שמירה על הפרטיות היא כלל שאין לו יוצא מהכלל

איכוני השב"כ חזרו השבוע לכותרות - מה שהעלה ביקורת, ובצדק ● אלא שהממשלה עושה כאן מעשה שלא ייעשה, וצריכה להבין שעליה להפסיק אותו - ומיד

הממשלה צריכה לשמור על הפרטיות שלנו, לא להפר אותה בצורה לא מידתית.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי, אמר השבוע בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שהשימוש באיכוני השב"כ הוא בעייתי, "אולם לכל כלל יש תמיד יוצא מהכלל". ובכן, הוא טועה, או לפחות זה לא מה שצריך להיות.

הנושא עלה לסדר היום הציבורי בעקבות החלטת הממשלה להפעיל שוב את מערכת האיכון של השב"כ על מנת לעקוב אחרי מי שנדבק בזן החדש של הקורונה, האומיקרון, מי שבא אתו במגע ושרשראות ההדבקה בנגיף. הדיון הפך להיות פוליטי ועוד זירה להתנגחות בין האופוזיציה, שעד לא מזמן הייתה בשלטון והפעילה את כלי השב"כ בסיטונות, לבין הקואליציה, שחלק מחבריה נלחמו בשימוש במערכות האלה ועכשיו לכל היותר מתנגדים בצורה רפה.

יש מעטים מאוד במעגל מקבלי ההחלטות בישראל שיודעים באמת כיצד הכלי הזה עובד ומה היכולות שלו – ואולי טוב שכך. אלא שבמבחן המציאות, אמרו לנו (בדיעבד) שהכלי הזה לא אפקטיבי כשיש מספרים גדולים של מאומתים. כלומר, במשך שנה ויותר המשיכו להשתמש בו על אף שהיה ברור שמאחר שההיקפים גדולים, השימוש בו לא אפקטיבי.

אמנם, נכון לעכשיו מדובר בהיקפים קטנים, כולל של הדבקה בזן החדש, והממשלה אומרת שהיא תפסיק את השימוש באיכוני השב"כ אם וכאשר הם יגדלו, אבל איש לא ערב שזה באמת מה שייעשה. לא חסרים מקרים שבהם פוליטיקאים אומרים דבר אחד ועושים בדיוק את ההיפך, או לא עומדים מאחורי ההמלצות שלהם. ראו את ראש הממשלה, נפתלי בנט, שרק ביום ו' האחרון המליץ שלא לנסוע לחו"ל – ורעייתו וילדיו המריאו השבוע אל מעבר לים.

ישראל לא מצליחה ליישם פתרון סביר, שממלא את הפונקציה המתבקשת של מניעת הדבקה ומעקב אחרי חייבי בידוד, אבל לא חושף אנשים רבים למעקבים עלומים ונסתרים. ואולי היא כלל לא רוצה – מה שמוסיף לחומרה של הדבר

יש טכנולוגיה חלופית; למה לא משתמשים בה?

אחד הנימוקים המרכזיים שנציגי הממשלה משתמשים בהם כדי לשכנע את הח"כים שחייבים לחזור לאיכוני השב"כ הוא העדר חלופות אזרחיות אמינות, כלשונם. זה טיעון לא נכון, זאת הטעיה מכוונת של הח"כים, שלא בקיאים בפרטים

בתקופת הקורונה הוצגו מערכות שעושות עבודה דומה למערכת האיכון של שירות הביטחון הכללי. המערכות האלה פותחו במשרד לענייני מודיעין, במשרד לביטחון פנים ובמשרד הבריאות. דנו בהן שוב ושוב בוועדות הכנסת השונות – ועדת המדע והטכנולוגיה, ועדת הקורונה ואותה ועדת החוץ והביטחון שבה נדונו השבוע איכוני השב"כ. המערכות האלה מצמצמות את הפגיעה בפרטיות, והיא ודאי נפגעת בשימוש בהן פחות מאשר בשימוש במערכות של שירות שכל תפקידו הוא ריגול, ביון ומודיעין.

