משפיענים ישראלים, תנו עוד לחיצה על גז ההסברה

עבודת האינפלואנסרים הישראלים ברשת מיד לאחר הטבח סייעה להביא את האהדה שהייתה לנו בעולם ● אלא שמאז, בגלל המראות מעזה, דעת הקהל החלה לנטות לטובת הפלסטינים ● לכן, זה הזמן של המשפיענים להגביר את מאמציהם

משפיענים, תחזירו את הרגל לגז כדי שיעשו לנו לייק.

הטבח הנורא שביצע החמאס בדרום, ושפתח את המלחמה הנוכחית, הביא איתו גל נפלא של מתנדבים, שהתגייסו כדי לסייע למפוני היישובים מעוטף עזה ולחיילים. לצידם, היו לא מעט אנשים פרטיים שהתגייסו למאמץ לא פחות חשוב: להראות לעולם את האכזריות והרוע של החמאס, שמחבליו טבחו באנשים, אנסו נשים, רצחו הורים לעיני ילדיהם וביצעו עוד זוועות שאיך אומרים? לא ברא השטן.

היכן שהממשלה כשלה כישלון טוטאלי, האזרחים לקחו על עצמם לספר את הסיפור שלנו, לעשות הסברה – מילה לא אהודה עליי. זה קרה, כמובן, בעיקר ברשתות החברתיות. היו בהם אינפלואנסרים (משפיענים) שצברו עשרות ומאות אלפי עוקבים עוד מקודם, מקצוענים ממיטב האנשים המוכשרים שיש לנו – אנשי סושיאל, עורכי וידיאו, מעצבים גרפיים ועוד, וגם אנשים שמצאו את עצמם מסייעים למאמץ ההשפעה על דעת הקהל לטובתנו בפעם הראשונה. הם עשו זאת בהתנדבות מלאה, ללא סיוע מהממשלה, שתפקוד שלה בתחום פשוט לא היה קיים, ועם הרבה מוטיבציה.

כתוצאה מהמאמץ שלהם, הרבה אנשים כרו אוזן לסיפור שלנו – ומגיעות לאותם משפיענים תודה והערכה רבה. מראות של אנשים חטופים ונרצחים, כולל כאלה שבאו לחגוג בפסטיבל מוזיקה, ושל ישובים הרוסים שובים את העין האנושית וגורמים הזדהות עם מי שזה קורה לו. אמנם, אנשים שמגיעים עם דעות קדומות פרו-פלסטיניות, ולמרבה הזוועה גם פרו-חמאסיות, לא יזדהו איתם – עם אלה אין לנו סיכוי וחבל על המאמץ, אבל האדם הממוצע, שלא מתעניין לעומק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא תמיד יודע היכן ישראל ועזה נמצאות על המפה, יכול בהחלט להבין ולהיות בעדנו בגלל המאמצים האלה. וזה אמנם קרה: הרבה אנשים הבינו את גודל הזוועה ויצאו נגדה, ברשת ובהפגנות, לאחר שראו את הסרטונים והתמונות שהפיצו האינפלואנסרים הישראלים. אגב, לא רק ישראלים, אלא גם אוהבי ישראל, יהודים ועוד משפיענים שהבינו היכן נמצא הצדק.

אנשים לא ממש מתעניינים בסכסוך, מה קדם למה ומי באמת צודק. הם רואים את מה שמול עיניהם, ומול עיניהם יש כעת מראות הרס בעזה. לכן, דווקא עכשיו, זה הזמן של המשפיענים הישראלים להגביר שוב את הקצב, לתת עוד לחיצה על הגז

בדרך כלל, סיפורים עולמיים – או "אייטמים", כפי שהם קרויים בעגה התקשורתית – לא מחזיקים בכותרות כל כך הרבה זמן כמו שקרה עם הטבח בדרום. אלא שמאז עברו כבר יותר משלושה שבועות, המלחמה התקדמה והדברים השתנו. הקשב של דעת הקהל בעולם עבר מעוטף עזה לרצועת עזה, לאינפלואנסרים של הצד השני – הפלסטינים ותומכיהם. אם לצאת לרגע מהפוזיציה של הישראלי, זה די טבעי, כי גם בעזה יש כיום בתים הרוסים, אזרחים שנותרו חסרי קורת גג, ושם יש בנוסף את מה שלא היה בישראל גם אחרי הטבח – בתי חולים שקורסים. ויש אנשים רבים שכמו שהם הזדהו לפני שלושה שבועות עם הסיפור הישראלי, מזדהים עכשיו עם הסיפור העזתי. כי כאמור, אנשים לא ממש מתעניינים בסכסוך, מה קדם למה ומי באמת צודק. הם רואים את מה שמול עיניהם, ומול עיניהם יש כעת מראות הרס בעזה – ולא לוקחים בחשבון שהוא תוצר לוואי של פעולה צודקת והכרחית לחיסול טרוריסטים. לכן, דווקא עכשיו, זה הזמן של המשפיענים הישראלים להגביר שוב את הקצב, לתת עוד לחיצה על הגז.

ההאטה טבעית, אבל עכשיו זמן ההאצה

עבודת הסברה היא עבודה שוחקת, בוודאי כשהיא בהתנדבות. לאחר הטבח, שהניע את המשפיענים הישראלים ותומכינו ליצור ממים, סרטונים ואימאג'ים בתחילת המלחמה על טורבו, נדמה שבשבוע האחרון רבים מהם הורידו רגל מהגז. התחושה, לפחות של החתום מטה, היא שהם ממשיכים ליצור חומרים, אבל פחות. שחלק מהם, ובפרט אלה שאינם משפיענים מקצוענים, נכנסו לשגרת המלחמה, כמו רבים מאתנו שלא עוסקים בהסברה, וחזרו לפרסם חומרים שהם מפרסמים בשגרה – לצד הסרטונים והאימאג'ים הפרו-ישראליים.

תודה והערכה על העבודה הטובה - והלא קלה - של המשפיענים תומכי ישראל.

תודה והערכה על העבודה הטובה – והלא קלה – של המשפיענים תומכי ישראל. צילום: ShutterStuck

כאמור, ההאטה המסוימת בפעילות של המשפיענים היא טבעית. אלא שמהלך המלחמה ודעת הקהל העולמית לא ממש מתחשבים בהם, והתמיכה בישראל הולכת ופוחתת. שלא לדבר על ההפגנות ברחובות והאירועים האנטישמיים, שהולכים ומתרבים. אמנם, מנהיגי המערב עדיין תומכים בנו, אבל גם הם מתחילים קצת לגמגם, כי הם שומעים את דעת הקהל שלהם ועליהם להתחשב בה. נכון שהמנהיג החשוב ביותר, ג'ו ביידן, יוצא דופן בינתיים וממשיך לתמוך בנו תמיכה מלאה, אבל לא לעולם חוסן. ובלי דעת קהל בינלאומית לטובתנו יקשה עליהם לתת לנו את הגב ואת האשראי להמשיך בפעולה שאמורה להביא להסרת הסיוט שיישובי הנגב המערבי חווים מהחמאס ומהג'יהאד האסלאמי כבר שנים, והאיום שחווים מהם כל מי מאתנו שגר בטווח הטילים – עד השרון, ואפילו מעבר לכך.

אני מאמין שעוד סרטונים ויראליים, עוד תמונות ברשתות החברתיות ועוד סיפורים שבעולם לא שמעו אולי לא יחזירו את האהדה לישראל למידה שהייתה בתחילת המלחמה, אבל יטו חלק מדעת הקהל, שנמצאת כעת באמצע עם נטייה לפלסטינים, להיות באמצע עם נטייה אלינו. זה לא שנגמר לנו מה להציג: עדיין יש נפגעים ישראלים והרס מהטילים שהחמאס ושותפיו יורים עלינו, והחטופים שלנו עדיין שם, במנהרות ובמקומות המסתור האחרים ברצועת עזה. כולל לא מעט אזרחים של מדינות אחרות. המשפיענים מתבקשים לקחת כמה נשימות, לאזור עוד כוח ולחזור לספר את הסיפור הצודק שלנו בפול גז. תודה מראש.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים