האם המניות של חברות ה-IT הישראליות באמת יותר יקרות מהמתחרות הגלובליות?

שוק המניות של חברות ה-IT בישראל ממשיך לחוות טלטלות, ורשם בחודשים האחרונים תנודתיות, אך בסופו של דבר ירידות חדות. נשאלת השאלה: האם גם לאחר אותן ירידות, הן יותר יקרות מהמתחרות שלהן, חברות ה-IT הגלובליות? מאמר זה סוקר את הסוגייה.

ראשית, מניות חברות ה-IT הישראליות אמנם התאוששו לאחר הירידות החדות, שהחלו בפברואר, אבל על אף שהציגו דו"חות טובים ברבעון הרביעי אשתקד, ועל אף שההנהלות הקדישו חלקים לא מבוטלים משיחות המשקיעים להפגת חוסר הוודאות מצד איום ה-AI, הסוכנים האוטונומיים וה-Coworks, הן המשיכו במגמה השלילית. מניות אלה רשמו ירידה מצטברת של 32%-49% מהשיא האחרון שלהן, כשכאמור, עיקר הירידות התרחשו בפברואר, וליתר דיוק בתחילתו. גם החברות המתחרות בחו"ל הציגו ירידות דומות לאורך התקופה.

הירידות הובילו לשחיקה חדה במכפילים שהחברות נסחרות בהם. במאמר זה אתמקד במכפיל ה-EV/EBITDA, כדי לשמור על אחידות בהשוואה ולגשר על פערי המינוף.

המכפיל של מטריקס/מג'יק מתייחס למכפיל של החברה המאוחדת, בעוד שהממוצע מתייחס למטריקס לבדה. מקור: IBI.

כפי שניתן לראות בגרף, החברות המקומיות נסחרות במכפילים מעט יותר גבוהים מאלה של המתחרות בחו"ל, כאשר ניתן להבחין שסביבת המכפילים של החברות באירופה דומה יותר לזו של החברות הישראליות. בתוך כל אלה, מלם תים ממשיכה להיות החברה הנסחרת במכפיל הנמוך ביותר בשוק ה-IT הישראלי, בין היתר בשל מבנה חוב פחות יעיל ואי חלוקת דיבידנדים.

צירפתי לגרף את המכפיל הממוצע של החברות המקומיות בחמש השנים האחרונות, על מנת להמחיש את עוצמת החשש סביב הענף. פרט לאברא, שהמכפיל שלה ירד "רק" ב-11.5%, חברות ה-IT הגדולות ספגו ירידות של 28%-37% במכפילים ביחס לממוצע ההיסטורי. אמנם, המניות ידעו סביבת מכפילים נמוכה יותר בחמש השנים האחרונות, אבל זה קרה בעיקר מסיבות פרטניות.

השילוב של חוסן עסקי המבוסס על לקוחות ממשלתיים וביטחוניים, לצד אסטרטגיית מיזוגים ורכישות מוצלחת, הופך את רמות התמחור הנוכחיות להזדמנות מעניינת בענף

בהסתכלות קדימה, ל-2026 בכללותה, התמונה נראית יחסית דומה. החברות המקומיות נסחרות בפרמיה על המתחרות שלהן באירופה וארצות הברית, כשאברא ומלם תים בולטות במכפילים הנמוכים שלהן ביחס לענף המקומי.

מקור: IBI

סיבה נוספת לפרמיות שבהן נסחרות חברות ה-IT המקומיות ביחס למתחרות בחו"ל נובעת משיעורי הצמיחה. אין עוררין על כך שחלק גדול מהצמיחה שמציגות החברות אינה אורגנית, ומקורה במיזוגים ורכישות – כך שצריך לקחת את זה בחשבון, שכן זה חלק מהערך שמקבלים המשקיעים. השיטה הידועה הינה רכישה במכפילים נמוכים, יצירת סינרגיה למערכת והטמעת ה-EBITDA למכפיל שבו נסחרת החברה הרוכשת.

כפי שראינו בגרף הראשון, החברות המקומיות נסחרות בפרמיה על המתחרות מחו"ל, שחלקה נובעת מהכנסות מהממשלה ומחברות ביטחוניות, ובעיקר מתקווה לחתום על הסכמים עם חברות ממדינות שכלולות בהסכמי אברהם. אולם, גם כאשר מנרמלים את המכפילים לצמיחה של ה-EBITDA בשלוש השנים האחרונות, בולט שהחברות המקומיות זולות משמעותית ביחס למתחרים.

בשורה התחתונה

למרות הירידות החדות שחוו המניות מתחילת פברואר והפרמיה שבה הן נסחרות מול המתחרות בחו"ל, נראה שהחשש סביב הענף יצר תמחור חסר. כאשר בוחנים את המכפילים ביחס לממוצע ההיסטורי, ובעיקר כאשר מנרמלים אותם לצמיחה של השנים האחרונות, נוצרת זווית נוספת, שממנה אפשר לראות שהחברות הישראליות זולות מהמתחרות הגלובליות. השילוב של חוסן עסקי המבוסס על לקוחות ממשלתיים וביטחוניים, לצד אסטרטגיית מיזוגים ורכישות מוצלחת, הופך את רמות התמחור הנוכחיות להזדמנות מעניינת בענף.

הכותב הינו אנליסט IT ב-IBI בית השקעות.