אחת מאותן מערכות היא ההסכמון, שפותחה על ידי אגף התקשוב של המשטרה, שבראשו עומד שי קופרמן. מטרת המערכת היא לוודא שחייבי בידוד, ובמיוחד כאלה שזה עתה נחתו בנתב"ג, אכן שוהים בביתם ובכך למנוע הפרות. היא מבוססת על כך שחייב הבידוד מקבל לטלפון שלו לינק לאפליקציה, שבאמצעותה הוא מזדהה בקולו. לחילופין, מערכת של בוטים סורקת את הטלפונים, מחייגת לחייב הבידוד ומזהה אותו – גם כאן על פי קולו. במקרים שבהם היא לא מצליחה לאתר אותו יותר מפעם אחת מופעלים אמצעים פיזיים, למשל ביקור של שוטרים בביתו.

נכון שהאפליקציה הזאת מיועדת לאכיפת בידוד ולא לקטיעת שרשראות הדבקה, אבל יש קשר בין השניים ולא מן הנמנע שניתן לעשות לה את ההתאמות הדרושות. בנוסף, נכון שגם יישומון זה לא חף מפגיעה בפרטיות, אבל זה לפחות נעשה בצורה שקופה, הטכנולוגיה מאחוריו ידועה ובפיילוטים שנערכו הוסבר שניתן לסרב להוריד אותו, וכחלופה להיכנס לבידוד במקום מפוקח כמו מלונית, או במקום אחר. עד לרגע זה נציגי הממשלה לא סיפקו הסבר משכנע מדוע לא מפעילים את האמצעי הזה.

אם הממשלה (לא) תממש את ההבטחה להפסיק את איכוני השב"כ אם וכאשר מספר הנדבקים בזן החדש יגדל כמו שמשפחת בנט (לא) מימשה את ההמלצה של נפתלי בנט לא לנסוע לחו"ל - יש לנו מה לדאוג.

אם הממשלה (לא) תממש את ההבטחה להפסיק את איכוני השב"כ אם וכאשר מספר הנדבקים בזן החדש יגדל כמו שמשפחת בנט (לא) מימשה את ההמלצה של נפתלי בנט לא לנסוע לחו"ל – יש לנו מה לדאוג. צילום: מתוך BigStock

הממשלה לא סומכת על האזרחים

למותר לציין שישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שמשתמשת באמצעים כמו זה של השב"כ לטובת המאבק בקורונה. זה לא נעשה אפילו במדינות שבהן הקורונה היכתה ומכה הרבה יותר חזק מאשר בישראל, למשל באירופה או בארצות הברית. במדינות אלה משתמשים בדרך כלל באפליקציות שמותקנות בסמארטפונים, שבהם האנשים בעצמם מדווחים על מצב בריאותם ועל מיקומם. באותן מדינות סומכים עלינו, האזרחים – מה שלא קורה בארץ. אמצעי נוסף הוא צמיד שמוצמד למבודד ומדווח על מיקומו – פרויקט שנוסה בארץ ומשום מה נכשל. בסין, בטייוואן ובפולין הוא עובד.

קלישאה מעצבנת היא שמדינת החדשנות, שמייצאת חדשנות לרחבי תבל, לא מספקת פתרונות חדשניים לעצמה. אלא שמה לעשות וזה נכון במקרים רבים, וגם כאן: ישראל לא מצליחה ליישם פתרון סביר, שממלא את הפונקציה המתבקשת של מניעת הדבקה ומעקב אחרי חייבי בידוד, אבל לא חושף אנשים רבים למעקבים עלומים ונסתרים. ואולי היא כלל לא רוצה – מה שמוסיף לחומרה של הדבר.

השורה התחתונה: המאבק בשימוש בכלי השב"כ צריך לגדול, ועליו להוביל לשינוי התפיסה בקרב מקבלי ההחלטות והבכירים בגופים הרלוונטיים השונים, כגון סגן היועץ המשפטי לממשלה. הפרטיות של כולנו ביחד ושל כל אחד מאתנו לחוד היא כלל שאין ולא צריך להיות לו יוצא מהכלל. וגם אם כבר חדירה מסוימת לפרטיות היא דבר הכרחי, היא צריכה להיות מדודה, שקופה, ברורה לכולם – ובעיקר לנו, האזרחים, ולא שימוש באמצעים ובכלים שמיושמים בדרך כלל כדי ללכוד פושעים או טרוריסטים.

 

 

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים