"יהיה בסדר?": בין טכנולוגיה מאיצה לחדשנות משבשת

מאת: עדי-עד שלה מוסלי, דלויט ישראל (Deloitte Israel)

בישראל, הביטוי "יהיה בסדר" משקף קסם חמקמק – מצד אחד, גמישות מחשבתית, יצירתיות ויכולת אלתור, ומצד שני נטייה לשאננות או תקווה לא מבוססת שדברים יסתדרו גם ללא היערכות.

מדוע "חוסן" חייב להפוך לחלק אינהרנטי במדיניות הארגונית?

בשנים האחרונות נדרשו ארגונים להתמודד עם תרחישים מורכבים שבהם בלטו יכולות האלתור והרוח הישראלית, אך הסתמכות על כך אינה אסטרטגיה אלא הישענות על מזל, וההימור על כך עלול להיות גבוה.

אחת הנקודות שהניעו אותי לכתיבת המאמר היא מפגש מקצועי עם לקוח, רגע לפני ישיבת הנהלה, שבה הצגנו סקר פערים וסיכונים בנוגע לעמידת הארגון ברגולציות בתחומי הפרטיות והבינה המלאכותית, לצד תוכנית העבודה ל-2026. הלקוח אמר לי: "יהיה בסדר?" חייכתי ועניתי: "ברור!", אבל ידענו שזו תשובה חלקית. היא נשענה על מה שהכרנו, אך ידענו שיש נעלם לא קטן: ה"ברבור השחור" המרחף תמיד מעל המציאות העסקית.

כאשר מדברים על חוסן, הסיטואציה הזו ממחישה את האתגר בהערכת רמת מוכנות ובשלות ארגונית. חוסן אינו מתמצה רק בהיערכות לסיכונים ידועים ומוכרים, אלא מצריך הקמת מנגנון שיאפשר לארגון להיערך עד כמה שניתן לבלתי צפוי בצורה אחראית, מבוקרת ומבוססת ניהול סיכונים.

בעולם שבו משברים הופכים לשגרה, צמד המילים "יהיה בסדר" כדאי שיתקיים לצד אסטרטגיה המאפשרת כלים להתמודדות עם מציאות משתנה.

חדשנות משבשת: התרחיש המודרני

לצורך המחשה ותרגום מנגנון זה למתווה פעולה ניהולי, בחרתי להתמקד בתרחיש חדש יחסית וקריטי, "חדשנות משבשת" (Disruptive Innovation). תרחיש זה הינו מבחן אקטיבי ליכולת של הארגון לבנות חוסן מסוגים שונים (פיננסי, טכנולוגי, תפעולי) מול הבלתי ידוע.

בשנים האחרונות, תרחישים המאיימים על המשכיות עסקית אינם רק חיצוניים (מגיפה או סייבר). הם מגיעים גם בדמות תהליך חדשנות לגיטימי, אך מהווים פוטנציאל להפוך ל-"חדשנות משבשת" – תרחיש טכנולוגי שאינו בא רק לשפר את הקיים, אלא משנה את חוקי המשחק לחלוטין.

חישבו על התפתחות ה-AI ועל מחשוב הקוונטי (Quantum Computing). לא מדובר רק בטכנולוגיה חדשה, אלא בשינויים שדורשים הגדרה מחדש של תפקידים ותהליכים. כך המעבר ל-Quantum Safe Security מחייב ארגונים להתאים את תשתיות ההצפנה שלהם כחלק מההטמעה הטכנולוגית עוד לפני שהאיום הופך למוחשי.

תרחיש "החדשנות המשבשת" פועל כמו משבר. הוא מטלטל את השוק, מחייב אדפטציה מהירה ודורש הגדרה מחדש של תהליכים עסקיים בזמן אמת

בבחינת המצב בשטח עולה כי ארגונים מגיבים למציאות הזו במגוון דרכים.

על בסיס ניסיוננו במרכז הסייבר של דלויט (Deloitte) בליווי פרויקטים, ניתן למפות שלוש קבוצות מרכזיות של התמודדות:

1. התגובתית – אינסטינקטיבית: התמודדות מבוססת תושייה. הארגון פוגש את החדשנות כ"הפתעה" ומגיב מתוך אינסטינקט. כאן לרוב החוסן יישען על מזל וכישרון של יחידים. זהו הימור אסטרטגי מול טכנולוגיה בעלת השפעה ארגונית רחבה. האם הארגון מקדיש משאבים רק כאשר מורגש שיבוש בפועל? האם אופן ההתמודדות נקבע תמיד אד-הוק?
2. התגובתית הזהירה: התמודדות מבוססת "המתנה ולמידה". ארגון שבוחר לא להיות "ראש החץ", ובמקום – לראות כיצד אחרים מתמודדים. המלכודת היא שהסתכלות פאסיבית על אחרים אינה לוקחת לרוב בחשבון את ה-DNA, התשתית והרגולציה הייחודית. גישה זו עלולה להשאיר את הארגון עם פער קשה לצמצום ועם פתרון שלא באמת מתאים. האם הארגון צופה באחרים לפני גיבוש עמדה משלו? האם ההנחה היא שניתן לאמץ פתרונות חיצוניים ללא הערכות פנימית?
3. היערכות אסטרטגית: בסוג התמודדות זה הארגון משלב למידה עם מוכנות והיכרות פנימית. הוא בונה תשתית המטמיעה תובנות שוק בתוך מסגרת העבודה, תוך התאמה ליעדים העסקיים ולדרישות הרגולטוריות. כאן, החדשנות המשבשת היא שינוי שהארגון ערוך לספוג ולהוביל, מתוך הבנה מעמיקה של מה שנכון עבורו.

חשוב להדגיש אין כאן דיכוטומיה ברורה. ארגון אינו "שייך" באופן בלעדי לקבוצה אחת בלבד, ולעיתים ימצא את עצמו פועל בתצורות שונות מול אתגרים שונים. עם זאת, התשובות לשאלות אלו מצביעות על האופי הארגוני ועל הנטייה המרכזית שלו – מהיכן הוא פועל ביומיום ומהי תפישת הסיכון המנחה אותו.

השייכות כהשקפה אסטרטגית: סינרגיה בין טכנולוגיה למישור העסקי

כאמור, תצורת הפעולה של הארגון משקפת אסטרטגיית ניהול סיכון וחלוקת משאבים. המעבר להיערכות אסטרטגית דורש שבירת קירות תפישתיים בין המישור הטכנולוגי לעסקי. כאשר הטכנולוגיה היא מנוע החדשנות, עליה להפוך לחלק ושותף בסטרטגיה העסקית ולא להיות פונקציה נפרדת המספקת מענים.

מניסיוני, חוסן אמיתי נוצר רק כשהצד העסקי והטכנולוגי פועלים כמקשה אחת. כשהטכנולוגים מבינים את ה"למה" העסקי, והמנהלים העסקיים מבינים את הפוטנציאל והמגבלות הטכנולוגיות, נוצרת שייכות עמוקה לדרכי הפעולה. שייכות זו מאפשרת לארגון להיות יותר אדפטיבי לא רק כי יש לו "תוכנית", אלא כי כולם רואים את התמונה השלמה ומכוונים לאותה מטרה עסקית.

מפת דרכים לחוסן: ששת עקרונות המפתח

כדי לבסס תשתית המגשרת בין חזון לביצוע, מומלץ לאמץ עקרונות אלו:

אסטרטגיות ממוקדות כמנוע חוסן: כחלק מאסטרטגיה רחבה, יש לקדם יוזמות ממוקדות לתחומי הליבה. שילובן במישור העסקי מספק מצפן ניהולי, מאפשר תעדוף ובקרה, ומבטיח שהטכנולוגיה מחוברת ליעדי החוסן הארגוני.

גמישות תחת עקרונות Bounded Flexibility: גמישות מחשבתית הפועלת בתוך מסגרת עקרונות ברורה ("איך כן").

מיפוי נכסים ותהליכי ליבה: יש לייצר תמונת מצב ברורה של הנכסים הקריטיים ושל תהליכי הליבה. כך ניתן לתעדף השקעות בחוסן ולמקד ניהול סיכונים בנקודות בעלות ההשפעה הגבוהה ביותר.

DATA כמגביר חוסן: השקעה בתשתיות דאטה איכותיות, המאפשרות זיהוי, חשיפות וחיזוי מגמות בזמן אמת, יאפשרו היערכות טובה יותר.

תרבות למידה וסימולציות: שימוש בסימולציות ובמודלים כגון Digital Twins יסייעו להיות יותר פתוחים מחשבתית לבחינת גבולות החוסן והמענים להתמודדות.

עדכון ותחזוקה: בניית שגרות עבודה מעודכנות תומכות תשתיות

לסיכום

המעבר מתגובתיות רגעית לחוסן אסטרטגי, הכולל פיתוח תשתיות לאו דווקא רק לסיכונים ידועים, הוא שינוי בתפישה הניהולית. חדשנות משבשת מחייבת להפוך את ה-"יהיה בסדר" מהימור של מזל למוכנות אקטיבית המבוססת על תשתיות גמישות וסינרגיה עמוקה בין הטכנולוגיה לצד העסקי. 

בסופו של יום, חוסן אמיתי לא נמדד ביכולת לנבא את ה"ברבור השחור" הבא, אלא ביכולת של הארגון להשתנות מהר מספיק כדי להפוך כל שיבוש להזדמנות לצמיחה מבוקרת.

הכותבת היא מנהלת בכירה במרכז הסייבר של דלויט ישראל, מובילת תחום ממשל, סיכון וציות (Governance, Risk and Compliance – GRC), המשכיות עסקית ופרטיות בדלויט ישראל