"תכנון טכנולוגי נכון היה יכול למנוע את האסון בשכונת התקווה"

"בדרך כלל התכנון של מוקדי חירום מתייחס ומאופיין למצבי שגרה פלוס - וכאן מתחילה הטעות", חגי דפנה, מומחה להיערכות בחירום בערים חכמות, בעקבות האסון בשכונת התקווה ● איך עושים את זה נכון?

חגי דפנה, מומחה להיערכות בחירום בערים חכמות. צילום: יח"צ

"דבר ידוע היטב הוא שמידע בזמן חירום הוא צורך קיומי. אבל לא צריך לחשוב רק במושגים של כמה פעמים זה יכול לקרות בשנה. בדרך כלל, התכנון של מוקדי חירום מתייחס ומאופיין למצבי שגרה פלוס – וכאן מתחילה הטעות. תכנון טכנולוגי, ובכלל, נכון היה יכול למנוע את האסון בשכונת התקווה", כך אמר חגי דפנה, מנכ"ל תנופה, מומחה להיערכות בחירום בערים חכמות וחבר הנהלת המכון הישראלי לערים חכמות.

דפנה התראיין לאנשים ומחשבים בעקבות אסון המעלית המוצפת שאירע שלשום (ש') בשכונת התקווה בתל אביב, שבו נהרגו דין שושני וסתיו הררי. בחקירה ראשונית של האירוע התגלו תקלות רבות בניהול מוקדי החירום הקשורים לו, בפרט זה של שירותי הכבאות. כך, בשעות הבוקר של שבת ענה המוקד ל-200 קריאות בשעה, בעוד שמספר הקריאות שהוא קיבל באותו פרק זמן עמד על יותר מ-2,000.

"נראה שבעצם ההגדרה והתכנון של המוקד היה די ברור שבשעת חירום אמיתית הוא לא יוכל לתת מענה. אסור שבשעת חירום, כשבן אדם שזקוק למידע או לחלופין לסיוע מציל חיים, לא יהיה לו מענה, כי אז יכולים להתרחש שני דברים: האחד – שהוא ייפגע, והשני – שהוא יחשוב שאין לו עם מי לדבר ואז הוא ינסה לבד דברים שהוא חושב שנכון לעשות אותם. לפעמים זה גרוע יותר מפגיעה", אמר דפנה.

צריך לשנות את החשיבה

"אם נחסמים צירים ואי אפשר ללכת לבית ספר יום אחד זה לא נורא. אם חוסמים וצריך לאגור אוכל ליומיים במקום יום או לחמישה ימים במקום שלושה, זה אולי מסובך אבל גם לא נורא. אבל כשמדובר באמצעי שיש לו מענה קיומי צריך לחשוב לפי שיאים, שבדרך כלל מושגים במצבי חירום, ולא לפי שגרות", ציין.

הוא חושש שתרחיש דומה למה שקרה הפעם עלול לחזור על עצמו במקרי חירום אחרים, לדוגמה אם וכאשר תהיה שריפה גדולה או רעידת אדמה. "אלה הם מקרים שבהם אנשים יזדקקו להרבה מאוד מידע בנקודת זמן אחת. אפילו במלחמה, לא כל הדברים קורים בדיוק באותם הרגעים. למשל, יש הפוגות של כמה דקות או כמה שעות בין נפילות של טילים, והם נופלים בפיזור של מקומות. לכן, המצבים האלה הם קיצוניים וצריך לתת עליהם את הדעת", טען.

מה התשובה למקרי חירום כאלה?
"חברות מסחריות יודעות מצוין כי אם לא יהיה מענה לשיחה זה לא טוב, כי הן מפחדות לאבד לקוחות. הן גם יודעות שהמענה המרכזי לכך הוא טכנולוגי. על אחת כמה וכמה, זה מה שצריך להיות במוקדי חירום, כי שם עלולים לאבד לא לקוחות אלא חיי אדם. על ארגוני החירום לחשוב באותם מושגים, ואין סיבה שזה לא ימומש גם שם".

אילו פתרונות מועילים אחרים אפשר לממש?
"למשל, מרכזי חירום שמהווים בעצם 'רזרבה' – בשוטף הם מחכים לא מחוברים, ומתחברים רק כשצריך אותם, כדי להגדיל את שכבת התמיכה והמענה. במקרה חירום או לקראת מצבים בעייתיים, ניתן להכפיל את כוח האדם במרכז המידע, לפי תכנית מוגדרת. בנוסף, במקרי חירום, צריך שיהיה מישהו מעל מערכת המידע, שידע לנתח את המידע שהיא מספקת במהירות, כדי לכוון היטב את כוחות ההצלה. לוחם ההצלה בשטח לא יכול לדעת מהי התמונה הגדולה. אולי אפשר גם הקצאת ערוצים ייעודיים להעברת הודעות בזמן חירום בלבד. עוד היבט, ולא פחות חשוב: להכשיר את המוקדנים בנתינת מענה נכון לפניות התושבים בזמן חירום".

האם יש בעקבות האסון שאירע בשבת סכנה לפגיעה בקשר שבין האזרח לרשות המקומית?
"בהחלט. יש עכשיו אנשים בתל אביב שחושבים על היכולת של העירייה לתת מענה לצרכים שלהם כשהם יהיו במצוקה. האם בן אדם יגיד לעצמו במקרה הקשה הבא: אין טעם להתקשר לעירייה כי לא יהיה מענה, ויעשה מה שהוא חושב לנכון? השאלה הזאת בהחלט צריכה להישאל".

תגובות

(7)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. איל

    יש דבר פשוט שקוראים לו גלאי הצפה. במקרה הצפה המעלית מושבתת.

  2. אבי

    הרבה מלל ולא לעניין, ''בערים חכמות'' לא מגיעים למצב פרדוקסלי שכזה, כל התכנון בעיר של הניקוז לקוי, מאחר והמתודולוגיה מציגה תקנים לא רלוונטיים,כפי המצב ברפואה, בחינוך, בתחבורה, בבטחון פנים ובכלל השרות הציבורי... אוי לנו במקרי חירום, מאחר וקריסת המערכות תגרור לחוסר מתן סיוע ועזרה..., רק שלא נזדקק לכך.

  3. שם*

    התובנה שאפשר להיערך ולמנוע אסון מסוג זה ( הנובע מחוסר יכולת של מוקד לתת מענה) היא נכונה מאוד וכדאי שהגורמים במוקדי החירום יפעלו למציאת פתרון. ישנם גם פתרונות שלא מחייבים השקעה רבה כגון: הסכם בין מוקדי החירום בערים השונות לחזור לאנשים אשר שיחת הטלפון שלהם לא נענתה (הרישום קיים במערכות) . יוזמה כזאת משרד ממשלתי האחראי על הנושא צריך להוביל. אם מדינות הגיעו למצב של גיבוי הדדי בנושא אוירונים לכיבוי שרפות, מדוע לא ניתן לבצע גיבוי כזה ברמת עיריות? היכן כאן השר האחראי על הכבאות?

  4. Dee

    חסר לי כאן הרבה ת׳כלס. ממש הצעות של מערכות רב-תכליתיות, איך הן עובדות, ואיך להכשיר את העובדים לתפעל אותן. לדוגמא, נראֶה לי הרבה יותר יעיל, שפניות מאנשים תיראינה על מסכּים- אפילו אם לא רואים את האדם עצמו, אך יש כל הפרטים על מיקומו, מס׳ הטלפון וכד׳ וּמה הבעיה. זה ייקח פחות זמן מאשר לענות לטלפונים במכשיר הטלפון. בעת קבלת המידע אפשר להעבירו הלאה לאדם/למוסד/לשירות הנכון, וכך גם העבודה תתחלק על-פני מספר רב יותר של אנשים. הדגש הוא על שליטה במתרחש וּמציאת/נתינת מענֶה בִּמהירות מירבית. —————————————————————ְ————

  5. עוד אנונימי

    לא הבנתי איפה בדיוק אפשר למקם מוקד חירום שיענה לתוספת של 1800 קריאות בשעה! איך הוא יסתנכרן עם המוקד הקיים, מי אמור לנהל את האירוע? האם יש מספיק צוותים שיוכלו לטפל באותן 1800 קריאות? לדעתי הפתרון טמון בהפעלת מוקד ממוחשב עם בינה מלאכותית שידע לנתח את הקריאות וליצור תיעדוף דינמי של טיפול. מעבר לכך, צריך שלכוחות העורף יהיו אנשי מילואים מוכנים להיענות מהירה.

  6. אנונימי

    מחשבה אחת: אי אפשר היה לחכות עם הכתבה הזו ככה...בוא נגיד שבוע? לתת לגופות להתקרר? הנושא רגיש וכואב ולפזר מלח על פצעי המשפחות - לא לעניין!!!

  7. זיו

    צבי יקירי, לא הרבה יותר פשוט לא לרדת עם מעלית למרתף המוצף מים?!?!?! אין צורך בטכנולוגיה. מספיק הגיון צרוף...

אירועים קרובים