AI במערכת הבחירות, או: ההנחיות שעומדות להפוך לאות מתה

מערכת הבחירות, שאנחנו כבר נמצאים במהלכה, מתאפיינת בסרטונים רבים שמפרסמות המפלגות ומעלים המועמדים ברשתות החברתיות. חלק ניכר מאותם סרטונים נעשים באמצעות בינה מלאכותית, או לפחות כוללים אלמנטים של AI. עד לא מזמן, התחום הזה היה "פרוץ" והרגולטור לא התייחס אליו. אתמול (א') עשה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, צעד נכון ומתבקש: הוא פרסם הוראות שמחייבות את מי שרוצים את קולנו בבחירות, או "מלכלכים" על המועמדים או המפלגות היריבות, לדווח לנו כשהם משתמשים לצורך כך בבינה מלאכותית.

הצעד של השופט סולברג משדר מסר ברור עם אזהרה לכל מפלגה (או מועמד) שמתכננת לבסס את קמפיין הבחירות שלה על דיפ פייק, כדי להשפיע על דעת הקהל ולהטות את הבחירות לטובתה: כדאי לך לא לעשות את זה, שכן אם תפרסמי סרטון או תמונה שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית ולא תדווחי על כך – את צפויה לקנסות ולעונשים נוספים. בנוסף, יש כאן שקיפות, שהיא חשובה בכל דמוקרטיה, ובכל הליך דמוקרטי.

אולם כאן מתחילה הבעיה האמיתית: ההנחיות ברורות, אבל האם באמת יש לוועדת הבחירות יכולת לאכוף אותן ולמנוע את התופעות האלה? האם היא יכולה לדאוג שלא נראה כלל במערכת הבחירות הזו סרטוני או תמונות דיפ פייק? התשובה היא, למרבה הצער, לא – לא במקרים שבהם מפיצות התוכן הזה הן מפלגות שמתמודדות בבחירות, ו-ודאי שלא כשמדובר בגורמים זרים.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג. צילום: הרשות השופטת

יש רצון – אין טכנולוגיה ותקציב

כדי שוועדת הבחירות תוכל למנוע פרסום סרטוני דיפ פייק, או לזהות ולהסיר את אלה שפורסמו בזמן אמת, היא זקוקה לכלים טכנולוגיים חכמים שקיימים בשוק וכן לכוח אדם מיומן, שזו המומחיות שלו. והיא זקוקה לטכנולוגיה ואנשים שיעשו זאת כל הזמן – ובזמן אמת. אלא שלוועדה אין יחידת AI ייעודית, שתעשה זאת 24/7, וגם לו הייתה רוצה להקים יחידה כזו – לא היה ביכולתה, בגלל היעדר תקציב.

נציגי הוועדה התריעו על כך בדיונים שנערכו סביב התקציב שלה בוועדת הכספים. הם אמרו שהטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר, היכולת לייצר סרטונים מזויפים נגישה לכל בעל טלפון נייד – ואילו לה אין את הכלים להתמודד עם הבעיה הזאת. אולם, יו"ר ועדת הכספים, ח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד), סירב לאשר תוספות תקציביות ייעודיות לוועדת הבחירות, כדי שתוכל לרכוש את הכלים ולהעסיק את האנשים המתאימים. יתרה מזאת, ח"כ מילביצקי התייחס בבוז לטענת מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס, שבינתיים התפטרה. עו"ד עדס הניפה דגלים אדומים בנושא לאורך כל השנה האחרונה – ומקבלי ההחלטות העדיפו להתעלם.

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ חנוך מילביצקי. צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

במצב עניינים זה, יכולת האכיפה של הוועדה תהיה מבוססת על תלונות של המפלגות ושל אזרחים. היא תיאלץ להיעזר בחוות דעת של מומחים חיצוניים, מערך הסייבר הלאומי ומערך הדיגיטל הלאומי. שני הגופים האחרונים כבר הודיעו שהם ישתפו פעולה, אבל הפעילות שלהם היא ייעוץ בלבד, ואין להם כלי אכיפה בנושא. זה יותר טוב מכלום, אבל בוודאי לא המצב הרצוי.

כאן צריך לציין שלפוליטיקאים אין כל אינטרס שההנחיות של השופט סולברג ייאכפו. הם מעדיפים להמשיך "להשתולל", ובמקרים רבים להיעזר בכלי ה-AI כדי להפיץ שקרים ולהעליל עלילות על היריבים שלהם. ראינו את זה בסרטונים ובתמונות שהופצו בשבועות האחרונים ברחבי המדיה החברתית, וזה רק ילך ויגבר – במידה רבה גם בגלל חוסר היכולת של ועדת הבחירות המרכזית לאכוף את ההנחיות שהיא פרסמה אתמול.

