גשר דיגיטלי לסבא וסבתא: סטודנטים פיתחו פתרונות לסיוע לאזרחים ותיקים

תוחלת החיים של בני האדם הולכת ומתארכת ברמה העולמית – וגם בישראל: אם בשנות ה-50, הגבר הממוצע בארץ מת בגיל 67 והאישה הממוצעת בגיל 70, וב-2010 הנתון נע סביב ה-80, כיום, הגבר הישראלי חי עד גיל 82 והאישה – עד גיל 86. מה גם שניתן למצוא יותר גברים ונשים שעוברים.ות את גיל ה-90 ואפילו ה-100.

ההתארכות המבורכת של החיים מביאה איתה אתגרים, ובמרכזם העובדה שבמקרים רבים, ככל שאנחנו חיים יותר, כך אנחנו בריאים פחות ונאלצים להתמודד עם שאר בעיות הזקנה – נפילות, אובדן זיכרון ועוד צרות. גם כאן באה הטכנולוגיה לעזר, עם שורה של פתרונות שמבקשים להקל ולסייע למבוגרים. למעשה, שוק האייג'-טק הוא אחד השווקים הצומחים בעולם הטכנולוגי: אם ב-2020 הוא הוערך, ברמה העולמית, ב-700-800 מיליארד דולר, אשתקד הוא כבר עמד על מעל 1.2 טריליון דולר. גם קרנות הון-סיכון זיהו את הפוטנציאל של השוק ובשנה שעברה השקיעו בו מיליארדי דולרים.

ישראל היא אחד המוקדים הבולטים בעולם באייג'-טק, עם עשרות סטארט-אפים שמפתחים פתרונות בתחום. נראה שבאוניברסיטת אריאל הבינו שזה לא מספיק, ושכדאי לעודד עוד יזמים – או סטודנטים, במקרה שלהם – לפנות לתחום. השבוע ערך מרכז החדשנות והיזמות של האוניברסיטה האקתון, שבו לא פחות מ-13 צוותים העלו רעיונות והחלו לפתח טכנולוגיות לטובת האנשים המבוגרים והטיפול בהם.

זה הכול בשבילם. צילום: ShutterStock

אנשי היי-טק לצד חוקרים, עובדים סוציאליים וגרונטולוגים

יוזם ההאקתון הוא פרופ' שמואל שפרינגר, שהוא לא יזם וטכנולוגיה איננה העיסוק המרכזי שלו (אם כי הוא היה בעבר סמנכ"ל בחברת ביו-טק). שפרינגר הוא פרופסור במחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת אריאל, ואחראי קשרי הקהילה של האוניברסיטה. הוא אמר לאנשים ומחשבים כי "ההזדקנות היא אתגר אדיר. העולם הולך ומזדקן, אבל יש פער גדול, שהולך וגדל, בין שנות החיים לשנות החיים הבריאות. הטכנולוגיה יכולה לסייע רבות לפתרון האתגר הזה, אבל כדי שזה יקרה, צריכים לעבוד יחדיו אנשים מדיסציפלינות שונות".

ואמנם, להאקתון התקבצו, כמנטורים ושופטים, אנשי מקצוע ממעטפת שלמה של מקצועות, שכללה עובדים סוציאליים, גרונטולוגים, רופאים ומנהלי חדשנות במוסדות רפואיים, בהם בבתי החולים קפלן והרצפלד, חוקרים – וגם אנשים מבוגרים. גוף נוסף שנרתם לאירוע הוא הג'וינט אשל. גם הסטודנטים לא היו בהכרח מבית הספר למדעי המחשב, אלא ממחלקות ופקולטות שונות שקיימות באוניברסיטת אריאל.

האקתון האייג'-טק באוניברסיטת אריאל (הדס בוקע – ברקע). צילום: אוניברסיטת אריאל

לדברי הדס בוקע, מנהלת פיתוח ותוכניות יזמות וחדשנות במרכז, "המנטורים, יחד עם הראייה ההוליסטית שהבאנו להאקתון, נתנו לסטודנטים מעטפת רחבה ליצירת פתרונות לצרכים של האנשים המבוגרים. סייעה מאוד גם העובדה שבין המנטורים היו האנשים שהטכנולוגיות מיועדות להם – האזרחים הוותיקים. זה לא דבר טריוויאלי בהאקתונים. האזרחים הוותיקים דייקו לסטודנטים את הבעיה והפתרון, ופתאום היה ברור להם מה הם צריכים לעשות. בנוסף, נוצר כאן קשר בין דורי שלא יסולא בפז".

