מי יציל את ישראל הריאלית?

שנת הלימודים החדשה נפתחה היום (ב') כשמערכת החינוך מתמודדת עם שורה של בעיות. חלק מהן היו מנת חלקה גם בשנה שעברה: מחסור במורים, מחסור בתקציבים והתמודדות עם העובדה שהשנתיים האחרונות לא אפשרו לחלק לא מבוטל מהתלמידים להיות באופן מלא במסגרות הלימודיות. אלא שלכל האתגרים האלה נוסף, כבר בשנה שעברה וביתר שאת השנה, אתגר חדש בדמות עננה גדולה, שמאיימת לעורר צונאמי של ממש בכל מערכת החינוך, על כל רבדיה ובתי הספר שבה.

העננה הזו היא הבינה המלאכותית. בשנה שעברה הכריז משרד החינוך על כניסתה באופן רשמי לתוך בתי הספר – באיחור של כמעט חצי עשור. השנה היא מקבלת תאוצה במסגרת התוכנית הלאומית הגדולה ישראל ריאלית, שאושרה לפני כחודשיים בממשלה. לשם שינוי, היא גם תוקצבה בסכום נאה של יותר ממיליארד שקלים לחמש שנים.

אחד הצעדים שאיתם מתכוון משרד החינוך להתמודד עם מהפכת ה-AI הוא מגמה לפיתוח כלי בינה מלאכותית, שתתחיל השנה ב-64 בתי ספר. בשנת הלימודים הבאה היא צפויה להתרחב ולהתקיים בשיתוף מכון ויצמן.

תור הזהב של החינוך הטכנולוגי

אפשר להגדיר את התקופה הנוכחית כתור הזהב של החינוך הטכנולוגי במערכת החינוך הישראלית, שבמשך כמה עשורים היה החצר האחורית שלה, נטול תקציבים, שלא ידע למצות את מלוא הפוטנציאל הקיים בקרב התלמידים. לפי משרד החינוך, בעזרת החדשנות והכלים שייכנסו לכל כיתה בשנים הקרובות, התלמידים אמורים להיתקל בתכנים ומשימות שקשורים למציאות שהם חיים בה, ועם שיטות לימוד חדשות, באמצעות פלטפורמות טכנולוגיות. במשרד סבורים שאלה יקרבו את מקצועות ה-STEM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) לתלמידים שעד כה נרתעו מהם.

הרפורמה במקצועות ה-STEM צריכה להיות המנוע שיניע את השינוי הנדרש במערכת החינוך, שאליה אנחנו שולחים את הדבר היקר לנו ביותר – הילדים

התוכניות של משרד החינוך יפות, לפחות על הנייר. צריך לקוות שהן ישנו את המצב הקיים, שבו מספר התלמידים שלומדים את מקצועות ה-STEM גדל, אבל לא בקצב הרצוי – מה שמביא לכך שצה"ל ואחר כך ההיי-טק לא מצליחים לגייס את כוח האדם הדרוש להם. העתיד המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל, הדור הבא של אומת הסטארט-אפ, נמצא בפיגור מתמיד אל מול דרישות המשק – ולא בגלל בני הנוער.

העדר מדיניות כוללת, לאומית, חוצת משרדים, שהיה נחלתן של כל הממשלות בשני העשורים האחרונים, ובמידה רבה עדיין קיימת, מציב את ישראל במקומות נמוכים בדירוגים הבינלאומיים של המתמטיקה והמדעים. בדירוג האחרון, ישראל ירדה במתמטיקה מהמקום התשיעי למקום ה-23, ובמדעים – מהמקום ה-16 ל-25. זהו נזק משמעותי למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לכלכלה ולביטחון שלה – וגם לתדמיתה כמדינת חדשנות מובילה. הקיצוצים חסרי האחריות בתקציבי משרדים כמו החדשנות, המדע והטכנולוגיה, החינוך, הכלכלה והעבודה מעלים את השאלות המדאיגות: מי יפעיל את מטוסי הקרב הבאים, רוויי הטכנולוגיה? מי יתפעל את מערכות ההגנה? ומי יפתח את הכלים הקיברנטיים לשדה הקרב העתידי?

מנשה לוי, יו"ר פורום מנהלי בתי הספר התיכוניים. צילום: פרטי

ההיי-טק נרתם למערכת החינוך

יש לא מעט ביקורת על תוכנית ישראל ריאלית. מנשה לוי, יו"ר פורום מנהלי בתי הספר התיכוניים, קורא לה "תוכנית ריקה מתוכן", "לא תוכנית אמיתית" ואף "הטעיה". אלא שהיא יותר טובה מהמצב הקיים. המבחן הוא, כמובן, בביצוע. רפורמות בחינוך לא תלויות רק בתקציבים, אלא גם ביכולת לממש אותם, כאשר השחקנים העיקריים הם המורים והתלמידים. בכל מה שקשור לחינוך למדעים, מחשבים וטכנולוגיה, המחסור בכוח אדם קיים כבר שנים רבות, כי מקובל לחשוב שהטובים הולכים להיי-טק, לסטארט-אפים, לאקזיטים, ולא להוראה. אבל, מראיון שערכתי לקראת פתיחת שנת הלימודים עם מירב זרביב, סמנכ"לית ומנהלת מינהל חינוך וטכנולוגיה במשרד החינוך, שדוחפת את החדשנות במערכת בצורה נמרצת, עולה כי יש שינוי באוויר: יותר ויותר חברות היי-טק, עובדים ומנהלים מתגייסים כדי להיכנס לכיתות וללמד תלמידים מקצועות כמו הנדסה, בינה מלאכותית ומתמטיקה. בפברואר האחרון, לא פחות מ-3,400 מנטורים מהתעשייה הקדישו 10 שעות שבועיות מזמנם כדי להטמיע את ה-AI בבתי הספר, במסגרת חודש הבינה המלאכותית.

מירב זרביב, סמנכ"לית ומנהלת מינהל החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך. צילום: לירן מולדובן

זאת ועוד, כמה מאות ג'וניורים בוגרי מגמות מדעים בתיכונים, שמתקשים למצוא עבודה בימים אלה, עוברים הסבה להוראה, והם מטייבים את איכות ההוראה בעשרות אחוזים. כנ"ל דוקטורנטים שמוכנים, לצד המחקר שלהם, ללמד יום בשבוע. זרביב אמרה בראיון שהיא נדהמת מרמת שיתוף הפעולה של התעשיה עם מערכת החינוך.

אין ספק שזו תעודת כבוד להיי-טק. אבל אחרי שאמרנו את כל זה, צריך לומר באופן הברור ביותר: ההיי-טק מתגייס כדי לעזור למערכת, אבל לא הוא ולא אף סקטור פרטי יכול להחליף את מה שהממשלה צריכה לספק – שינוי תפיסה, מהלכים שישפרו את מעמד המורה, כדי שיותר ויותר צעירים ירצו ללכת ללמוד את זה. כמובן שזה צריך להיות גם ברמה התקציבית. ויש עוד תנאי: הרחקת מערכת החינוך מכל ויכוח או סממנים פוליטיים – הן אלה שבעד הממשלה ומהלכיה, והן אלה שנגדם. למרבה הצער, מה שאנחנו רואים כיום במערכת החינוך מראה בדיוק על הכיוון ההפוך.

השורה התחתונה: הרפורמה במקצועות ה-STEM צריכה להיות המנוע שיניע את השינוי הנדרש במערכת החינוך, שאליה אנחנו שולחים את הדבר היקר לנו ביותר – הילדים.