השבוע שהיה: על פרטיות בסכנה והמאבק הלא מחודד בפייק ניוז

תיקון חוק השב"כ, כפי שהממשלה מציעה, הוא עוד צעד בדרך לכרסום המתמיד בפרטיות שלנו, ומצופה מהשב"כ שיסתייג ממנו ● מי אחראי ל"מחלת השתפת" ולמה לא מטפלים בו?

העסיקו אותנו במיוחד השבוע. אובדן הפרטיות העתידי ושיתוף פייק ניוז.

השבוע הגישה הממשלה תזכיר הצעה לשינוי חוק השב"כ, שמהותו מתן אפשרות לגוף זה לקבל כל סוג של מידע שמצוי במאגרי מידע ממשלתיים, או אצל  גופים מסחריים המפוקחים על ידי הממשלה, כל זאת מבלי שאנחנו נדע על כך, והחמור מכל – מבלי שיבקשו צו של בית משפט, כפי שמקובל עד כה.

הצעת החוק הוגשה לוועדת חוץ וביטחון, מה שמנבא שהדיון יהיה בדלתיים סגורות ולא שקוף לציבור, כפי שמקובל בכל הצעת חוק שמוגשת לכנסת.

מצופה מאנשי המקצוע בגוף החשוב הזה, שגם הפעם יסתייגו מהחוק, או לפחות יבטיחו רמה מסוימת של שקיפות, כדי להרגיע אותנו האזרחים, החוששים לכרסום נוסף בדבר הכי יקר שיש כל אחד – הפרטיות

עוד בטרם ההצעת חוק הגיעה לדיון בוועדה, היא זכתה השבוע לביקורת מצד משפטנים ומומחים לזכויות האזרח והפרט. אחת מהן, מד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהגדירה את הצעת החוק בראיון לאנשים ומחשבים, "רעידת אדמה של ממש". היא אמרה עוד שאם ההצעה תעבור, ישראל תצטרף לחצר האחורית הדיגיטלית של העולם.

פרופ' מיכאל בירנהק, אמר בראיון לאחד מכלי התקשורת, שברור שזה חוק שהיה במגירה הרבה זמן, ועכשיו מצאו את התירוץ לשלוף אותו, תחת הטיעון של מצב חירום.

סביר להניח שהתשובות שנציגי הממשלה יספקו יהיו שהתקנה נועדה לשימוש רק במצבי קיצון, כדי למנוע סכנה של ממש, ולא לצורכי מעקב שוטף. אבל מבקרי התזכיר מציינים כי הוא אינו קובע שום מנגנון פיקוח והגנה עלינו, האזרחים, מאחר שהקו האחרון שאמור להגן עלינו, בית המשפט, נופל – כי לא יהיה צורך בו. רק אדם אחד יהיה רשאי לאשר חדירה למאגרי המידע, והוא ראש הממשלה, שבמקרה גם ממונה על השב"כ.

יאפשר מעקב אחרי אזרחי ישראל. חוק השב"כ אחרי התיקונים המוצעים בו.

יאפשר מעקב אחרי אזרחי ישראל. חוק השב"כ אחרי התיקונים המוצעים בו. צילום: עיבוד ממוחשב כאילוסטרציה. מקור: שאטרסטוק

פגיעה בפרטיות שהולכת ומחמירה

אין זו הפעם הראשונה שמנסים לרתום את השב"כ כדי לפגוע בפרטיות שלנו. כולנו זוכרים עדיין את הקורונה, אז הממשלה עירבה את הארגון החשוב הזה, כדי לאתר מפירי תקנות וסגרים, חולי קורונה.

לזכות חלק מראש השב"כ ייאמר כי מרבית העומדים בראשו אז הסתייגו מהמהלך. זה מנוגד לדי אן איי של הגוף החשוב הזה, שיש לו משימות ותפקידים חשובים לסיכול פיגועים, אותן הם עושים מדי ערב בהצלחה לא קטנהן אין זה סוד. במקרים בהם באמת נדרשת גישה למידע או לכלי של אדם מסוים, יש להם את האמצעים הטכנולוגים לעשות זאת ואין צורך, כמובן, לחשוף אותם בציבור.

