרטי למנהלים ב-PMI ישראל.