על יזמות, שבבים ואבנים

בפתיחת ישיבת הממשלה אתמול (א'), נשא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דברי ברכה לכבוד שבוע היזמות העולמי, שישראל נוטלת בו חלק יחד עם עוד 100 מדינות ברחבי עולם. "ישראל מובילה בתחום", אמר ראש הממשלה. "אנחנו נחשבים למדינת ההזנק ויש לנו הרבה יזמים ויזמיות". לא הרחק משם, בקצה השני של ירושלים – באזור התעשיה הר חוצבים, נחנך אתמול אחר הצהריים IDPj, המפעל החדש של אינטל (Intel).

המפעל החדש הוא למעשה הסבה של Fab8, שפעל במשך 22 שנים, ונסגר בשנה שעברה כשהוחלט על הסבתו. Fab8, אגב, היה פרי של יזמות ישראלית: פרופסור דב פרוהמן, שהצטרף להנהלת אינטל ב-1969, שכנע את מנהליה להקים מפעלים גם בישראל. לא פחות מ-150 עובדים מירושלים והסביבה ימצאו פרנסה במפעל החדש, ואליהם יצטרפו עוד כמה עשרות עובדי קבלן חיצוניים.

אינטל היא אחת החברות הבינלאומיות הוותיקות שתקעו פה יתד. היא מפעילה בארץ שני מפעלי ייצור, ארבעה מרכזי פיתוח ומעסיקה כ-6,500 עובדים, שמפרנסים מספר דומה של משפחות – כולל משפחות חרדיות. סביב חנוכת המפעלים של אינטל היו תמיד ויכוחים ציבוריים לגבי גובה המענק שנותנת המדינה בתמורה להקמת המפעל בארץ הקודש – מענק שבמונחים ישראלים הוא אולי כסף גדול, אבל בהשוואה להשקעה של אינטל, הוא בטל בשישים. המענק מתגמד עוד יותר ביחס לתמורה שבהקמת המפעל למדינת ישראל: למשל יצירת מקור תעסוקה באזורים בהם קיים מחסור והשקעה אדירה במוחות ישראליים, שמביאים כבוד ותהילה למדינה, ובעקיפין מסייעים להזרמת הרבה מאוד דולרים לקופתה.

אבל כל זה לא מנע את מטר האבנים בירושלים, 24 שעות לפני חניכת המפעל. אסופה של מפגינים חרדים קיצוניים יצאו לרחובות כדי למחות על כך שהמפעל יעבוד גם בשבת. אף אחד עדיין לא הצליח לקבל תשובה אמיתית לשאלה מדוע הם נזכרו דווקא עכשיו. הרי אינטל נאלצת להפעיל חלק מקווי הייצור שלה גם בשבתות ובחגים מאז ומעולם – ולא רק בירושלים, אלא גם בקריית גת ובמקומות אחרים. יתרה מכך, היא אינה המפעל היחיד שעובד 24/7 ואפילו לא המפעל היחיד שעושה זאת בירושלים. אז מה השתנה? כלום.

ולמה באמת עובדים שם באינטל בשבת? הסיבה פשוטה: תהליך ייצור השבבים הוא מורכב, עדין ומבוסס על ציוד בשווי של מיליוני דולרים. כל הפסקה בפעילות תהיה הרסנית. על כן, אין אפשרות להשבית את הייצור בסופי שבוע. כך עובדים כבר 25 שנה בכל מפעלי החברה. אגב, היום היחיד שבו המפעל מושבת הוא יום הכיפורים.

באינטל עבדו ועובדים מאז ומתמיד אנשי מקצוע מסוגים שונים – דתיים, חילוניים ובני דתות אחרות. במשך 25 שנות פעילותה בישראל, הקפידה החברה להתרחק מוויכוחים פוליטיים. יתרה מזאת, בתקופות הקשות ביותר שידעה המדינה – המלחמות, המבצעים, המתיחות והקסאמים – הקפידה אינטל, כמו רוב החברות הבינלאומיות הפועלות פה, שלא לשנות את היקף הפעילות בארץ – למרות שלכאורה יכלה לעשות זאת.

אתמול בבוקר התראיין בקול ישראל תלמיד חכם בשם יצחק פינדרוס, שגם מכהן בתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים. במקום לגנות את המפגינים, שהאבנים שזרקו עברו גם מעל ראשו בעת שנכח בהפגנה, הוא בחר להגן עליהם, מסיבות פוליטיות ברורות. פינדרוס אף העלה כמה רעיונות "מבריקים" לפתרון הבעיה, כמו למשל להעסיק גויים של שבת. כאילו שייצור שבבים הוא אפיית חלות – כל אחד יכול. "ומי יעבוד במפעל במשך השבוע", שאל אותו המראיין, אריה גולן. "שיביאו עוד אנשים", השיב סגן ראש העיר המלומד. "בשבילם זה כסף קטן – הם קיבלו מספיק כסף מהמדינה".

מאכזבת מאוד גם שתיקתו הרועמת של ראש העיר, ניר ברקת, שיודע דבר או שניים על היי-טק, יזמות וטכנולוגיה. הבעיה היא שמאז שנבחר ברקת לתפקיד, הוא גם קיבל כמה שיעורים באבנים ובהפגנות.

לפני כמה שנים, במהלך המשא ומתן עם אינטל על הקמת המפעל בקריית-גת, הגיע לכאן קרייג בארט, המנכ"ל הקודם של אינטל העולמית. בארט היה אורח ועדת המדע, וכאשר מארחו, בנימין נתניהו – אז שר האוצר, התרברב בכסף שמדינת ישראל יכולה לתת לאינטל, ענה לו המנכ"ל בנימוס, שאת אותו הדבר הוא יכול לקבל באירלנד. וזה ההבדל העיקרי בינינו לבין החברים באינטל העולמית: להם יש לאן ללכת – אבל אנחנו נישאר כאן, עם האבנים.