הנחת היסוד שעליה נבנה הניהול המודרני מתחילה להתערער

יש מהפכות שמכריזות על עצמן בקול גדול. הן מלוות בכנסים יוקרתיים, במצגות מרשימות, בסבבי גיוס ענק ובכותרות ראשיות. אחרות מתרחשות כמעט בשקט. בזמן שהעיניים נשואות לטכנולוגיה החדשה, הן משנות דבר עמוק הרבה יותר: את הכללים שלפיהם הכלכלה פועלת. לעיתים, רק בדיעבד מתברר שלא מדובר בעוד גל של חדשנות, אלא בשינוי במודל שעליו נשענים ארגונים שלמים.   

מהפכת הבינה המלאכותית משתייכת, כך נראה, לסוג השני.

לראשונה מאז עוצבו תפישות הניהול המודרניות, ארגונים נשענים על כוח ייצור שאינו אנושי. המשמעות היא שלא רק הטכנולוגיה משתנה – גם הכלכלה שעליה נשען הארגון משתנה

רוב הדיון הציבורי סביב AI מתמקד במודלים עצמם: איזה מודל חכם יותר, איזה מהיר יותר, מי השיק יכולת חדשה ומי גייס עוד מיליארדי דולרים. גם בעולם הארגוני השיח מתמקד בעיקר בפרודוקטיביות – כיצד לכתוב קוד מהר יותר, לקצר תהליכים, להפיק דו"חות בלחיצת כפתור או לצמצם שעות עבודה. אלו שאלות חשובות, אך הן אינן השאלה שתעצב את העשור הקרוב. השינוי המשמעותי באמת אינו מתרחש במודלים עצמם, אלא במודל הכלכלי של הארגון.

השינוי המשמעותי לא מתרחש במודלים עצמם אלא במודל הכלכלי של הארגון  

במשך יותר ממאה שנים נשען הניהול המודרני על שלושה משתנים בסיסיים: אנשים, זמן וכסף. כמה עובדים יש לארגון, כמה שעות הם עובדים וכמה עולה להעסיק אותם. סביב משתנים אלו נבנו תקציבים, תוכניות עבודה, מודלי תגמול, תחזיות, מנגנוני בקרה ותוכניות התייעלות. בין אם מדובר במפעל, בבנק, בחברת תוכנה או בארגון ציבורי – כולם דיברו, במידה רבה, באותה שפה כלכלית.  

לראשונה זה עשרות שנים, מערכת המושגים הזו כבר אינה מספיקה כדי להסביר כיצד ארגונים מייצרים ערך. במונחים כלכליים, יחידת הייצור הבסיסית של הארגון מתחילה להשתנות. 

כאשר סוכן AI כותב קוד, מנתח חוזה, מפיק מצגת, מסכם אלפי מסמכים או מבצע מחקר בתוך דקות, הארגון לא רק משפר את הפרודוקטיביות שלו. הוא מתחיל להסתמך על יחידת ייצור מסוג חדש. העבודה כבר אינה מיוצרת רק באמצעות בני אדם, ולכן גם אי אפשר למדוד אותה רק באמצעות שעות עבודה. 

הטוקנים: יחידת העבודה החדשה 

המונח "טוקנים" נשמע לרבים כמו פרט טכני שמעניין בעיקר מהנדסים ומדעני מחשב. בפועל, הוא עשוי להפוך לאחד המושגים הכלכליים החשובים ביותר של השנים הקרובות. 

טוקנים אינם רק יחידת החיוב הקטנה ביותר של מודלי השפה. הם יחידת הצריכה של כוח העבודה החדש. כפי ששעת עבודה הייתה במשך עשרות שנים הדרך למדוד עבודה אנושית, כך טוקנים הופכים בהדרגה לדרך למדוד את העבודה שמבצעים מודלי AI. זו אינה הבחנה סמנטית. היא משנה את נקודת המבט כולה.

תשנה מהותית את ניהול הארגונים. כלכלת הטוקנים. צילום: אילוסטרציה. ChatGPT

הטעות שבהשוואה לענן 

לא מעט מנהלים מרגיעים את עצמם באמצעות השוואה למעבר לענן. גם אז, הם אומרים, הייתה אי-ודאות. גם אז השתנו מודלי התמחור. גם אז נדרשנו ללמוד לנהל סוג חדש של הוצאות. בסופו של דבר נולדה דיסציפלינת FinOps, והארגונים הסתגלו. 

אלא שההשוואה הזאת מחמיצה את מהות השינוי. 

הענן שינה את הדרך שבה ארגונים צורכים תשתיות מחשוב. הוא הפך שרתים מהוצאה הונית להוצאה משתנה, ואילץ ארגונים ללמוד לנהל משאב חדש. אבל הוא לא שינה את יחידת הייצור הבסיסית של הארגון. גם לאחר המעבר לענן, מי שיצר את הערך היה האדם. 

הבינה המלאכותית משנה את ההנחה הזאת עצמה. 

לראשונה מאז עוצבו תפישות הניהול המודרניות, ארגונים נשענים על כוח ייצור שאינו אנושי. המשמעות היא שלא רק הטכנולוגיה משתנה – גם הכלכלה שעליה נשען הארגון משתנה. 

אם בעבר מדדנו בעיקר עובדים, נראה שעתה נדרש למדוד גם מודלים. אם בעבר שאלנו כמה שעות הושקעו במשימה, נשאל כמה אינטליגנציה נצרכה כדי לבצע אותה. ואם בעבר שאלת העלות עמדה במרכז, השאלה שתעמוד במרכז תהיה מהי התשואה שמייצרת כל יחידת אינטליגנציה שנצרכה.  

המלחמה הלא נכונה 

כאן יכולה להופיע אחת הטעויות הניהוליות הנפוצות. האינסטינקט הטבעי של הנהלות הוא לשלוט בעלויות. לכן, כאשר תקציבי ה-AI יתחילו לתפוח, ארגונים רבים יגיבו באופן כמעט אינסטינקטיבי: מגבלות שימוש, מכסות, אישורים מוקדמים ויעדי חיסכון. כל ירידה בצריכת הטוקנים תוצג כהצלחה ניהולית. 

אלא שזו עלולה להיות בדיוק האסטרטגיה שתפגע ביכולת התחרות של הארגון. מפעל אינו מצליח משום שחסך פלדה, אלא משום שהפיק יותר ערך מכל טונה שרכש. חברת תוכנה אינה נמדדת לפי מספר השרתים שכיבתה, אלא לפי הערך שכל שרת מצליח לייצר. באותו אופן, ארגון מבוסס AI לא ינצח משום שצרך פחות טוקנים. הוא ינצח אם כל טוקן שצרך ייצר יותר ערך עסקי. 

זו הבחנה שעשויה להשפיע על מגוון רחב של החלטות ניהוליות בשנים הקרובות. ארגונים שינהלו AI רק כמרכזת עלות עלולים לפספס חלק מהפוטנציאל העסקי הטמון בה.

גם העובדים יימדדו אחרת 

ההשפעה אינה נעצרת בתקציב הטכנולוגי. היא צפויה לחלחל גם אל הדרך שבה ארגונים מודדים עובדים, מתגמלים אותם ובונים צוותים. מודלי הערכת ביצועים רבים עדיין נשענים, במישרין או בעקיפין, על זמן: שעות עבודה, היקף פעילות, מספר משימות או עומס. אלא שעובד אחד, המצויד בכלי AI ויודע להשתמש בהם היטב, מסוגל כבר היום לייצר תפוקה שבעבר חייבה צוות שלם. 

אין פירוש הדבר שהעובד האנושי הופך לפחות חשוב. להפך. ככל שיותר משימות מבוצעות בעזרת AI, כך גדל ערכם של עובדים שיודעים להפעיל שיקול דעת, לשאול את השאלות הנכונות, לעבודה איתה בצורה חכמה, לבקר תוצרים  ולהפוך יכולת טכנולוגית לתוצאה עסקית.   

האתגר האמיתי הוא ניהולי 

זו הסיבה שהדיון סביב AI אינו יכול להישאר בידי מחלקות הטכנולוגיה בלבד. ה-CIO יצטרך להסביר לא רק כיצד מטמיעים מודלים, אלא כיצד בוחרים ביניהם וכיצד מודדים את הערך שכל אחד מהם מייצר. ה-CFO יידרש להבין את כלכלת האינטליגנציה, ולא רק את עלויותיה. משאבי האנוש יצטרכו לבנות מודלים חדשים להערכת ביצועים בעולם שבו חלק מהעבודה מבוצע על ידי בני אדם וחלקה על ידי סוכני AI. גם הבקרה, ניהול הסיכונים והממשל התאגידי יידרשו להגדיר מחדש את מדדי ההצלחה שלהם. 

במילים אחרות, כלכלת הטוקנים אינה עוד תחום אחריות של מנהל מערכות המידע. היא הופכת בהדרגה לשפת הניהול החדשה של הארגון. 

היום שאחרי 

ייתכן שבעוד עשור נתקשה להבין כיצד ניסינו לנהל ארגונים מבוססי AI באמצעות מודלים שנבנו בתקופה שבה רק בני אדם ייצרו עבודה. כפי שכיום קשה לדמיין סביבת ענן ללא FinOps, כך ייתכן שבעתיד יהיה קשה לדמיין ארגון מבוסס AI ללא דיסציפלינה ניהולית וכלכלית שתעסוק במדידה, בממשל ובאופטימיזציה של האינטליגנציה שהוא צורך. 

הארגונים שיבינו זאת ראשונים לא ינהלו AI כעוד סעיף הוצאה, עוד מערכת או עוד פרויקט חדשנות. הם יבנו סביבו שפה ניהולית חדשה: כזו שמודדת לא רק עבודה, אלא יכולת; לא רק עלות, אלא תשואה; לא רק עובדים, אלא את השילוב החדש בין אדם, מכונה והון אינטלקטואלי. 

ומי שלא יאמץ את התפישה הזו, לא יישאר מאחור משום שהמודל שלו יהיה מעט פחות חכם. הוא יישאר מאחור משום שימשיך לנהל ארגון של המאה ה-21 באמצעות מודל כלכלי שנבנה עבור המאה ה-20. זו אינה מהפכה של תוכנה, וגם לא סוגיה כלכלית המונחת לפתחו של גורם אחד בלבד. זו מהפכה ניהולית רחבה, שמחייבת את ה-CIO, ה-CFO, משאבי האנוש, גורמי הבקרה, ניהול הסיכונים והממשל התאגידי לעבוד יחד, בשפה משותפת ובתפישה הוליסטית, כדי למדוד, לנהל ולממש את הערך החדש שנוצר משילוב בין אדם, מכונה והון אינטלקטואלי. מהפכה שבה אתם פשוט לא יכולים להרשות לארגון שלכם להישאר מאחור. 

כותבי המאמר הם מומחים בכירים בדלויט ישראל