לכן מצופה מאנשי המקצוע בגוף החשוב הזה, שגם הפעם יסתייגו מהחוק, או לפחות יבטיחו רמה מסוימת של שקיפות, כדי להרגיע אותנו האזרחים, החוששים לכרסום נוסף בדבר הכי יקר שיש כל אחד – הפרטיות.

במקום אחר של הכנסת, בוועדת החוקה, מתקיימים סידרה של דיונים שנועדו לתת לרשות להגנת הפרטיות אמצעים חזקים יותר לאכוף את החוקים, שנועדו לשמור על מאגרי המידע אצל חברות ומשרדי ממשלה, ולא יחשפו אותם להתקפות סייבר או דליפה. אז מצד אחד הממשלה מגבירה את המאמצים לשמור על הפרטיות, אבל מצד שני – רוצה לאשר חוק שיאפשר לה לדעת עלינו הכל בכל רגע נתון וללא שום בקרה.

קמפיין "מתגברים על השתפת" (השחקן הוא יניב ביטון).

קמפיין "מתגברים על השתפת" (השחקן הוא יניב ביטון). צילום: מערך הסייבר, המשטרה ופיקוד העורף

לטפל בשורשי "מחלת השתפת"

אמצעי התקשורת משדרים כעת קמפיינים שנועדו לעורר את תשומת הלב של הציבור לא לשתף פייק ניוז – תופעה שגדלה מאז תחילת המלחמה. הנימוק הוא בעיקר ביטחוני, כדי לא לתת לאויב אפשרות לפרוץ לטלפונים שלנו או למחשבים.

הקמפיין עצמו לוקה במידה מסוימת של חוסר טעם. הדמות בסרטון, שכאילו ממהרת לשתף, היא אישה, כנראה ממוצא מזרחי, שקל מאוד להבין כי אינה ממש אינטליגנטית. כאילו שרק נשים מזרחיות משתפות סרטים ופוסטים, וכל השאר נזהרים.

אבל זו לא הבעיה היחידה בסיפור הזה. השיתופים של הגברת אכן לא רצויים, והם מסכנים אותה ואחרים, אבל הם לא לב הבעיה. הפייק הגדול והמסוכן מצוי בפלטפורמות החברתיות, שם הוא מתחיל. הוא כולל דברים הרבה יותר חמורים מסתם סרטונים, מעצבנים ככל שיהיו.

ל"חגיגה" הזו שותפות קודם כל הפלטפורמות הדיגיטליות והחברותיות שדרכן מופץ אותו פייק ניוז. שם הידיעות והמידע הכוזב הופכים לוויראליים תוך שניות. המצב הזה מקבע עובדות ועמדות, במיוחד במלחמה הנוכחית, ולכן שם החמאס ותומכיו משקיעים משאבים רבים כדי לייצר מידע כוזב, מסית ואנטישמי.

אז מאוד יפה לדבר על הגברת בסרט, שמשתפת כל  דבר עם החברות שלה, אבל לא לדבר על אלו שמאפשרים את הפייק הכי גדול, שגם מסכן חיים, והם – מנהלי פייסבוק וווטסאפ (מטא), טיקטוק, ועוד.

ברחבי העולם יש נסיונות לאלץ אותם לסנן יותר טוב את התכנים. אצלנו מזמנים אותם לדיונים בכנסת, שם הם שולחים נציגים או לובסיטים שיודעים לדבר ולספר סיפורים, אבל בפועל לא עושים הרבה כדי שהגברת מסרטון ההסברה לא תוכל לשתף כל דבר.

שורה תחתונה: במקום לדבר על "מחלת השתפת" מן הראוי שרשויות החוק והממשלה יעברו למעשים של ממש, כדי להפעיל לחץ על טייקוני המדיה החברתית, שיתאמצו קצת יותר ולא יאפשרו תוכן כוזב ושקרי בפלטפורמות שלהם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים