בנחישות ועם קצת פחות רגישות

צמצום של 10% בהיקף הפיראטיות בתוכנה יכניס כמה מאות מיליוני דולרים לכלכלה הישראלית ויביא ליצירת יותר מ-3,000 משרות בהיי-טק ● אם לא נצמצם את התופעה, המחיר עלול להיות כבד הרבה יותר ● ב-OECD, כידוע, הגנה על קניין רוחני היא מדד חשוב מאוד למעמד ● לתשומת לב הקורא גדעון סער

ישנה תחושה לפיה בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בישראל בנושא הפיראטיות בתוכנה. אמנם אנחנו לא "מדינה של דיסקט אחד", כפי שביל גייטס כינה אותנו לפני יותר מעשור, אבל עדיין היקף הפיראטיות בתוכנה בישראל עומד על כ-33%. לכן, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בתחום.

אם למישהו היה ספק בכך, הרי שנתוני המחקר של IDC ו-BSA, מוכיחים זאת שחור על גבי לבן. הממצא העיקרי שנוגע לנו, כמו גם לשאר 41 המדינות אותן בדק המחקר, הוא שצמצום היקף הפיראטיות ב-10% אחוזים יכניס לכלכלת ישראל כ-200 מיליון דולרים מדי שנה. המדובר בסכום לא מבוטל, שיכול להיות מופנה לשלל מטרות חשובות וראויות. אפשר להעריך שאנו מסוגלים לעשות זאת, כיוון שבשנת 2000 עמד היקף הפיראטיות על 41%. משמע שבעקבות פעולות אכיפה וחינוך שנעשו, הצליחה מדינת ישראל להוריד את היקף התופעה.

נתון נוסף המשתמע מהמחקר מעלה, כי צמצום היקף הפיראטיות כאמור, יביא לתוספת של יותר מ-3,000 מישרות בהיי-טק. הנה כי כן, בשל תופעת הפיראטיות, במדינת ישראל מסתובבים מאות אנשים מוכשרים שיכולים לעבוד בתעשיית ההיי-טק אבל הם לא מוצאים עבודה, כי החברות שמייצרות תוכנה ומפתחות קניין רוחני, לא מסוגלות למכור תוכנה ומצרים אלה בשל הפיראטיות.

הטיפול בתופעה הזו מתבצע בישראל בנחישות, אבל לטעמו של כותב שורות אלו, לעיתים עם יותר מדי רגישות. כולנו רחמנים בני רחמנים וכאשר תופסים בקלקלתו ארגון היי-טק ענק, שהכנסותיו מסתכמות במיליוני דולרים בשנה, מיד מופיעים כל הנימוקים הציוניים: "זהו מפעל כחול-לבן", "יש פה עובדים שמפרנסים משפחות", "הדבר יפגע בייצוא הישראלי" ועוד כהנה וכהנה טענות מבית פולין היהודית.

התוצאה היא טיפול לא מספיק חזק וכואב בתופעה. לרוב, שמותיהם של הארגונים הגדולים האלו, שנתפסו ובהם תוכנות פיראטיות, לא מתפרסמים. בכסף שהם חסכו מרכישת רישיונות, סכומים שאפילו לא מגרדים אחוז אחד מכלל הכנסותיהם, הם שוכרים עורכי דין מהשורה הראשונה בארץ, ומצליחים להגיע להסדרים מחוץ לכתלי בתי המשפט. השופטים, בשר ודם הם, קורסים תחת נטל תיקים אחרים שיש להם ומעודדים פשרות. אחד מהסעיפים שבהסכמי פשרה אלה הוא העדר פרסום שמם של אותם דגים שמנים שנתפסו בקלקלתם ועודדו את העובדים שלהם לגנוב זכויות יוצרים, על מנת לחסוך כסף.

להגנתו של ארגון ה-BSA, הפועל לצמצום הפיראטיות בעולם ובארץ, אפשר לומר כמה דברים. תפקידו של הארגון הוא לדאוג שחבריו, חברות התוכנה הגדולות בעולם שרובן מיוצגות בישראל, יגבו מאותם ארגונים את מחירי הרישיונות הגנובים. ככל שהארגון גדול יותר, מוכר יותר, ככל שרמת הבכירות של הדרג הניהולי נדרשת לחקירה, כך מלאכתם של נציגיו קלה יותר. המנכ"לים בדרך כלל מגלים נדיבות רבה מאוד, לאחר שעורכי הדין של הארגון מציגים בפניהם הוכחות חותכות שלא כדאי להם לעמוד בפני שופט ולהסביר לו למה גנבו רישיונות. אותם מנהלים מוכנים לשלם פרמיות גבוהות על הרישיונות, ובלבד שהעניין ייסגר בינם ובין ה-BSA ולא יתפרסם. וזה מה שקורה למרבה הצער, וזה חוקי לחלוטין ותואם את הליכי הדין והמשפט בישראל.

עוד תיזקף לזכות ארגון ה-BSA העובדה כי זה ארגון וולונטרי. את תפיסת הגנבים צריכה מדינת ישראל לעשות, כלומר המשטרה. יואילו נציג משרד המשפטים, משרד המסחר והתעשייה והמשרד לביטחון פנים להכניס את  נושא הפיראטיות לסדר היום העמוס שלהם ויטפלו בעבריינים האמיתיים. אלא שזה כמובן לא נעשה, ואין סיכוי שזה ייעשה בתקופה קרובה.

אבל נותרה עוד פעילות אחת חשובה, המצויינת במסגרת המלצות ה-BSA בעקבות המחקר, והוא הטיפול בתופעה בהיבט החינוכי שלה. חלק גדול מתופעת הפיראטיות מקורו במין תחושה שזה ספורט לאומי. זה מתחיל אצל הילדים בבית. בעזרת האינטרנט ודרך רשתות חברתיות, הם לומדים ומסוגלים לפרוץ ולהעביר כמעט כל תוכנה קניינית ביניהם. נראה שהמדינה, וגם ה-BSA, ויתרו על הזירה הזו, כי הכסף הגדול מצוי במכפלת הרישיונות שארגון ממוצע אינו משלם כאשר הוא מטמיע מערכות שונות. אבל למרות זאת, צריך לטפל בתופעת הפיראטיות גם בקרב הזאטוטים. זהו אחד מתפקידיו של גדעון סער, שר החינוך. אם התלמידים בבתי הספר יעברו תוכנית מאורגנת של הסברה בתחום, וייעשה תהליך של רתימת הנוער שיסייע בפיקוח ובמניעת הפיראטיות, או אז יש סיכוי שבעוד 10 שנים היקף הפיראטיות בישראל יצטמצם ב-20%, ולא רק ב-10%.

צמצום של 10% בהיקף הפיראטיות יכניס כמה מאות מיליוני דולרים לכלכלה הישראלית. אבל אם לא נצמצם את התופעה, המחיר עלול להיות כבד הרבה יותר. ישראל חברה כיום בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, ה-OECD, שם הגנה על קניין רוחני היא מדד חשוב מאוד למעמד של חבריה. אמנם בשנים האחרונות מעמדנו בתחום משתפר, אבל כעת, משאנו חברים מן המניין במועדון היוקרתי הזה, מסתכלים עלינו בעיניים אחרות, מה שמחייב אותנו לפעול למניעת הפיראטיות.

תגובות

(1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. שביב

    יהודה'לה, או שאתה נאיבי, או ש... טוב, נעזוב. נאיבי. "BSA הוא ארגון וולונטארי?" זו מין בדיחה כזו? BSA הוא גוף שממומן ומופעל ישירות ע"י הכרישים הגדולים ביותר בעולם התוכנה, ובראשם מיקרוסופט. בלי לנקוט עמדה בעניין פיראטיות, באמת אין טעם להיתפס לסיפור התדמיתי הקלוש שלהם; וולונטארי זה ממש, אבל ממש, לא. שנית, צמצום השימוש בתוכנה לא מורשית בוודאות לא היה מוסיף שום משרה בישראל. יתכן שהיה מוסיף במטה מיקרוסופט, או אבאחד ממרכזי הפיתוח בהודו. חברות תוכנה ישראליות כמעט ואינן נפגעות מהשימוש ב-Windows לא חוקי. אמרתי כמעט - כי יש יוצאות מהכלל, למשל בבילון. אבל זו טיפה בים. לכן גם הטענה הזו דמגוגית. שלישית - אכן צמצום ה"פיראטיות" היה יכול להכניס עוד כסף, אבל זה לא היה הולך למשק, אלא כאמור לתאגידי התוכנה הגדולים - אלה שמממנים את מסעות יחסי הציבור המאסיביים של BSA. ורביעית - חינוך. יתכן שיש מקום לחנך (הנושא לצערי רחב יותר - אם בכלל, צריך להתחיל מהורדת תוכן לא מורשה, כמו שירים וסרטים). אבל - אין, ממש אין, מקום לצפות שמשתמש ביתי ירכוש Adobe Premier במחירים שתוכנה כזו נמכרת. אכיפה וכו' צריכה להישאר ממוקדת בעסקים. לא, אני לא בעד פיראטיות. אני נגד דמגוגיה ואלימות תאגידית במסווה של ארגון וולונטארי שפועל בעצם לטובתנו. חה.

אירועים קרובים