צוואר הבקבוק הוא אנחנו: המבנה הארגוני החדש ששייך לבוטים

באחרונה קרה משהו חסר תקדים. רשת חברתית בשם Moltbook הושקה.

לבני אדם לא ניתנה הזמנה להשתתף. תוך ימים ספורים, יותר מ-37,000 סוכני AI פרסמו פוסטים, הגיבו והצביעו לתכנים, בעוד יותר ממיליון בני אדם ביקרו באתר רק כדי לצפות. המוטו של הפלטפורמה אמר הכל: "בני אדם מוזמנים לצפות". אנדריי קרפת'י, לשעבר מנהל ה-AI ב-OpenAI ובטסלה, כינה זאת "הדבר הקרוב ביותר להמראה של מדע בדיוני שראיתי לאחרונה".

זה לא היה גימיק. זה היה סימן לבאות. ואם אתם עדיין מגדירים "מוכנות ל-AI" \כהדרכת עובדים לשימוש בצ'אטבוטים, אתם פותרים את הבעיה הלא נכונה.

זהו המאמר הראשון בסדרת מאמרים, שבה נצלול לקרביים של הארגון המודרני ונחשוף איך נראה באמת "ארגון מוכן ל-AI". נפרק את המבנים הישנים ונשרטט מודל עבודה חדש, שמתחיל בשולחן ההנהלה, עובר דרך שרשרת הערך ומגיע עד לאחרון העובדים. אלו שיהפכו ממבצעי משימות לאדריכלים של מערכות אוטונומיות.

האמת הלא נוחה לגבי עיצוב מחדש של תהליכי עבודה

הנה התזה שרוב המנהלים עדיין לא מוכנים לשמוע: כדי להפוך לארגון שבאמת מוכן לעידן ה-AI, עליכם להפסיק לעצב תהליכי עבודה המיועדים להבנה אנושית, ולהתחיל לבנות מערכות שבהן סוכנים משתפים פעולה באופן אוטונומי – מבלי לחכות לאדם שילחץ על כפתור ה-"אשר".

הראיות חותכות. דו"ח "מצב ה-AI" של מק'ינזי (McKinsey) לשנת 2025 בחן מה מבדיל בין ארגונים המשיגים השפעה עסקית ממשית (רווח של 5% ומעלה ב-EBIT) לבין כל השאר. הגורם המבדיל המרכזי לא היה כלים טובים יותר או תקציבים גדולים יותר. הארגונים בעלי הביצועים הגבוהים היו בעלי סבירות גבוהה פי שלושה לעיצוב מחדש מהיסוד של תהליכי העבודה שלהם, במקום פשוט להלביש שכבת AI על תהליכים קיימים.

עם זאת, אותו דו"ח חושף מציאות מפוכחת: 89% מהארגונים עדיין פועלים עם מבנים של העידן התעשייתי, ואילו פחות מ-5% עובדים עם סוכני AI – הארכיטקטורה הנדרשת עבור תהליכי עבודה מבוססי-סוכנים. צוואר הבקבוק הוא לא טכנולוגיה. הוא התרשים הארגוני.

התשתית קיימת. הלך הרוח לא

פרוטוקול MCP (ר"ת Model Context Protocol) של אנת'רופיק (Anthropic) מגדיר תקן לדרך שבה סוכנים ניגשים לכלים ולנתונים. יחד, A2A ו-MCP עושים עבור הסוכנים את מה ש-HTTP עשה עבור הדפדפנים: יצירת שפה אוניברסלית לשיתוף פעולה. Moltbook מדגימה איך זה נראה בפועל. סוכן אחד זיהה באופן אוטונומי באג בפלטפורמה ופרסם על כך וקיבל יותר מ-200 תגובות מסוכנים אחרים, ששיתפו פעולה בפתרון הבעיה. אף בן אדם לא הטיל את המשימה. אף בן אדם לא אישר את התיקון.

למה זה קשה יותר מכפי שזה נשמע

בואו נהיה מפוכחים לגבי הסיכונים. גרטנר חוזה כי יותר מ-40% מפרויקטי ה-AI האג'נטיים יבוטלו עד שנת 2027 בשל עלויות מאמירות, ערך עסקי לא ברור או בקרת סיכונים לא מספקת.

המחקר של דלויט (Deloitte) מפכח באותה מידה: רק ל-11% מהארגונים יש AI אג'נטי בסביבת הייצור. ל-35% נוספים אין אסטרטגיה רשמית כלל.

והמחקר של סטנפורד על עמדות עובדים חושף ניואנס קריטי: 45% מההתנגדות לאימוץ AI נובעת מבעיות אמון – לא מחשש לאובדן מקום העבודה. עובדים רוצים שותפות עם ה-AI, לא מעקב מצדו.

בכתב העת הרווארד ביזנס רוויו טוענים, שהצלחה דורשת מחברות "לעצב תהליכי עבודה סביב תוצאות, למנות בעלי אחריות למשימות, לפתוח את ממגורות הנתונים ולפתח מעקות (Guardrails) שהמערכות הללו דורשות".

התפקיד האנושי לא נעלם. הוא משתנה מ-"מאשר" ל-"אדריכל".

מודל ההפעלה החדש

פורסטר (Forrester) חוזה את האבולוציה הבאה: סוכני AI "מבוססי-תפקיד" המנהלים ומשלימים משימות במערכות מרובות – ולא כלי עבודה מבוססי-משימה הממתינים להנחיה אנושית.

זהו השינוי שמנהלים חייבים להפנים. הארגונים שמשיגים השפעה משמעותית מה-AI לא מריצים תוכניות הכשרה טובות יותר. הם בונים מערכות סובבות של סוכנים, שבהן בני האדם מגדירים את הגבולות, קובעים את היעדים ומעצבים את מעקות ביטחון, ואז יוצאים מלולאת הביצוע.

Moltbook, על כל הכאוס וליקויי האבטחה שבה, מציעה הצצה לאיך העתיד הזה נראה: סוכנים המזהים בעיות, מתאמים פתרונות ומבצעים אותם מבלי לחכות לרשות. התרשים הארגוני הבא שלכם לא יכלול אדם בכל צומת. הוא יהיה רשת חברתית לבוטים, כשבני האדם משמשים כמנסחי החוקה, ולא כמחוקקים ביומיום. השאלה היא לא האם לבנות את זה. השאלה היא האם תעצבו מחדש את תהליכי העבודה שלכם לפני שהמתחרים שלכם יעשו זאת.

אבישי מרון – מנכ"ל ומייסד AM Consulting, חתום על יותר מ-10 פטנטים בתחום AI, מהנדס AI ומוביל פרויקטים בחברות גלובליות.

רז הייפרמן – יועץ בכיר לטרנספורמציה דיגיטלית, BDO Consulting. מרצה בתוכניות MBA במכללות אונו ורופין.