2040: מישהו אחר חי את חייכם – האם תוכיחו מי אתם?
על זהות ביומטרית, בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי - ועל ההחלטות שאנחנו חייבים לקבל היום
השנה היא 2030. אתם מגלים שארנק הזהות הדיגיטלי שלכם נפרץ. מישהו גנב את האישורים ואת אמצעי ההזדהות שלכם. הוא יכול לקבל שירותים, לבצע פעולות ולחתום בשמכם. אתם חוסמים גישות ומנפיקים אישורים חדשים, אבל האם באמת החזרתם לעצמכם את השליטה בזהותכם?
השנה היא 2035. מחשבים קוונטיים חזקים דיים מצליחים לפענח מידע שנאסף לפני שנים והוצפן בשיטות שכבר אינן בטוחות – למשל, מידע רפואי, כלכלי ומשפחתי, התכתבויות וסודות אישיים נחשפים. זהו מימוש האיום המכונה "לאסוף היום, לפענח מחר". הבינה המלאכותית מחברת את פיסות המידע, משלימה פערים ובונה תמונה מפורטת של חייכם.
השנה היא 2040. אתם מגלים שכמה אנשים חיים בזהות שלכם. הם משתמשים בפנים ובקול שלכם, מכירים סיפורים אישיים וזיכרונות שתיעדתם, ועונים על שאלות שרק אתם אמורים לדעת את תשובותיהן. אחד מנהל חשבון בנק בשמכם, אחר מקבל טיפול רפואי, ושלישי משוחח עם קרוביכם. כשאתם מנסים להוכיח שאתם המקור – מתברר שגם למתחזים יש תשובות. איך מוכיחים מי אתם בעולם שבו מישהו אחר יודע עליכם הכל? זהו תרחיש דמיוני, לא תחזית ודאית.
העתיד של הזהות שלנו לא ייקבע בשנת 2040. הוא נקבע במחקר, בהחלטות ובשאלות שאנחנו מעזים לשאול כבר היום
מחשוב קוונטי אינו צפוי לשבור כל סוג של הצפנה, וזיכרונות אנושיים אינם ניתנים להעתקה בדרך המתוארת. אבל האיומים שבבסיס הסיפור ממשיים. והחשוב מכול: אפשר להיערך אליהם כבר היום.
מה היה בימי העיון על זהות דיגיטלית ב'שבוע הסייבר הבינלאומי'?
בדיוק בשאלות האלה עסקו שני ימי העיון על זהות דיגיטלית במסגרת 'שבוע הסייבר הבינלאומי' (Cyber Week 2026), באירוח אוניברסיטת תל אביב. את האירועים יזמו וארגנו כותבות שורות אלה, פרופ' עירית הדר, דיקן הפקולטה למדעי המחשב והמידע וראש המרכז לחקר סייבר, משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה; וד"ר דלית קן-דרור פלדמן, ראש תת-המרכז לחקר הביומטריה ומנהלת מדעית של המרכז, במשותף עם היחידה להזדהות דיגיטלית ויישומים ביומטריים במערך הסייבר הלאומי.
ביום הראשון – שהתמקד בביומטריה ובינה מלאכותית – דנו חוקרים בעלי שם בינלאומי בתחום, בזיהוי פנים וקשתית העין, בהבדלים בין זיהוי אנושי לממוחשב, בזיופים עמוקים (Deepfakes), בסכנות, באתגרים ובפתרונות אפשריים, ובפרדוקס המטריד: ככל שטכנולוגיות הזיהוי משתכללות, כך משתפרת גם היכולת לחקות אותנו.
היום השני, שעסק בזהות ביומטרית בעידן ה-AI והמחשוב הקוונטי, הרחיב את הדיון: כיצד שומרים על מידע אישי לאורך עשורים? מה קורה כשפרטים שנאספו למטרות שונות מתחברים לפרופיל אישי אחד? ואיך מגינים על נתונים ביומטריים שאי אפשר להחליפם (בניגוד לסיסמה)?
לשאלות הללו יש גם משמעות לאומית ומעשית. שיתוף הפעולה בהובלתה של גב' נעמה בן-צבי, הממונה על היישומים הביומטריים במערך הסייבר הלאומי, חיבר בין המחקר לבין האתגרים של אבטחת זהויות ומדיניות ציבורית. ראש מערך הסייבר, יוסי כראדי, שכיבד בנוכחותו ובירך באירוע, ביקש שלא נסתפק בתיאור האיומים. לדבריו: "עלינו להציב את השאלות הקשות ולהתחיל לגבש תשובות כבר היום". סוגיות אלה כוללות מעבר להצפנה עמידה בפני איומים קוונטיים, אימות זהות שמסוגל להתמודד עם התחזות, צמצום איסוף מידע והגנה על מאגרים ביומטריים. לצד הפתרונות הטכנולוגיים נחוצים גם כללים משפטיים, פיקוח ואחריות של מי שמחזיקים במידע שלנו. זו הסיבה לחשיבות השיח בין חוקרים במדעי המחשב, משפטנים, אנשי ממשל ותעשייה. איש מהם אינו יכול לפתור את הבעיה לבדו.
בקהל ישבו גם סטודנטיות וסטודנטים. הם אינם רק מאזינים לשיחה על העתיד; הם פני העתיד, לדבריו של פרופ' ארון רוס, אחד מהאבות המייסדים של תחום חקר הביומטריה בעולם. אולי בשנת 2040 אחד מהם יפתח את הטכנולוגיה, החוק או המדיניות שימנעו את גניבת הזהות שתיארנו. כי העתיד של הזהות שלנו לא ייקבע בשנת 2040. הוא נקבע במחקר, בהחלטות ובשאלות שאנחנו מעזים לשאול כבר היום.
כותבות המאמר הן ד"ר דלית קן-דרור פלדמן, ראש תת-המרכז לחקר הביומטריה ומנהלת מדעית של המרכז לחקר סייבר, משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה, ופרופ' עירית הדר, דיקן הפקולטה למדעי המחשב והמידע וראש המרכז לחקר סייבר, משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה












תגובות
(0)