האיום העיקרי על ההיי-טק: המחסור המחריף בכוח אדם

2018 תהיה בהיי-טק הישראלי, ככל הנראה, שנה דומה לזו שמסתיימת בימים אלה. זו תהיה שנה שגרתית, ללא מהפכות, אבל גם כזו שבה המחסור החמור בהון האנושי יגיע לנקודת רתיחה, שתביא כנראה למשבר חמור, שישפיע ישירות על מפת החברות הישראליות והבינלאומיות הפועלות בארץ. כל הפעולות שנעשות בשנים האחרונות – עידוד לימודי חמש יחידות במתמטיקה, הרחבת מסלולי הכשרות מקצועיות-טכנולוגיות, הסבות אקדמאים ופעולות עצמיות של תעשיינים – הן חשובות, אבל אינן נותנות מענה למצוקה הנוכחית.

זה היה אחד המסרים החשובים שעלו מפאנל לסיכום שנה בהיי-טק, שנערך בבית אנשים ומחשבים לרגל סיכום 2017 ותחזיות ל-2018 ושסיקורו יתפרסם כאן בקרוב. היטיב להגדיר את הדברים הראל עמית מדלויט (Deloitte). הוא תיאר את המגמה החיובית בשוק ה-IPO בישראל, אבל ציין כי לצד זאת יש צל כבד: המחסור החריף במהנדסים ואנשי מקצוע ברמה גבוהה, מה שאנחנו נוהגים לקרוא טאלנטים.

למה 2018 תהיה שנה חריפה יותר בהקשר הזה? שהרי מדברים על המחסור הקבוע של 10,000 מהנדסים כבר שנים. התשובה היא שאנחנו חיים בעידן הגלובלי ושהתחרות על כוח האדם בהיי-טק אינה נחלתן של חברות ישראליות בלבד – המחסור מורגש בכל העולם, כולל בעמק הסיליקון. המהנדס הישראלי – לא רק שהוא לא הכי זול, אלא בין היקרים בעולם, אפילו יותר מארצות הברית (אם כי קצת פחות משווייץ, למשל).

נכון שהיזמים והמשקיעים באים אלינו בגלל המוח האנושי הישראלי, אבל יש גבול גם ליכולת שלהם להכניס ידיים לכיסים ולשלם שכר גבוה, או לתפקד עם מחסור קבוע בעובדים.

האם משבר טבע יחזור על עצמו בהיי-טק?

בהקשר זה עלה לדיון בפאנל נושא אחר שהיה בכותרות ממש באחרונה – משבר טבע, שהיא אמנם ישראלית ביסודה אבל הלכה למעשה היא כיום חברה רב לאומית. כמה מאות מהנדסים מבין המפוטרים ממנה ימצאו כנראה מקומות עבודה חלופיים, אבל עושה רושם שהעובדים האחרים, בעיקר בתחום הייצור, יצטרכו ללכת ללשכת התעסוקה.

משתתפי הדיון לא התעלמו מההערכה שהמודל של משבר טבע יכול לחזור על עצמו בחברות רב לאומיות אחרות, שיחליטו בהינף קולמוס לסגור פה מערכי ייצור או מרכזי מו"פ – מה שיגרום למשבר חמור. במקרים כאלה, ומקרה טבע הוא עדות לכך, לא בטוח שיעזרו פגישות עם שרי הממשלה, ואפילו עם ראשה. יש תחרות עזה בין המדינות השונות על החברות הללו וכל אחת מתהדרת עד כמה היא נותנת להן יותר הטבות מהמדינות האחרות. ישראל עדיין נמצאת בקצה התחתון של האולימפוס ומשדרת סוג של יהירות, שאומרת שלנו זה לא יקרה והחברות יישארו כאן כי אנחנו אומת החדשנות.

כחלק מפתרון מצוקת כוח האדם, גם אם לא בטווח המידי, עלה בדיון, גם בהקשר של טבע, הצורך בעידוד עובדים ללמוד את מקצועות העתיד. זה נכון בעיקר לאלה שעובדים ליד קווי ייצור במפעלים עתירי ידע, כמו ענף הפארמה. בשעת משבר כמו זה שבטבע, רבים מהם לא יכולים להיקלט בענף ההיי-טק, מפני שאין להם את ההכשרה המתאימה. פה צריכה הממשלה להתעורר ולייצר מסלולים שיספקו להם את ההכשרה הרלוונטית.

התעשיינים מממשיכים לטעון שבישראל של סוף 2017 ובואכה 2018, עדיין אין החלטת ממשלה ששמה את ההיי-טק בראש סדר העדיפויות – החלטה מחייבת שבצידה שורה של תקציבים ופעילויות. רשות החדשנות, שקמה בתחילת השנה, היא דבר יפה ויש שם אנשים נהדרים עם חזון ורצון לסייע, אבל מה לעשות שבתקציב הקרוב לא הוסיפו להם ולו שקל אחד – מה שממשיך להגביל את יכולתם לעזור לענף.

נושא נוסף הוא הסטארט-אפים: נכון שישראל היא אומת הסטארט-אפ ורבים מדברים על זה, אבל התרומה שלהם לייצוא של ההיי-טק הישראלי לא רבה – 5% בלבד – והאקזיט שכל סטארט-אפיסט ויזם מתחיל מייחל לו רק מוציא מכאן מוחות וכוח אדם, או משאיר אותם כאן אבל מעביר אותם לידיים זרות. גם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, התייחס לנושא, במהלך טקס חלוקת אות היצואן המצטיין, שהתקיים אתמול, ואמר שהגיע הזמן שנפסיק את המרוץ לאקזיטים ונעודד את התעשייה הישראלית – זו שנשארת פה ולא תלך לשום מקום. מה גם שהאקזיטים האלה משאירים מאחור את שאר עובדי ההיי-טק בארץ (ואלה שאינם), שלא נהנים מפירותיהם.

עוד משהו שיכול לסייע בפתרון מצוקת כוח האדם הוא השקעות ישראליות בהיי-טק הישראלי – דבר שחסר. הגופים המוסדיים הישראליים, שמשקיעים בכל פיסת נדל"ן, עדיין לא משחררים כספים כשמדובר בהיי-טק. כל התירוצים שבעולם כבר נשמעו ונבדקו, וניתנו מענים רגולטוריים, אבל כשאין משילות ואין שר בממשלה שעובד רק בשביל ההיי-טק, המציאות הזו תמשיך להעיק ואנחנו נמשיך להיות תלויים במימון חיצוני. גם כאן נאמר שיש שיפור, אבל זה עדיין מעט מדי. נקווה שלא מאוחר מדי.

השורה התחתונה: 2017 הייתה שנה טובה להיי-טק וכמוה תהיה כנראה השנה הבאה. אלא שבאספקט אחד היא הייתה לא טובה – בכל מה קשור למחסור בכוח האדם בענף, ונראה שאם אף אחד לא יקום וישנה את המצב, 2018 תהיה רעה ממנה, אחת השנים הקשות והגרועות בהקשר זה. יוצאת מכאן קריאת השכמה לכל מי שחייב לטפל בנושא.