זיכרון בבידוד בצל הקורונה

משבר הקורונה הביא לכך שמרבית אירועי יום השואה השנה יתקיימו במרחב הווירטואלי ● כך, ניתן יהיה להפיץ עוד את תיעוד השואה ולסייע ולו במשהו לניצולי השואה הקשישים, שבימים אלה מבודדים בבתיהם

להקל במקצת על הקושי של הניצולים. צילום: Vverve, BigStock

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייערכו השנה בצל משבר הקורונה. הפלטפורמות הדיגיטליות, שהפופולריות שלהן הרקיעה שחקים מאז תחילת המשבר, יקבלו חיזוק נוסף – הן בקרב כלל הציבור והן בקרב הקשישים ניצולי השואה, שכמו כל בני גילם נדרשים בימים אלה להישאר בבית, בבידוד. עבורם, ביום כזה, הבידוד הוא הרבה יותר קשה, וזום ושאר הפלטפורמות הדיגיטליות יכולות להקל על הקושי הזה ולו במעט.

השנה, אירועים שבשנים עברו קרו במרחב הפיזי, יקרו במרחב הווירטואלי. כך, הספרייה הלאומית תקיים הערב (ב') טקס וירטואלי לזכר קורבנות השואה ואחר כך הרצאה של עליזה מורנו על חורבן קהילות יוון, דוברות הלדינו, בתקופת השואה.

מצעד החיים יתקיים ביום השואה הזה לא בין אושוויץ לבירקנאו, אלא במסגרת מיזם שבו ניתן לכתוב שלטי זיכרון וירטואליים. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, עשה זאת וקרא למדינות העולם להיחם באנטישמיות.

יוזמי מיזם זיכרון בסלון הקימו אתר במיוחד לתקופת הקורונה, ובמסגרת זו יש אפשרויות שונות להמשיך את המסורת – עם צפייה בסלון דרך הרשת, ולא עם אורח בסלון הבית. על פי ההערכות, יותר ממיליון יהודים בעשרות מדינות ישתתפו השנה במיזם, וזוהי עוד עדות לעוצמה הטכנולוגית שיש לאירועי יום השואה.

גם יד ושם, שהוקם במטרה להנציח את ההיסטוריה והזיכרון של השואה, ולתעד ולאתר את הקורבנות, יתאים את עצמו השנה לפלטפורמות הדיגיטליות. כמו בהרבה דברים שהקורונה גרמה בהם לשינוי, גם ביד ושם רואים במשבר הזדמנות להאיץ תהליכים שכבר החלו לפני שנים: להביא את המידע, התיעוד והזיכרונות אל כמה שיותר קהלים ואנשים בכל העולם – דרך הרשת.

העובדה שרבים מאירועי הזיכרון של יד ושם יהיו השנה על פלטפורמה דיגיטלית (לבד מאלה הרשמיים, כמו הטקס המסורתי בהשתתפות ראשי המדינה, שכבר הוקלט), מסייעים, לדברי המנמ"ר, מיכאל ליבר, לקדם את הנחלת השואה לדורות הבאים.

השילוב של הטכנולוגיה בפעילות יד ושם הוא סיפור מרתק, משום שיש כאן מרוץ נגד מחוגי השעון, משתי סיבות: האחת – המרוץ להציל עדויות מפי הניצולים שעדיין בחיים ועדיין מסוגלים לתת עדות. מספרם הולך ופוחת בכל שנה, באופן טבעי. הסיבה השנייה היא העובדה שהמסמכים והמידע שנמצאים באינסוף מקומות לא יישארו לעולם. המטרה היא לשים יד על כמה שיותר מסמכים ולשמר אותם באמצעים הדיגיטליים החדישים ביותר שיד ושם מפעיל. לליבר היה ברור כבר לפני עשור שאם המוסד החשוב שהוא משמש כמנמ"ר שלו לא יאיץ תהליכים דיגיטליים, הוא יאבד את סיבת קיומו.

צילום אילוסטרציה: BigStock

צילום אילוסטרציה: BigStock

יהודים מצילים יהודים

הנושא המרכזי ביום השואה השנה, כפי שנבחר על ידי יד ושם, הוא יהודים שהצילו יהודים. זהו אחד הנושאים הרגישים, שבמשך שנים לא זכה לתשומת לב בולטת בכל סיפורי הגבורה מהתקופה ההיא. אין הכוונה לפרטיזנים ולמרידות בגטאות, אלא סיפורים אנושיים של יהודים, שחיו בתוך התופת הנאצית ובכל זאת סיכנו את חיים ואת חיי בני משפחתם, וגרמו להצלת יהודים אחרים. אם זה על ידי זיוף מסמכים, הגשת סיוע בניגוד לחוקים האכזריים של קלגסי הנאצים ועוד. במסגרת האירועים השנה חנכו ביד ושם תערוכה וירטואלית, שבה מתועדים סיפוריהם של 11 יהודים שהצילו מבני עמם.

אולם, יד ושם אינו המוסד היחיד שפועל בתחום חשוב זה. ארגונים של ניצולי שואה בארץ ביצעו במהלך השנים האחרונות פעולות שנועדו לחקור ולחשוף סיפורים כאלה. אחד הארגונים שעסק בכך לא מעט, ואף הפיק סרט תיעודי בנושא, הוא ארגון ניצולי יהדות יוון. לפני ארבע שנים, בערב יום השואה, זכיתי להיחשף לסיפור יוצא דופן, של רופא יהודי יווני בשם ד"ר קוואנקה, שהנאצים לקחו אותו כדי לטפל באנשיהם, והוא, במשך תקופה ארוכה, סייע ליהודים והציל חיים של רבים. בשלב מסוים הוא עבר לפריז, בחסות הצלב האדום, וגם שם עזר רבות. בזכות הרשתות החברתיות, תכנית הרדיו הוותיקה המדור לחיפוש קרובים ותחקיר מעמיק של מתנדבים של הארגון, ובראשם ד"ר אברהם חולי, לשעבר מנהל בכיר במוטורולה, הם הצליחו להגיע לקרובי משפחתו של ד"ר קוואנקה. בעקבות חשיפת הסיפור, הסתבר שיהודים רבים שחיו אז הכירו אותו.

לסיכום, אחד הדברים החיוביים שמביא אתו משבר הקורונה הוא העצמת הממדים הדיגיטליים של הנצחת השואה. כך אפשר יהיה לשמר את הזיכרון, להרחיב את מעגל הנחשפים לתיעוד השואה ולהקל במשהו על המספר ההולך ופוחת של הניצולים שחיים אתנו, ובערב הקשה הזה מבודדים בבתיהם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים