האם AI הייתה יכולה למנוע את ניסיון ריסוק מטוס פליי דובאי?

שרשרת הליקויים שהולכת ונחשפת בפרשת טיסת פליי דובאי, שכמעט הסתיימה באסון תעופתי, פיגוע מהגדולים שידעו ישראל והעולם כולו, מעלה את השאלה: האם מערכות המבוססות על בינה מלאכותית היו יכולות לזהות מראש את הטייס המחבל, חמאם אל-חמאמי, ולהתריע בפני הגורמים האחראיים על הביטחון התעופתי במדינה?

ייאמר שעל פי הפרסומים, הגורמים הללו כבר משתמשים בכלי עיבוד נתונים ורכיבי אלגוריתמיקה מתקדמים. אלא שלפי טענות שהם העלו, גם למערכות האלה אין כיום יכולת מלאה לנטר את זהותם של הטייסים המגיעים לישראל. זאת, על אף שמידע על צוותי הטיסה מועבר מראש, וכך היה גם כאן: לפי חשיפות של הארץ וחדשות 12, פליי דובאי העבירה לישראל את שמו של אל-חמאמי. מה שכן, עלו טענות שלא היה בידי ישראל את המידע על העובדה שעומאן אייר, שבה הוא היה טייס בעבר, העבירה אותו לתפקיד אדמיניסטרטיבי משום שהוא הביע דעות קיצוניות ברשתות החברתיות.

השאלה המתבקשת היא: מה הגופים הישראליים עשו עם המידע שכן היה בידיהם? האם הם בדקו את המערכות? בעידן הבינה המלאכותית, אין צורך להיות איש שב"כ או בוגר 8200 כדי לבצע את הבדיקות הללו. ניתן להשתמש בכלי AI מתקדמים, ככל הנראה מתקדמים יותר מאלה שאותם גופים שכשלו משתמשים בהם כיום, על מנת לקבל רשימות, להצליב אותן עם מאגרי מידע מורשים ומקורות מידע פתוחים, לזהות אי התאמות או חריגים ולהתריע בפני הגורם האנושי. המערכת לא צריכה לקבוע שאדם מסוים הוא איום, ולא צריכה להחליף את שיקול הדעת של אנשי הביטחון. תפקידה הוא להדליק נורה אדומה ולומר: את הטייס הזה כדאי לבדוק לעומק.

הטייס המחבל, חמאם אל-חמאמי. צילום: הרשתות החברתיות שלו (שימוש לפי סעיף 27 א')

כדי שמערכת כזו תעבוד, צריך להגדיר מי רשאי לקבל את המידע, מי רשאי להצליב אותו, אילו מאגרי מידע ניתן לחבר, מי מקבל את ההתראה ומי אחראי לפעול בעקבותיה. ומעל לכל – צריך שמישהו במערכת הציבורית יזהה את הבעיה ויגיד: יש כאן אתגר שניתן לפתור אותו באמצעות טכנולוגיה. בואו נחפש פתרונות בשוק, או נבנה את הפתרון בעצמנו.

אומת הסטארט-אפ יכולה לתת פתרון

ישראל היא אחת המדינות הבולטות בעולם בפיתוח טכנולוגיות AI, כולל למגזר התעופה. על פי נתוני סטארט-אפ ניישן סנטרל, בארץ פועלות מעל 2,000 חברות בינה מלאכותית. העולם מכיר בישראל כאחת המדינות המובילות בתחום, ולראייה, חברות ה-AI זכו ב-35% מההשקעות בסטארט-אפים ישראליים בשנה שעברה. מרבית ההשקעות באקו-סיסטם הישראלי מגיעות מחו"ל.

אמנם, לא ידוע על חברה ישראלית ספציפית שמפתחת פתרונות לניטור טייסים וצוותי אוויר, אבל סביר להניח שיזמים ישראליים זריזים כבר עובדים על פתרונות כאלה. מה שכן, יש חברות שמציעות פתרונות קרובים, למשל לזיהוי של נוסעים שמגיעים למדינה מסוימת.

הבינה המלאכותית לא יכולה להבטיח שלעולם לא יהיה טייס מסוכן. היא גם לא צריכה להחליף את שיקול הדעת של אנשי הביטחון. אולם, היא יכולה להיות חיישן מאפשר ומכריע לזיהוי של אותו טייס

דוגמה נוספת לפער בין הטכנולוגיה ליישומה בממשלה

פרשת פליי דובאי היא דוגמה נוספת לפער שקיים בין קצב ההתפתחות של הטכנולוגיה לבין קצב היישום שלה במגזר הציבורי, כולל החיבור בין המערכות השונות. מערכות ממשלתיות מחזיקות כמויות עצומות של מידע, ולעתים כל אחת מהן יודעת הרבה מאוד על התחום שבאחריותה. הבעיה מתחילה ביישום, וכן בצורך לחבר מידע ממספר מערכות, לנתח אותו ולהפיק ממנו תמונה אחת. וזה בדיוק המקום שבו הבינה המלאכותית יכולה להיות משמעותית.

בכל תהליך של הטמעת חדשנות יש שני צדדים – הטכנולוגי והאנושי, והאתגר הוא ליצור את המנגנון הארגוני שיזהה את הצורך, יגדיר את הבעיה, יחבר את הגופים הרלוונטיים וידרוש פתרון. זה נכון לצרכים רבים, כולל לזיהוי טייסים שעלולים ליצור בעיות, ויותר מזה.

לא מספיק להקים גופי חדשנות

בשנים האחרונות הוקמו בממשלה גופים שנועדו לקדם את השימוש בחדשנות, אוטומציה ובינה מלאכותית במשרדיה, ובהם המטה הלאומי לבינה מלאכותית ומערך הדיגיטל הלאומי. אבל, עצם הקמתם של גופים כאלה אינה מספיקה. כדי שהמהפכה הדיגיטלית תגיע לכל משרד ממשלתי ולכל שירות ציבורי, ותסייע למנוע מקרים כמו ניסיון הריסוק של טיסת פליי דובאי, מנהלים צריכים להימדד גם על היכולת שלהם לאמץ טכנולוגיות חדשות ולשפר באמצעותן תהליכים.

הצהרות על חשיבות הבינה המלאכותית, תקציבים ותוכניות עבודה הם דברים חשובים. אבל, בסופו של דבר, האזרח צריך לראות את התוצאה בשטח. אולם, כדי שזה יקרה, צריך מישהו שיבין שיש בעיה ויש פתרונות, ויפנה לאחד מהגופים הקיימים או לתעשייה. הוא היה מקבל סיוע בחפץ לב.

השורה התחתונה: הבינה המלאכותית לא יכולה להבטיח שלעולם לא יהיה טייס מסוכן. היא גם לא צריכה להחליף את שיקול הדעת של אנשי הביטחון. אולם, היא יכולה להיות חיישן מאפשר ומכריע לזיהוי של אותו טייס. מדובר בעוד זוג "עיניים" – כזה שלא מתעייף. שימוש בכלי בינה מלאכותית מתקדמים יותר היה מאפשר לשב"כ ולמשרד התחבורה לזהות את אל-חמאמי, ולמנוע את המקרה, שבגלל תושייה של הקברניט, הטייסים שהיו על המטוס כנוסעים והנוסעים הישראליים לא הפך לקטסטרופה.