איך ועדת הבחירות תזהה את הטכנולוגיה – והיוצרים?

יש כאן עוד אתגר: איך תדע ועדת הבחירות אם סרטון שמובא לפניה באמת נעשה באמצעות AI? ואיך היא תדע שמי שיצר אותו עשה זאת בשם מפלגה או מועמד, או שהוא יוצר תוכן שרוצה להביע את דעתו נגד נתניהו, איזנקוט או כל פוליטיקאי אחר, ולהשפיע? מי אמר שיוצרי הסרטונים ישאירו עקבות דיגיטליות? רוב הסיכויים הוא שהם ישמרו על האנונימיות שלהם או יעשו זאת דרך גופים אחרים, לכאורה מהמגזר האזרחי. כבר ראינו דרכי פעולה כאלה של מפלגות ומועמדים במערכות הבחירות הקודמות, לפני עידן ה-AI.

כל זה מעלה גם שאלות משפטיות: מה יקרה אם וכאשר סרטון שוועדת הבחירות החליטה לפסול יגיע לפתחו של בית המשפט? האם יש לו את הכלים לקבוע האם מדובר בסרטון מבוסס בינה מלאכותית? ואיך הוא יכול לדעת מי עומד מאחורי הסרטון?

שאלה נוספת נוגעת למהירות העבודה של ועדת הבחירות המרכזית, ובמקרה הצורך גם של בית המשפט. פעמים רבות, תמונה או סרטון ויראליים עושים את האימפקט שהמפרסמים רצו כבר בתוך כמה שעות. מה הטעם להורות על הסרת התוכן אחרי שהוא כבר עשה את האימפקט הזה?

יכולת האכיפה של ועדת הבחירות תהיה מבוססת על תלונות של המפלגות ושל אזרחים. היא תיאלץ להיעזר במערך הסייבר ומערך הדיגיטל הלאומי, שאין להם כלי אכיפה בנושא. זה יותר טוב מכלום, אבל בוודאי לא המצב הרצוי

ישראל – הרבה מאחורי ארצות הברית ואירופה

הרגולציה בישראל בנוגע לשימוש בבינה מלאכותית נמצאת הרבה אחרי אירופה, ואפילו ארצות הברית: הרשויות והמחוקקים במדינות הללו גיבשו כללי גילוי נאות הרבה לפנינו, ובמידה מסוימת אף חייבו את חברות הטק הרלוונטיות להירתם לנושא. בישראל, אין כמעט אכיפה על הרשתות החברתיות והמנהלים שלהן גם בדברים אחרים: הפצת טרור, פשעים וכדומה. בדרך כלל, הרשויות פונות לרשתות החברתיות בבקשות לבצע פעולה זו או אחרת, כמו להסיר תוכן – ואלה, ברצותן נענות לבקשה וברצותן לא. נציגי הרשתות מתפארים בכך שרמת ההיענות שלהן לדרישות הגופים הרשמיים גבוהה, ואף מאוד, אלא שהמציאות אחרת.

לכל זה צריך להוסיף את החשש מפני התערבות של גורמים זרים בבחירות (שנראה שכבר החלה). יש לשורה של מדינות, ובראשן איראן, אינטרס להטות את הבחירות בישראל לטובתן, ומן הסתם, אין לוועדת הבחירות המרכזית של ישראל כל סמכות אכיפה עליהן. אבל זה נושא לטור נפרד.

השורה התחתונה: החקיקה וההוראות של השופט סולברג הן רק שלב אחד בהגנה מפני זיופים, דיפ פייק ושימוש באמצעים טכנולוגיים להטיה של תוצאות הבחירות. כדי לאכוף אותן, על המדינה להשקיע הרבה כסף ברכישת כלים, גיוס כוח אדם איכותי והתאמת המערך של ועדת הבחירות המרכזית לעידן ה-AI. נראה שאנשי הוועדה יעשו את כל שלאל ידם כדי להגביל את השפעת השימוש בבינה מלאכותית בקמפיינים ולהבטיח את טוהר הבחירות, אבל הכלים שיש להם כדי לעשות את זה מוגבלים ביותר. יש לקוות שבממשלה הבאה, הפוליטיקאים יבינו את הצורך האקוטי ויקצו את המשאבים המתאימים כדי שהנושא ייפתר לקראת מערכת הבחירות הבאה. ספק גדול אם הם אמנם יעשו זאת.