והזוכים הם…

שלושה צוותים זכו בהאקתון. אייל גולדזנד, ראש המרכז לחדשנות ויזמות באוניברסיטת אריאל, אמר כי הם יוכלו להתמודד בשנה הבאה על מקומות באקסלרטור של האוניברסיטה, שכולל קורס בן 13 שבועות כיצד לבנות סטארט-אפ, איך לבנות למשקיעים וקבלת עוד כלים שכל יזם צעיר צריך. זאת, לצד ליווי ממנטורים ושימוש פוטנציאלי בקשרים של האוניברסיטה.

במקום הראשון בהאקתון, וב-5,000 שקלים, זכו חברי צוות StayAble – נועם יהודה גיבור, איתן אבישר, מאיר אליאב, יאיר יצחק זיו ודוד אליאב. החמישה, שאחד מהם צפה במעמד קבלת הפרס בטלפון, מהמילואים, הם סטודנטים להנדסת מכונות, והפתרון שפיתחו מאפשר לקשישים לשפר את שיווי המשקל שלהם. הוא מציע למשתמשים אימון אקטיבי למניעת נפילות, באמצעות שילוב טכנולוגיות nGVS (הדור הבא של פתרונות להשגחה באמצעות וידיאו) ו-PBT.

למקום השני הגיע הסיפור שלי, قصتي, My story – צוות שהורכב משני סטודנטים למדעי הטבע והנדסה: נור ביבר והראל ארד. השניים פיתחו משחק שמטרתו לשפר את הזיכרון של חולי דמנציה, באמצעות צורות ותמונות של קרובי משפחה. המערכת מפעילה את רוב החושים, כמו גם את הצד הרגשי, אצל חולה הדמנציה, "כדי להחזיר רגעים של חיבור ואהבה", לדברי ביבר וארד.

KooMu (קומו), הצוות שהגיע למקום השלישי, פיתח צ'טבוט בווטסאפ, שמאפשר למשתמשים לקבל הצעות לתרגילי פעילות גופנית, תזכורות, מידע תזונתי וכן סקירה של הסביבה הביתית של האדם המבוגר, כדי למנוע סיכוני נפילה. חברי הצוות הם סטודנטים לפיזיותרפיה ומדעי הבריאות: אייל איזק, יניב נודלמן, רועי חייק, דן קרן ותרצה נעמן.

פתרונות נוספים

גם הצוותים שלא זכו פיתחו פתרונות מעניינים, שיכולים להיות יעילים במיוחד. הנה כמה מהם: אחד הצוותים החל לפתח פתרון לרשויות מקומיות, שמבקש להתמודד עם הירידה בפעילות הגופנית, העלייה בתחלואה ותחושת הבדידות שאזרחים ותיקים רבים חשים. הם עבדו על פיתוח מערכת שתאגם את המידע שיש על כל מבוגר שגר באותה רשות מקומית, ממערכות שונות, למקום אחד, תיצור פרופיל שלו ותאפשר לרשות להציע לו הצעות לפעילויות שונות.

צוות אחר פיתח "גשר דיגיטלי" בין הקשיש לקהילה שסביבו, שאותו מכנים חבריו "רשת ביטחון חברתית חיה ופועמת, המבוססת על מודל של עזרה הדדית". כדי לגשר על הפער הדיגיטלי שקיים פעמים רבות בין אנשים מבוגרים לסביבתם הצעירה יותר, פיתחו אנשי הצוות ממשק משתמש נגיש, שמותאם ליכולות הדיגיטליות שלו. כמו כן, הם הטמיעו מנגנון אבטחה מחמיר, בניסיון לשבור את החשש של קשישים שהמידע עליהם ידלוף לגורמים לא רצויים.

משתתפי ההאקתון. צילום: אוניברסיטת אריאל

עוד פתרון הוא כלי עזר, שבאמצעות הרבה דאטה ולמידת מכונה מציג לרופאים מקרים שבהם יש התנגשויות בין תרופות שניתנו למטופל, שעלולות להביא לתופעות לוואי. מהצד השני, הוא מספק לאזרח הוותיק יותר מידע על התרופות שהוא לוקח.

צוות אחר פיתח קופסה חכמה, שמסייעת לקשישים, באמצעות צלילים, לא לשכוח ליטול את התרופות שהם צריכים. הטכנולוגיות שהפתרון הזה מבוסס עליהן הן פשוטות: כרטיס SIM וחיבור Wi-Fi.

אם בהתחלה הייתה באוניברסיטת אריאל סקפטיות עד כמה הסטודנטים יירתמו לפיתוח פתרונות לדור של הסבים והסבתות שלהם, אחרי ההאקתון הם הגיעו למסקנה שהתוצאה עלתה על כל הציפיות שלהם, ומתכוונים להפוך אותו למסורת שנתית.