היעד לשנים הבאות: מאומת הסטארט-אפ לאומת ה-R&D

מדינת ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם לחימה רציפה ומורכבת בשבע גזרות שעדיין פתוחות, ושהעמידו למבחן יומי את החוסן הלאומי. אולם, דווקא בתוך סערת המלחמה, ענף ההיי-טק והטכנולוגיה הישראלי המשיך להיות הקטר שמוביל את ייצוא המשק.

בשנתיים האחרונות היינו עדים לעסקאות ענק בסייבר ובטכנולוגיה: בראש הרשימה ניצבת עסקת וויז (Wiz), שנרכשה על ידי גוגל (Google) בכ-32 מיליארד דולר – העסקה הגדולה בתולדות ההיי-טק הישראלי. לצידה בלטה סייברארק (CyberArk), שנרכשה על ידי פאלו אלטו (Palo Alto Networks) ב-25 מיליארד דולר.

ללא ספק, הסיפור הגדול הוא: צמיחת ענקיות ה-AI והדאטה. נרשמו גיוסי ענק ב-2026 של חברות בוגרות – בהן אפספלייר (AppsFlyer) – מעל מיליארד דולר; ואסט דאטה (Vast Data) – השקעה לפי שווי של כ-30 מיליארד דולר; סיירה (Cyera) – הגעה לשווי של כ-12 מיליארד דולר; ו-דרייבנטס (DriveNets) בתשתיות התקשורת – המחישו כי ישראל מובילה בלב המהפכות הטכנולוגיות העמוקות ביותר.

יש להמשיך לתת תמריצים ייעודיים לחברות בינלאומיות המתחייבות להשאיר ולהרחיב את מרכזי הפיתוח וה-IP שלהן בישראל לאחר ביצוע ההשקעה והאקזיט

המודל החדש: מ-Startup Nation ל-R&D Nation

המבחן האמיתי של העסקאות בשנתיים האחרונות אינו רק סכום הדולרים שנכנס למדינה, אלא הערך שנשאר כאן ביום שאחרי. הדוגמה של חברת רילסנס (RealSense) מספקת הצצה למודל זה: כ-14 חודשים בלבד לאחר שהופרדה מאינטל (Intel), החברה נמכרה ל-קוגנקס (Cognex) האמריקנית בכ-600 מיליון דולר. מתוך כ-180 עובדיה, כ-135 נמצאים בישראל, והפעילות המקומית הופכת למרכז הפיתוח הראשי של הרוכשת בתחום הראייה הממוחשבת.

זהו שינוי תפישתי עמוק: הרוכשות אינן "מעבירות" את הפעילות לחו"ל – הן קונות את הטכנולוגיה ומשקיעות בהשארת המוח המפתח בישראל. ענקיות טק מפעילות כאן מרכזי פיתוח ומעסיקות חלק גדול מעובדי ההיי-טק בישראל.

מרכזים אלו מייצרים תעסוקה איכותית, מעבירים ידע, מחברים את האקדמיה הישראלית לשוק העולמי ומבטיחים מנוע צמיחה כלכלי ארוך טווח.

מימין: אסף רפפורט, היזם האגדי, שמכר את וויז לגוגל ב-32 מיליארד דולר, ועומר גרוסמן, מנמ"ר סייברארק, שנמכרה לפאלו אלטו. צילום: פלי הנמר

האתגרים לממשלה הבאה אחרי הבחירות

הישגים אלו מחייבים מדיניות אקטיבית, המשלבת בין שוק חופשי לבין תמיכה ממשלתית.

הנה כמה מהמשימות שיעמדו לפתחה של הממשלה שתקום אחרי הבחירות הקרובות: בין היתר, ביסוס ישראל כמעצמת R&D עולמית בתחומי ה-AI, הדיפטק, השבבים, הקוונטום, הרובוטיקה והביוטכנולוגיה.

יש להמשיך לתת תמריצים ייעודיים לחברות בינלאומיות המתחייבות להשאיר ולהרחיב את מרכזי הפיתוח וה-IP שלהן בישראל לאחר ביצוע ההשקעה והאקזיט.

מרכיב חשוב בתמיכה בתעשייה: על הממשלה להשקיע בתשתיות מחקר לאומיות – הקמת מתקנים משותפים (כגון מחשוב-על וסביבות ניסוי) לאקדמיה ולתעשייה.

ההצלחה של ענף ההיי-טק חייבת לבוא לידי ביטוי בחיזוק הפריפריה והנגשת כוח האדם, על ידי הרחבת מרכזי פיתוח לאזורי הצפון, הדרום והנגב, לצד תוכנית לאומית להחזרת מדענים ושילוב חוקרים בינלאומיים. יש להקים מטה לאומי ל-R&D ורשתות רגולטוריות גמישות (Sandboxes): תיאום מתכלל בין משרדי הממשלה, רשות החדשנות ומערכת הביטחון להסרת חסמים וקידום ניסויים בטכנולוגיות קצה.

לסיכום, ישראל אינה רק שורדת – היא מצמיחה את דור העתיד של הטכנולוגיה העולמית וביססה את מעמדה כנכס אסטרטגי ראשון במעלה לכלכלה העולמית.

בשנים 2025-2026, גם תחת מלחמה רב-זירתית ואתגרים חסרי תקדים, ההיי-טק הישראלי ממשיך לשבור שיאים בגיוסים, השקעות, רכישות והתרחבות גלובלית. אך ההישג האמיתי אינו רק מיליארדי הדולרים של האקזיטים – אלא ההכרה העולמית בישראל כמוקד אסטרטגי למחקר ופיתוח. זהו המעבר מ-Startup Nation ל-R&D Nation: מהצלחת חברות בודדות לבניית נכס טכנולוגי לאומי ארוך-טווח.

הכותב הוא מומחה לממשל, מדיניות ציבורית ואסטרטגיה, ששימש בעבר כיועץ לראשי ממשלה וראש מטה לשר המדע והטכנולוגיה, וכיום פרשן בכיר