הטינדר של הטרמפים: הסטארט-אפ הישראלי שמחבר בין נהגים לנוסעים לאירועים

כמה פעמים הוזמנתם לחתונה או לאירוע אחר שחשוב לכם להשתתף בו, אבל גיליתם שאין לכם דרך נוחה להגיע אליו? התחבורה הציבורית אינה זמינה, כמו שקורה בסופי השבוע ברוב הערים במדינה, הנסיעה במונית יקרה מדי ובסופו של דבר, אתם נאלצים לוותר על ההשתתפות.

מה אם מארגני האירוע היו מציעים לכם פלטפורמה אינטרנטית חינמית, שבאמצעותה תוכלו ליצור קשר עם אנשים אחרים שמגיעים לאותו אירוע, באותו הזמן, ולבדוק אפשרות לחלוק איתם נסיעה – כנהגים או כנוסעים?

את האתגר הזה זיהה יזם צעיר בשם בר זיו נוימן, שהיה לוחם בסיירת דובדבן. נוימן פיתח לבד, ללא כל עזרה, את PairMee – פלטפורמה שנועדה לחבר בין אנשים שנוסעים לאותו אירוע, או בכלל לאותו יעד.

נוימן נולד וגדל בערבה וכיום מתגורר בתל אביב. הוא נפצע במהלך שירותו הצבאי ונזקק לתהליך שיקום ממושך. בהמשך הוא למד כלכלה ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן), ובמסגרת זו השתתף בשתי תוכניות חילופי סטודנטים בבורדו, צרפת, ובליסבון, פורטוגל – שם הוא נחשף לפתרונות בין לאומיים ופיתח שליטה בחמש שפות. לאחר סיום לימודיו בגיל צעיר נכנס לתחום ההיי-טק: הוא עבד כמפתח בסטארט-אפ טולסטוי ואחר כך עבר לחברת הגיימינג מון אקטיב, שם שימש כמנהל לקוחות.

נוימן מעיד על עצמו שתמיד שאף להיות עצמאי. במקביל לעבודות פרילנס בעולם הנדל"ן, הוא התנסה בפיתוח מערכות בינה מלאכותית (כולל CRM להוריו ואתרי פורטפוליו), והשתמש ביכולות ה-AI כדי לממש רעיונות, ללא תלות במפתחים.

כדי לבנות את PairMee, הוא נעזר בכלי בינה מלאכותית, ובראשם קלוד.

אפליקציית PairMee. צילום: אתר האפליקציה

איך נולד הרעיון?
"הוא נולד כשנחתתי מטיסה בלילה, באחד מסופי השבוע. לא הייתה תחבורה ציבורית זמינה, ונאלצתי לקחת מונית הביתה ולשלם מחיר מטורף. בזמן שעמדתי בתור למוניות בנתב"ג, שגם כך לא מגיעות בתדירות גבוהה, ראיתי אנשים נוספים וחשבתי שאולי הם נוסעים לאותו יעד שלי. חשבתי כמה נחמד היה אילו יכולנו לחלוק מונית".

כבר יש אפליקציות וקבוצות ווטסאפ כאלה. מה ההבדל ביניהן לבין PairMee?
"ההבדל הוא השליטה של המשתמשים בזהות האנשים שאיתם הם נוסעים. מי שמפרסם נסיעה יכול לאשר או לדחות בקשות הצטרפות. כך, למשל, נשים יכולות לבחור להיחשף להתאמות עם נשים בלבד. זה קצת כמו טינדר, אבל לצורך נסיעה משותפת ליעד משותף, תוך שמירה על הפרטיות ומתן אפשרות לבחור את הנהג שרוצים לנסוע איתו, או את הנוסע שמבקשים לצרף".

במקום לבחור במודל B2C, שבו עליו לשווק את השירות ישירות למשתמשים ולגייס אותם אחד אחד, נוימן בחר לפעול במודל B2B2C: עבודה מול גופים שמרכזים קהל גדול, ובהם מועצות אזוריות, אוניברסיטאות ומפיקי אירועים.

בחודשים האחרונים החל נוימן לשווק את PairMee, והיא כבר נוסתה אצל כמה מארגני אירועים ברחבי הארץ. אחד הפיילוטים נערך בפסטיבל הריטריט KAN, שנערך מוקדם יותר החודש בכפר הנוקדים שבדרום. עד למועד הראיון דיווחו מארגני האירוע על 24 התאמות שדווחו בין נהגים לנוסעים, ו-42 אנשים נוספים חיפשו מקום ברכב. דף האירוע זכה ל-550 כניסות. בעקבות הפיילוט, הסכים מארגן הפסטיבל לחתום עם נוימן על חוזה עקרוני לאירועים עתידיים. נוימן ציין אירועים נוספים שבהם המארגנים מטמיעים את הפלטפורמה, ובהם אירוע לציון 40 שנה לעמותת דובדבן ואירועי מרתון ישראל.

עוד נתונים למארגני האירוע

מעבר לשירות שמסייע למשתתפים להגיע לאירוע, PairMee מספקת למארגניו נתונים כגון כמה אנשים חיפשו נסיעה משותפת ולא מצאו פתרון, מאילו אזורים ביקשו להגיע ולאילו יעדים. על סמך הנתונים האלה המארגנים יכולים לדאוג לאמצעי תחבורה ולהגדיל את מכירת הכרטיסים.

בשלב זה משווק זיו את הפלטפורמה לציבור הרחב בעיקר ברשתות החברתיות. לדבריו, התכנים שפרסם כבר צברו כ-55 אלף צפיות.

האם הנסיעות השיתופיות יצליחו הפעם?

נוימן מודע לכך שתרבות הנסיעות השיתופיות עדיין לא מפותחת בישראל, ושמיזמים קודמים בתחום התקשו להתבסס. "היו בעבר ניסיונות דומים, כמו ווייז קרפול. חלקם הופסקו בתקופת הקורונה או בסביבתה, ואחרים לא הצליחו כלכלית, בין היתר בגלל מחויבויות לוגיסטיות הקשורות לנהגים ולכלי הרכב", אמר. "הפלטפורמה שיצרתי מתמקדת באספקת השכבה הטכנולוגית. אני לא ספק הסעות ולא עובד עם חברת צד שלישי. אין לי מעורבות בהסדרים בין הנהג לנוסע, בין אם מדובר בנסיעה בתשלום ובין אם לא, ואני גם לא יודע מה סוכם ביניהם".