האם מתקפת ה-Zero-Day הבאה כבר נמצאת בתוך הארגון שלכם?

איום סייבר שמוכר כבר שנים מקבל בעידן סוכני הבינה המלאכותית ממדים חסרי תקדים ● קלות המימוש שלו צריכה להדיר שינה מעיניהם של מנהלי אבטחת המידע בארגונים

ד"ר אורן איתן, מייסד ומנכ"ל אודיקס.

אחד האתגרים הגדולים ביותר של מערכות ההגנה הוא ההתמודדות עם מתקפות Zero-Day, כלומר מתקפות שמנצלות חולשות אבטחה שטרם היו ידועות לגורמים האחראים על תיקונן. מנגנוני תקיפה כאלה עלולים לחמוק ממערכות זיהוי שמסתמכות על חתימות או על דפוסי תקיפה מוכרים.

אחת הטקטיקות שעומדות לרשות התוקף היא הטמנת קבצים המכילים מנגנוני תקיפה במעמקי הרשת הארגונית, שם הם יכולים להישאר רדומים חודשים ואף שנים, עד למועד הפעלתם. גם לאחר חשיפת החולשה, עדכון מערכות ההגנה ההיקפיות אינו מבטיח את נטרול מנגנוני התקיפה שכבר נמצאים בתוך הארגון.

עד כה, הכנת תשתית כזו בהיקף נרחב הצריכה יכולות טכנולוגיות גבוהות, השקעת משאבים ומאמץ מבצעי רב. עם כניסתם של סוכני AI לארגונים, המציאות הזו משתנה באופן דרמטי. לא טקטיקת התקיפה השתנתה, אלא קלות מימושה, סדר הגודל שבו אפשר לבצע אותה ויכולת ההסוואה שלה.

ההטמנה בעידן סוכני הבינה המלאכותית

כפי שתיארתי במאמרים הקודמים בסדרה, סוכני AI הופכים לחלק בלתי נפרד מסביבת העבודה הארגונית. במסגרת תפקידם הם מקבלים הרשאות גישה למערכות מידע, לתיבות דואר אלקטרוני ולמאגרי קבצים ארגוניים.

סוכן כזה עלול להפוך לכלי תקיפה בדרכים שונות: פריצה אליו, מניפולציה עליו, למשל באמצעות Prompt Injection, או תכנונו מראש לפעול באופן זדוני. התוקף יכול להשאיר אחריו אלפי פצצות זמן דיגיטליות, שעלולות להתפוצץ שבועות, חודשים ואף שנים לאחר הטמנתן.

השינוי הדרמטי בתרחיש התקיפה בא לידי ביטוי בשלושה ממדים:

  • קלות המימוש: ניצול ההרשאות הלגיטימיות שהארגון עצמו העניק לסוכן.
  • סדר הגודל: היכולת להטמין אלפי קבצים זדוניים ברחבי הארגון בתוך זמן קצר.
  • יכולת ההסוואה: הטמנת הקבצים במסגרת פעילות שנחזית לפעילות ארגונית שגרתית ולגיטימית.

מתי בפעם האחרונה חששתם לפתוח קובץ שאתם בעצמכם שלחתם?

ניקח לדוגמה את ספריית הפריטים שנשלחו (Sent Items) בתיבת הדואר האלקטרוני שלנו. בעוד שארגונים משקיעים משאבים רבים בבדיקת קבצים המצורפים להודעות נכנסות, ספק אם הם רואים בספריית הפריטים שנשלחו מקור פוטנציאלי למתקפות סייבר. מדוע שנחשוד בקובץ שאנחנו בעצמנו שלחנו?

כאשר סוכן AI שולח לגורם בתוך הארגון או מחוצה לו הודעת דואר אלקטרוני עם קובץ שמכיל מנגנון תקיפה המנצל חולשת Zero-Day, עותק של ההודעה ושל הקובץ הזדוני עשוי להישמר אוטומטית בספריית הפריטים שנשלחו. הסוכן כלל אינו נדרש לבצע פעולת הטמנה יזומה בספרייה זו: מערכת הדואר הארגונית עושה זאת עבורו, כחלק מפעילותה השגרתית.

הפעלת מנגנון התקיפה יכולה להתרחש בדרכים שונות: פתיחת הקובץ על ידי עובד, עיבודו על ידי סוכן AI אחר, או הפעלה אוטונומית מושהית של קוד שכבר החל לפעול בסביבה הארגונית. בשלב זה ייתכן שסוכן ה-AI שאחראי ליצירת תשתית התקיפה כבר זוהה ונוטרל, אלא שנטרול הגורם התוקף אינו מנטרל את מנגנוני התקיפה שהותיר אחריו.

ספריית Sent Items היא רק דוגמה אחת. גם ספריות SharePoint, תיקיות OneDrive, שרתי קבצים ומאגרי מידע ארגוניים נוספים עלולים להפוך למאגרים של פצצות זמן דיגיטליות.

האויב כבר בפנים

בעידן סוכני ה-AI, ארגונים נדרשים להתמודד לא רק עם מתקפות שמגיעות מבחוץ, אלא גם עם תשתיות תקיפה שנוצרו בתוך הארגון עצמו. גם לאחר שהארגון זיהה ונטרל את הגורם התוקף, נשאלת השאלה: כיצד יבטיח שלא נותרו אחריו מנגנוני תקיפה רדומים?

העובדה שקובץ נוצר בתוך הארגון, נשמר במערכת ארגונית מהימנה או נשלח בעבר על ידי אחד מעובדי הארגון, אינה ערובה לכך שהוא בטוח. אימוץ תפיסת Zero Trust for Data, שלפיה אף קובץ אינו נחשב מהימן רק בגלל מקורו, אינו יכול להסתכם עוד בהגנה על המידע הנכנס לארגון: הוא חייב לחול גם על כל המידע שנמצא בתוכו.

ד"ר אורן איתן הוא מייסד ומנכ"ל אודיקס, אל"מ (מיל') ולשעבר מפקד יחידת מצו"ב באגף התקשוב וההגנה בסייבר בצה"ל.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים